Banner_2011_3.jpg

åé÷éôåòì áôééñáå÷ Donations
אילן זייגר

מתוך ויקיפועל
ראשי > כדורסל > שחקנים > אילן זייגר
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
6162 bball pao zeiger.jpg
אילן זייגר-זוהר
כינוי
מספר בהפועל 15
תפקיד פאוור פורוורד
תאריך לידה 18.7.1939
מועדוני נוער הפועל ת"א
מועדונים כשחקן הפועל ת"א, הפועל אפיקים, הפועל אשדות-אפיקים
מועדונים כמאמן
הופעות
שנים 10
תארים אליפות - 1959/60, 1960/61, 1964/65, 1965/66

גביע המדינה - 1961/62



אילן זייגר-זוהר (נולד ב-18 ביולי 1939) הינו שחקן כדורסל ישראלי בגובה 194 ס"מ. נחשב מגדולי שחקני הפועל בכל הזמנים (1584 נקודות).

תוכן עניינים

תיאור קריירה

1. "נולדתי בתל אביב, ברחוב יואל שבצפון הישן. אני בא מרקע גנטי טוב מאוד. אבי היה ספורטאי רב-גוני, הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב בשנות השלושים, היה מתאגרף ועסק באתלטיקה קלה. גם אחי היה מתאגרף. לי היה אסור להתעסק בספורט. מצאו לי רשרוש בלב, והרופאים המליצו לי לא להתעסק בספורט, אבל מתוך אמונה עצמית החלטתי לא לקחת את זה בחשבון. הייתה לי אמביציה עצומה להצליח"

2. "עד גיל 15 הייתי הכי קטן מכולם. שיחקתי עם אריק איינשטיין בקבוצת הילדים של הפועל תל אביב. אריק היה השחקן הכי טוב בארץ, והקבוצה שלנו הייתה הכי טובה בארץ. הוא היה אתלט מעולה עד שהוא נהיה ארטיסט והתחיל לעשן. אני לא הייתי אפילו בחמישייה של הקבוצה. רק בין גיל 15 ל‭16-‬ התחלתי לצמוח, ונעצרתי ב‭194-‬ סנטימטרים. למרות הבעיות בלב, הייתי בעל כושר גופני גבוה. הייתי זריז ומהיר ושומר מצוין. שמרתי תמיד עם היד למעלה, אז לשחקן שמולי היה קשה לקבל כדור. זה דברים שאני לא רואה היום בליגת-העל, שחקנים לא יודעים לשמור כך"

3. "כשהתגייסתי לצבא, מיכה שמבן שהוא דמות מרכזית בספורט הישראלי, דאג שאגיע לנח"ל. המאמנים בליגה הצה"לית היו מחפשים שחקנים טובים מהאגודות, והוא לקח אותי עם עוד שלושה שחקנים מהנוער. הבעיה הייתה שלצערי שירתי בדרום, ורק מדי פעם הייתי מגיע לאימוני הבוגרים של הפועל תל אביב. רק כשסיימתי את הצבא יכולתי להתאמן ברצינות והפכתי לשחקן חמישייה. לקחתי עם הפועל שלוש אליפויות וגביע אחד"

4. "באותה תקופה יהושע רוזין לקח אותי לראשונה לנבחרת וישר לחמישייה הפותחת. שיחקתי 10 שנים עד שעברתי לארה"ב, רוב הזמן כשחקן חמישייה. בעונתי הראשונה נסענו לטורניר בין-לאומי באיסטנבול. היה איתנו מאמן אמריקני בשם ג'ורג' דוידסון ממכללת לאפאייט, שהאיגוד הביא כעוזר מקצועי לצידו של רוזין. רוב הלמידה שלי בתחום הכדורסל הייתה למידה עצמית, ודוידסון הוא המאמן היחיד שבאמת לימד אותי משהו. דוידסון ראה את הכישרון ואת הפוטנציאל שלי והציע לי הצעה שעד היום אני מורט את שערותיי על כך שלא הסכמתי לה. הייתי אז נשוי ואב לילדה קטנה, והוא הציע לי מלגה מלאה כדי שאוכל לבוא עם המשפחה, ללמוד בלאפאייט ולשחק בקבוצת הכדורסל שלה. אני מאמין בלב שלם שאם הייתי הולך לשם הייתי מפתח את הפוטנציאל שלי במלואו ומגיע לאן-בי-אי כשחקן הישראלי הראשון"

אילן זייגר (משמאל) ורמי גוט, מוסקבה 1965

5. "בשנת 1965 שיחקתי עם נבחרת ישראל באליפות אירופה במוסקווה, וזכינו במקום השישי המכובד. קיבלתי שם את ההצעה הראשונה של שחקן ישראלי לחוזה אירופי, בקבוצת ראסינג הבלגית. אז הרמה בבלגיה הייתה גבוהה יותר מהיום, ואני היחיד מכל השחקנים הישראלים שקיבל הצעה כזו. פניתי להפועל וביקשתי שישחררו אותי, והם הבטיחו לי שיהיה בסדר. נסעתי לבריסל, התאמנתי עם הקבוצה חודשיים, אבל כל הפניות לקבלת השחרור נענו בשלילה. בני בדיוק נולד אז בתל-אביב, מזג האוויר בבריסל היה מחורבן וכבר רציתי לחזור לארץ, אבל לא היה לי הכסף לכך.ליאו ונדל, מיליונר יהודי שחי בבריסל ועמד בראש קבוצת הצמרת "רויאל 4" יצר איתי קשר, שמע על רצוני לחזור לישראל והוא מימן את כרטיס הטיסה לתל-אביב. כך הוא גם עשה מצווה וגם נפטר משחקן חיזוק של קבוצה יריבה. חזרתי לארץ והמשכתי שנה נוספת בהפועל ת"א בתמורה לשחרורי בסוף העונה."

6. "בזמנו שחקני כדורסל לא קיבלו משכורות, ולאחר השחרור מהפועל מצבי הכלכלי היה קשה. באו אליי מקיבוץ אפיקים והציעו לי לבוא לקבוצה. הקבוצה הייתה אז בליגה השנייה, ועברתי עם משפחתי לקיבוץ. הייתה לי דירה ומשכורת, הייתי מאמן שחקן וכוכב הקבוצה. באותו זמן עוד הייתי שחקן חמישייה בנבחרת ואימנתי עוד קבוצות בסביבה. יגאל ביבי, שהיה ראש עיריית טבריה וחבר כנסת, היה בין החניכים שלי"

7. "אחרי שנתיים בליגה השנייה החליטו באשדות יעקב ואפיקים להתאחד כדי לעלות ליגה. כעבור שנה הצלחנו לעלות לליגה הלאומית. בשנה הראשונה בליגה הבכירה, בלי שחקני חיזוק ובניגוד לתחזיות, סיימנו את העונה במקום השלישי אחרי הפועל ומכבי תל אביב. כל תושבי האזור היו באים לראות אותנו משחקים. בסוף העונה הזאת ראיתי שקבוצות אחרות בליגה התחזקו. רציתי לחזק את הקבוצה ולקבל הטבות בתנאים שלי, שהיו מצחיקים. לצערי הם לא הסכימו, אז נפרדנו ברוח טובה ונסעתי לארצות הברית. בשנים שאחרי זה הקבוצה ירדה ליגה ונעלמה לחלוטין"

8. "נסעתי בעקבות אחי לניו יורק. הוא היה פיזיותרפיסט מצליח והתחלתי לעבוד אתו אפילו שלא למדתי את המקצוע באוניברסיטה אלא תוך כדי עבודה מעשית בקליניקה. רכשתי שם ידע עצום שאיפשר לי גם בגיל מבוגר להיות בכושר גופני מעולה. מהר מאוד יצרתי קשרים עם אנשי כדורסל באזור ובתוך שנתיים הקמתי קבוצת כדורסל בין-לאומית שנקראה נאסאו, על שם המחוז בלונג איילנד שהתגוררתי בו. הרעיון של הקבוצה היה לגבש שחקנים חובבים מהליגות ברחבי המדינה, בעיקר מהקולג'ים והאוניברסיטאות ובפגרת הקיץ לשחק באירופה נגד נבחרות לאומיות או קבוצות מקצועניות. היריבות שלנו היו מממנות את הנסיעות ואת האירוח, וכינו אותנו 'ההארלם גלובטרוטרס של נאסאו"

9. "הקבוצה הייתה פעילה במשך ארבע שנים. אני הייתי המייסד שלה, שחקן, מאמן ואפילו מנהל החשבונות שלה. היינו בישראל ושיחקנו נגד נבחרת ישראל, נסענו לברית המועצות ושיחקנו בטורניר עם הנבחרת ועם קבוצות אחרות, היינו בטורניר בברצלונה ולקחנו מקום ראשון עם ניצחון בגמר על נבחרת ספרד. היינו גם באיטליה במספר טורנירים ובאחד מהם, בפורטו סנט ג'יורג'יו שיחקנו שם בגמר נגד איגניס וארזה שהייתה אז אלופת אירופה ואלופת איטליה, וניצחנו למרות שהשופטים היו איטלקים וכידוע בזמנו כשאתה משחק מול קבוצה איטלקית באיטליה, והשופטים איטלקים, אתה אוטומטית מתחיל בפיגור של 15 נקודות" ואנחמנו ניצחנו בהפרש הזה.

10. "אחרי ארבע שנים החלו להיכנס לתחום סוכני שחקנים, ואני לא הצלחתי להתמודד אתם. סגרתי את הקבוצה וחיפשתי משרה בקבוצת כדורסל מקצועית. בסוף לא קיבלתי עבודה כי האמריקנים העדיפו מאמנים מקומיים. אני מבין אותם"

11. "ב‭1995-‬ נעצרתי על ידי האף-בי-איי. באותם ימים גרתי בארץ וטיפלתי באמי, שהייתה חולה. לא הייתה לי עבודה, ומצבי הכלכלי היה קשה. רציתי לצאת מהמצב הזה ולא היה בכונתי לקבץ נדבות. קיבלתי הצעה להרוויח כמה דולרים והסכמתי. טסתי לארצות הברית כדי להעביר תיק עם תוכן בלתי ידוע בתחום המדינה. עשו לי תרגיל ועצרו אותי עוד לפני שקיבלתי לחזקתי את התיק שבסופו של דבר (וזה מתועד במסמכי רשות הסמים הפדראלית שיש בידי)התגלה כמזוודה כבדה מלאה בקמח ועוד שקית קטנה של 79 גרם ובה תערובת של קמח וקוקאין. זאת בניגוד לכל הפרסומים המגמתיים שהיו בעיתונות שנתפסתיעם מזוודה ובה 10 ק"ג הרואין טהור.

12. "נגזרו עליי שמונה שנות מאסר על סחר בסמים ותכנון למכור אותם בארצות הברית. האשמה הזוייה לחלוטין אך בהמלצת "חברים" (עו"ד חיים משגב וקצין המשטרה בדימוס ומאמן ושחקן עבר של נבחרת ישראל בכדורסל) הודיתי באשמה. הם שכנעו אותי שבכך אשתחרר, אבל למעשה שיתפו פעולה עם הבולשת האמריקנית. עד היום הם על הכוונת שלי. ריציתי חמש שנות מאסר בארצות הברית, עוד חודשיים בישראל ואז השתחררתי מוקדם לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה"

13. " באתי ממשפחה קשת יום, אני לא מפונק, כל דבר שהגעתי אליו היה בכוח הרצון, גם הכדורסל. בשביל לשמור על הכבוד שלי החלטתי שאני לא אשבר בכלא כמו הרבה אנשים במצב דומה לשלי. זה מקום מאוד קשה לבן אדם בודד שלא שייך לשום כנופיה שמגנה עליו. היו לי האופי והאישיות שגרמו לאסירים לכבד אותי. הם ידעו שאני לא מלשין ולא גזען ושהם יכולים לעשות עסקאות בנוכחותי ללא חשש שאסגיר אותם".

14. "כיבדו אותי בשל היותי כוכב כדורסל לשעבר, לא רק האסירים והנהלת הכלא אלא גם מנהיגי הכנופיות. אני החלטתי שזה הבית שלי בשנים הבאות ושעליי לחיות אותן בצורה הטובה ביותר שיש. אז השגתי לעצמי מקום עבודה במגרשי הכדורסל והייתי שם רוב שעות היום. חזרתי לכושר גופני שהיה לי בשיא הקריירה שלי בשנות השישים ושיחקתי שם עם השחקנים הצעירים שחלק מהם היו משתלבים בלי בעיה בליגת העל בישראל. התאמתי את עצמי לסגנון המשחק והקליעות המודרני והוכחתי לעצמי שאם יש את הכישרון, הכושר הגופני והרעב לכדורסל - אפשר להשתפר בכל גיל. גם בגיל 50 פלוס. היה לי כינוי שנודע בכל הכלא: 'ת'רי פוינטס'" כיון שכמעט לא הייתי מחטיא מטווח השלוש גם תחת שמירה הדוקה.

15. "היום אני עושה מה שאני עשיתי תמיד: שמירה על הכושר הגופני. יש לי בן ובת בניו יורק ואני גר בתל אביב. אני עדיין אוהב וחי את הכדורסל. הרצון שלי הוא לחזור לעסוק באימון ברמות הגבוהות ביותר‭."

לצערי, למרות הרקע המרשים שלי כאיש שהקדיש כל חייו לכדורסל כשחקן, מאמן בישראל ובארה"ב, מומחה לכושר גופני ומניעת פציעות ספורט, חלה עליי האימרה הידועה "אין נביא בעירו" (ובארצו) והיו לצערי הרב אנשים קובעים בספורט שחסמו בפניי כל אפשרות תעסוקה וכך גם לתרום את יכולתי לקידום ענף הכדורסל ברמות העל. הפסד לא רק שלי אלא גם ובעיקר של ענף הכדורסל כולובישראל. .מתוך כתבה בזמן תל אביב

נבחרת ישראל

השתתפתי בטורניר בינלאומי אירופי באיסטנבול ב- 1961 ובשלוש אליפויות אירופה: ב- 1963-5-9. פרשתי מזו של 1967 לאות מחאה עקב כך שהרגשתי שמאמן הנבחרת דאז שמעון שלח שהיה גם מאמני בהפועל תל-אביב כעס על עזיבתי את הקבוצה לטובת הפועל אפיקים ולא הרבה לשתף אותי בהכנות לאליפות בהלסינקי, פינלנד. השתתפתי עם נבחרת ישראל גם בטורניר הטרום-אולימפי בז'נבה ב- 1964 וב- 1966 באליפות אסיה בבנקוק שבה זכינו במדלית הזהב. עד שנת 1968 היו לי עפ"י הנתונים בספרו של ישראל פז ז"ל "כדורסל בישראל 1948-1968" 52 משחקים בינלאומיים בנבחרת שבהם קלעתי 420 נקודות (עמודים 103-4)ועוד נוספים אח"כ עד סוף 1970 בנבחרת,באשדות-אפיקים ובהפועל תל-אביב קודם לכן במסגרת אליפות אירופה לקבוצות אלופות. ס"ה 75 משחקים בין ארציים עם הנבחרת ועוד עשרות משחקים בינלאומיים עם הפועל ת"א, אשדות אפיקים ו"נסאו" האמריקאית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

כלים אישיים
תרומות