אריק איינשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־11:44, 19 בדצמבר 2008

אריק איינשטיין (נולד ב-3 בינואר 1939) הוא זמר, פזמונאי ושחקן ישראלי משפיע, מהפופולריים והמוערכים ביותר שבזמרי ישראל. נחשב מגדולי אוהדי הפועל בכל הזמנים.

ביוגרפיה

לפרטים נוספים ראה אריק איינשטיין בויקיפדיה הכללית.
בעבר היה איינשטיין חבר בלהקות הנח"ל, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים וחבורת לול. שיתוף הפעולה שלו עם שלום חנוך ולהקת הצ'רצ'ילים הניב את אלבומי הרוק הראשונים בישראל.

בין שיריו המפורסמים להם כתב גם את המילים: "אני ואתה", "למה לי לקחת ללב", "סע לאט", "יושב על הגדר", "אוהב להיות בבית", "אמא שלי", "עוף גוזל", "מה איתי", "שביר", "פסק זמן", "סן פרנסיסקו על המים", "שיר של אחרי מלחמה" ועוד.

כמו כן שיחק תפקידים ראשיים בהצגות תיאטרון שונות. בנוסף השתתף בסרטי קולנוע רבים ביניהם "סלאח שבתי", "מציצים", "כבלים" ועוד.

אריק והפועל

איינשטיין למעלה, שלישי משמאל, עם "הפועל" בכדורסל, 1956

השדים האדומים
בסרטים הוא מככב אמנם על המגרש של מכבי, אבל במציאות, ספק אם יש סמל גדול ממנו להפועל, זו של תל אביב ובכלל. הוא נולד וגדל ב"מעונות עובדים", למד ב"בית חינוך", התחנך ב"שומר הצעיר", לבו אדום מיום היוולדו. איצטדיון בלומפילד, בעבר מגרש "באסה" (בוץ), היה ביתו השני. הוא כתב ושר בצער וברוך את "הפועל שוב הפסידה" (סע לאט""סע לאט", לחן מיקי גבריאלוב, 1974) והוא שר בצהלה גדולה את שיר האליפות של המועדון "הנה הם באים, השדים האדומים" (לחן גבריאלוב, 1981), למלותיו של חברו עלי מוהר המנוח, גם הוא אוהד שנהפך לאחד הסמלים הגדולים של הפועל תל אביב. כמעט כל חייו איינשטיין גר ומסתובב במרכז תל אביב ובצפון הישן של העיר, בין המסעדה התימנית "כתר המזרח" לאולם אוסישקין, הלב ההיסטורי של הפועל תל אביב, אזור שגם הוא כבר אינו קיים. שם התרועע עם דמויות אדומות נודעות, מאלי ישראלי ועד ברי, החקיין השליח עם הטרנזיסטור, שכבר אינו בחיים.

אם לב אהדתו הספורטיווית מסור להפועל תל אביב, ידיו הארוכות של איינשטיין שלוחות לכל זרועות תבל. אין תחום ספורטיווי משמעותי שהוא אינו מתמצא בו. ב-1979, כשחובבי כדורסל מעטים הצליחו לזכות ולראות סרטוני משחקים מליגת האן-בי-אי, שהוקרנו באיחור של שבועיים במרתף מלון שרתון בתל אביב - איינשטיין העביר את זמנו בלוס אנג'לס, "רואה את ד"ר ג'יי קורע רשתות/ וקארים עבדול ג'אבר נוגע בשמים". כבר אז הוא היה מגדולי המבינים פה בכדורסל אמריקאי, ותסמכו עליו שהיום הוא מבין עוד יותר.

אהבה אמיתית, מזוככת, היא מעבר למלים. אהבתו העזה של איינשטיין לספורט מתגלה במלואה בשיר "ואלה שמות" (1990), שגם אותו כתב מוהר (לחן: יוני רכטר, כדורסלן חובב ואוהד הפועל) - שיר שמרבית מלותיו הן שמותיהם של יותר ממאה שחקני כדורגל שהשתתפו במונדיאל באותה שנה, מלווים בכמה הלצות ובסיומת משועשעת, שבה מתעקש אהרל'ה שלנו להזכיר גם כמה וכמה מגיבוריו האישיים ההיסטוריים ממשחק הכדורגל, הישראלי והעולמי, ומוכן להיכנע לבסוף רק אחרי שהוא חוזר שלוש פעמים על "ואסיים בחודורוב!" הכיסופים המוכרים שלו לעבר מופיעים גם בביצוע הזה של איינשטיין, אלא שבניגוד לשירי הנהי המאפיינים אותו כבר באותן שנים, הביצוע כאן כולו אושר ושמחה גם בהווה.

אנציקלופדיה של ספורט
"אני חי מאולימפיאדה לאולימפיאדה", הצהיר פעם איינשטיין, על משקל קלישאת הכדורגל האגדית "אנחנו חיים משבת לשבת". בין האולימפיאדות הוא חי מאליפות כדורגל אחת לאחרת, מתחרות אתלטיקה לאחותה, מכדורסל ישראלי לכדורסל אמריקאי. מערוץ לערוץ, משעה לשעה, מיום ליום. הוא אנציקלופדיסט של ספורט. להיקף הידע שצבר ב-70 שנותיו אין כמעט מתחרים.

חבריו מרבים לספר על יכולתו לשחזר ריצת גמר מאולימפיאדת 1956 כאילו התרחשה אתמול, גם את התוצאות. וזו לא רק ידענות לשמה: מטורי הספורט שהוא מפרסם לעתים - רק בשבילם הוא מוכן לשבור בתדירות גבוהה יחסית את שתיקתו בתקשורת - עולה הבנה מעמיקה ויכולת אבחנה של איש מקצוע.

איינשטיין, עוד קודם מהפכת הכבלים, הצהיר כי הוא מידיף להיות בבית עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים ("אוהב להיות בבית", עם גבריאלוב, 1986). וכעת, כשהילד שחלם על משחקי כדורגל רחוקים בארצות רחוקות, שמכיר כל ספורטאי מני קדם עד היום, יכול לצפות בהם ישירות בסלון עם התה והלימון, אולי אף להתענג על איזו סיגריה, ולארח את ידידיו לפטפוט משועשע - מדוע יוותר על כל אלה למען יציאה מהבית?

לאיינשטיין, המבורך, יש אפשרות, ובעיקר חוכמה ואומץ, לחיות לפי סדר הדברים הזה. הרי קשה לדמיין התרחשות כלשהי, שם ברחוב, שתוכל להשתוות למשחק של מילאן נגד רומא. כשמצלמות הפפראצי מצליחות לתפוס אותו סוף-סוף בדרכו לאיזה אירוע, היו בטוחים שבאותם רגעים לא מתחרים טובי האתלטים בקפיצה משולשת ב"גולדן ליג" בציריך.

איתן בקרמן, 19.12.2008, הארץ

אריק והריסת אוסישקין

אהבתו של אריק למגרש בו גדל היא מן הידועות. לא מפתיע לכן שלמען המאבק על אולם אוסישקין הסכים לרתום את שמו, וצירף אותו לבקשה לועדת השימור נגד הריסת האולם. הוא גם התראיין ודיבר בכאב רב נגד הריסת האולם. בהמשך לאחר הקמת הפועל אוסישקין הסכים שו לרתום את שמו למען הקבוצה החדשה והוא צורף כאחד מחברי העמותה הראשונים, והדבר אף פורסם בפלאייר שהופץ על מנת לעודד נרשמים נוספים.

קישורים חיצוניים

אריק איינשטיין, ויקיפדיה
ניר צדוק, "לב אדום" - אריק אינשטיין מתראיין על אוסישקין, 3.3.2006, זמן תל אביב
מין גיל שכזה - פרוייקט 70 לאריק איינשטיין, 19.12.2008, הארץ

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 '''השדים האדומים'''<BR>
-בסרטים הוא מככב אמנם על המגרש של מכבי, אבל במציאות, ספק אם יש סמל גדול ממנו להפועל, זו של תל אביב ובכלל. הוא נולד וגדל ב"מעונות עובדים", למד ב"בית חינוך", התחנך ב"שומר הצעיר", לבו אדום מיום היוולדו. איצטדיון בלומפילד, בעבר מגרש "באסה" (בוץ), היה ביתו השני. הוא כתב ושר בצער וברוך את "הפועל שוב הפסידה" ("סע לאט", לחן מיקי גבריאלוב, 1974) והוא שר בצהלה גדולה את שיר האליפות של המועדון "הנה הם באים, השדים האדומים" (לחן גבריאלוב, 1981), למלותיו של חברו [[עלי מוהר]] המנוח, גם הוא אוהד שנהפך לאחד הסמלים הגדולים של הפועל תל אביב. כמעט כל חייו איינשטיין גר ומסתובב במרכז תל אביב ובצפון הישן של העיר, בין המסעדה התימנית "כתר המזרח" לאולם אוסישקין, הלב ההיסטורי של הפועל תל אביב, אזור שגם הוא כבר אינו קיים. שם התרועע עם דמויות אדומות נודעות, מאלי ישראלי ועד ברי, החקיין השליח עם הטרנזיסטור, שכבר אינו בחיים.
+בסרטים הוא מככב אמנם על המגרש של מכבי, אבל במציאות, ספק אם יש סמל גדול ממנו להפועל, זו של תל אביב ובכלל. הוא נולד וגדל ב"מעונות עובדים", למד ב"בית חינוך", התחנך ב"שומר הצעיר", לבו אדום מיום היוולדו. איצטדיון בלומפילד, בעבר מגרש "באסה" (בוץ), היה ביתו השני. הוא כתב ושר בצער וברוך את "הפועל שוב הפסידה" ([[סע לאט""סע לאט"]], לחן מיקי גבריאלוב, 1974) והוא שר בצהלה גדולה את שיר האליפות של המועדון "הנה הם באים, השדים האדומים" (לחן גבריאלוב, 1981), למלותיו של חברו [[עלי מוהר]] המנוח, גם הוא אוהד שנהפך לאחד הסמלים הגדולים של הפועל תל אביב. כמעט כל חייו איינשטיין גר ומסתובב במרכז תל אביב ובצפון הישן של העיר, בין המסעדה התימנית "כתר המזרח" ל[[אולם אוסישקין]], הלב ההיסטורי של הפועל תל אביב, אזור שגם הוא כבר אינו קיים. שם התרועע עם דמויות אדומות נודעות, מאלי ישראלי ועד ברי, החקיין השליח עם הטרנזיסטור, שכבר אינו בחיים.
 אם לב אהדתו הספורטיווית מסור להפועל תל אביב, ידיו הארוכות של איינשטיין שלוחות לכל זרועות תבל. אין תחום ספורטיווי משמעותי שהוא אינו מתמצא בו. ב-1979, כשחובבי כדורסל מעטים הצליחו לזכות ולראות סרטוני משחקים מליגת האן-בי-אי, שהוקרנו באיחור של שבועיים במרתף מלון שרתון בתל אביב - איינשטיין העביר את זמנו בלוס אנג'לס, "רואה את ד"ר ג'יי קורע רשתות/ וקארים עבדול ג'אבר נוגע בשמים". כבר אז הוא היה מגדולי המבינים פה בכדורסל אמריקאי, ותסמכו עליו שהיום הוא מבין עוד יותר.
@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 חבריו מרבים לספר על יכולתו לשחזר ריצת גמר מאולימפיאדת 1956 כאילו התרחשה אתמול, גם את התוצאות. וזו לא רק ידענות לשמה: מטורי הספורט שהוא מפרסם לעתים - רק בשבילם הוא מוכן לשבור בתדירות גבוהה יחסית את שתיקתו בתקשורת - עולה הבנה מעמיקה ויכולת אבחנה של איש מקצוע.
-איינשטיין, עוד קודם מהפכת הכבלים, הצהיר כי הוא מידיף להיות בבית עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים ("אוהב להיות בבית", עם גביראלוב, 1986). וכעת, כשהילד שחלם על משחקי כדורגל רחוקים בארצות רחוקות, שמכיר כל ספורטאי מני קדם עד היום, יכול לצפות בהם ישירות בסלון עם התה והלימון, אולי אף להתענג על איזו סיגריה, ולארח את ידידיו לפטפוט משועשע - מדוע יוותר על כל אלה למען יציאה מהבית?
+איינשטיין, עוד קודם מהפכת הכבלים, הצהיר כי הוא מידיף להיות בבית עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים ("אוהב להיות בבית", עם גבריאלוב, 1986). וכעת, כשהילד שחלם על משחקי כדורגל רחוקים בארצות רחוקות, שמכיר כל ספורטאי מני קדם עד היום, יכול לצפות בהם ישירות בסלון עם התה והלימון, אולי אף להתענג על איזו סיגריה, ולארח את ידידיו לפטפוט משועשע - מדוע יוותר על כל אלה למען יציאה מהבית?
 לאיינשטיין, המבורך, יש אפשרות, ובעיקר חוכמה ואומץ, לחיות לפי סדר הדברים הזה. הרי קשה לדמיין התרחשות כלשהי, שם ברחוב, שתוכל להשתוות למשחק של מילאן נגד רומא. כשמצלמות הפפראצי מצליחות לתפוס אותו סוף-סוף בדרכו לאיזה אירוע, היו בטוחים שבאותם רגעים לא מתחרים טובי האתלטים בקפיצה משולשת ב"גולדן ליג" בציריך.
@@ שורה 32: / שורה 32: @@
 ===אריק והריסת אוסישקין===
-אהבתו של אריק למגרש בו גדל היא מן הידועות. לא מפתיע לכן שלמען ה[[מאבק נגד הריסת אוסישקין]] הסכים לרתום את שמו, וצירף אותו לבקשה לועדת השימור נגד הריסת האולם. הוא גם התראיין ודיבר בכאב רב נגד הריסת האולם. בהמשך לאחר הקמת [[הפועל אוסישקין]] הסכים שו לרתום את שמו למען הקבוצה החדשה והוא צורף כאחד מחברי העמותה הראשונים, והדבר אף פורסם בפלאייר שהופץ על מנת לעודד נרשמים נוספים.
+אהבתו של אריק למגרש בו גדל היא מן הידועות. לא מפתיע לכן שלמען ה[[מאבק על אולם אוסישקין]] הסכים לרתום את שמו, וצירף אותו לבקשה לועדת השימור נגד הריסת האולם. הוא גם התראיין ודיבר בכאב רב נגד הריסת האולם. בהמשך לאחר הקמת [[הפועל אוסישקין]] הסכים שו לרתום את שמו למען הקבוצה החדשה והוא צורף כאחד מחברי העמותה הראשונים, והדבר אף פורסם בפלאייר שהופץ על מנת לעודד נרשמים נוספים.
 ==קישורים חיצוניים==