ג'ורג' בורבה

מתוך ויקיפועל
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ורג' בורבה
ג'ורג' בורבה
ג'ורג' בורבה
כינוי בורבה
מספר בהפועל 11
תפקיד חלוץ
תאריך לידה
מועדוני נוער הפועל צפון תל אביב
מועדונים כשחקן הפועל צפון תל אביב, הפועל תל אביב
מועדונים כמאמן
הופעות 177 (45 שערים)
שנים 6
תארים 2 אליפויות (66', 69') אליפות אסיה (68')


חלוץ. שיחק בהפועל בשנים 1971-1965

חייו האישיים

ילדותו בשואה

במהלך מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו מטריפולי שבלוב לאיטליה. משפחתו נתפסה בידי פשיסטים והועברה למחנה שבויים בקמרינו שבמרכז איטליה. בורבה נולד בעיר מצ'רטה שבמרכז המדינה, ילד חמישי מבין עשרה. הועבר למחנה פוסולי באיטליה ומשם למחנה הריכוז ברגן-בלזן שבגרמניה.

כניצול שואה העיד, כי שבוע לפני שמשפחתו והוא היו אמורים להיות מוצאים להורג, שוחררו על ידי חיילים בריטיים. כאות הוקרה על כך שהאנגלים הצילו את חייו וחיי משפחתו, נקרא בשם "ג'ורג'", על שם מלך אנגליה, ג'ורג' השישי ובהיותו בן 4 עלה ארצה.

ב-19 במרץ 1968 נידונה במליאת הכנסת שאלת העסקתם של חברי נבחרת ישראל בכדורגל בעקבות פיטוריו של בורבה מעבודתו במחלקת ההתקנות של שירותי ההנדסה ברשות הדואר לאחר העדרויות מרובות לצרכי אימונים.

לאחר פרישתו, עבד בורבה כמאמן כדורגל, כמחלק עיתוני הארץ וכנהג וקצין רכב. ב-5 באוגוסט 1990 היה בורבה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע בידו הימנית. סירובו לעבור ניתוח לתיקון הנכות בידו, הוביל לסכסוך עם חברת הביטוח אליהו באשר לגובה הפיצוי המגיע לו. פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשה זו, הוא אחד מפסקי הדין המאוזכרים ביותר בנושא פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [1].

קריירה ככדורגלן

ככדורגלן התגלה לראשונה על ידי אלי פוקס, אז מאמן הפועל ירושלים. התאמן בשורותיה תקופה קצרה, אולם הפועל תל אביב, ששמעו על הכישרון הצעיר, התעקשו להחתימו.

בורבה החל לשחק בקבוצת הפועל צפון ת"א, שהייתה מעין קבוצת בת של הפועל ת"א בליגה ב', שם שיחק עד שהועבר לקבוצת האם בעונת 1966. את העונה פתח בורבה על הספסל, אך עד מהרה הצליח להשתלב בהרכב הראשון של האדומים של שוויצר, והפך לאחד הבולטים בשורות הקבוצה, בה כיכבו באותה עונה בין היתר גם פרימו, טיש, חזום, שים בן יהונתן, שאר ישוב בן ברוך, פייגנבוים ואחרים. הקבוצה הייתה הבולטת בליגה וזכתה באליפות המדינה לראשונה מאז 1957, ואליפות ראשונה לג'ורג' בורבה בעונת הבכורה שלו באדום.

שנה מאוחר יותר נערכה בישראל עונה כפולה שאיחדה את עונות 1967 ו-1968, אותה סיימה הפועל הרחק מהמירוץ לאליפות, אך בזירה הבינ"ל הפכה להיות אלופת אסיה הראשונה בהיסטוריה לקבוצות, כשבורבה נמנה על סגל האלופים.

בורבה והפועל זכו באליפות המדינה גם ב-1969, שהייתה שנה נפלאה לאגודת הפועל תל אביב, אליפות שניה לבורבה כשחקן, ואחרונה שלו במדי הפועל. בורבה המשיך בהפועל תל אביב עד עונת 1972, במהלכה הסתכסך עם המאמן הארי גיים, שהחליט לייבש אותו. בורבה לא היה שותף לזכייה בגביע המדינה באותה שנה, ובסיום אותה עונה עזב את הפועל תל אביב ועבר להפועל רמת גן. שנה מאוחר יותר עבר למכבי נתניה, ובמדיה זכה באליפות השלישית והאחרונה שלו.

סך הכל שיחק בורבה במדי הקבוצה במשך שש עונות, בהן רשם ארבעים וחמישה שערי ליגה, שמציבים אותו במקום השמיני בטבלת מלך השערים של המועדון בכל הזמנים.

במדי הנבחרת

הצלחתו המטאורית של בורבה במדי הפועל לא נעלמה מעיני מאמן הנבחרת, ובדצמבר 1966 ערך בורבה את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ישראל, כשזו התמודדה במשחק ידידות מול נבחרת פולין. שבוע מאוחר יותר כבש בורבה את שער הבכורה שלו במדים הלאומיים במשחק ידידות מול נבחרת רומניה. לבורבה קריירה מכובדת מאוד במדים הלאומיים, אותם לבש 37 פעמים וכבש שבעה שערים. בורבה גם נמנה על סגל נבחרת ישראל למכסיקו 1970, אך לא זכה לשחק במהלך הטורניר.


המידע באדיבות האתר הרשמי וויקיפדיה

בורבה מספר

"במלחמת העולם השנייה נמלטה המשפחה שלי מטריפולי שבלוב לאיטליה, נתפסה על ידי הפאשיסטים והועברה למחנה שבויים בקמרינו, ליד העיר מצ'רטה, במרכז איטליה. שם נולדתי בשנת 1944, ילד חמישי מתוך עשרה ילדים. חודשיים אחרי שנולדתי העבירו אותנו למחנה אחר באיטליה בשם פוסולי ומשם למחנה הריכוז ברגן בלזן בגרמניה. בערך שבוע לפני שהיינו אמורים להיות מוצאים להורג, הגיעו חיילים בריטים ושחררו אותנו. לאות הוקרה לאנגלים קראו לי ג'ורג', על שם מלך אנגליה, ג'ורג' השישי. ארבע שנים מאוחר יותר, כשהייתי בן ארבע, עלינו לארץ.

גרנו בשכונת יד-המעביר והתחלתי לשחק בגיל צעיר מאוד. הייתי חוזר הביתה מבית הספר, אוכל משהו והולך לשחק. אחר כך התחלתי לשחק בהפועל צפון תל אביב מליגה ב', לא רחוק מהבית. הבקעתי הרבה גולים, עד שבאחד המשחקים ראה אותי אלי פוקס, שהיה מאמן הפועל ירושלים, ולקח אותי בקיץ להתאמן בקבוצתו. בפגרה שיחקתי בכמה משחקי אימון, בכל משחק הבקעתי גולים ובעיתונים כתבו שאלי בן רימוז' הבקיע. שאלתי את אלי פוקס למה כותבים 'אלי בן רימוז' והוא הסביר שאם ידעו שזה אני, יבואו מהפועל תל אביב, שהיתה קבוצת האם של הפועל צפון, וייקחו אותי.

בכל זאת שמעו עלי בהפועל תל אביב. יום אחד בא אלי מיכאלי, האפסנאי של הפועל, נתן לי טופס כלשהו ואמר לי: 'תחתום כאן. אתה עובר אלינו.' חתמתי בלי לשאול שאלות רבות מדי. זה היה לפני עונת 1965/1966, הקבוצה נסעה לאוסטרליה ואותי השאירו להתאמן בקבוצת הנוער יחד עם שייע פייגנבוים, שעלה בדיוק באותו זמן לקבוצה הבוגרת.

במשחק הראשון בעונת 1965/1966 לא שיחקתי. המשחק השני היה נגד הפועל פתח תקווה ובמצב של 0:2 לטובתם אמר לי דוביד לעלות למגרש. היה לי הרבה ביטחון ביכולת שלי והרגשתי שאם אעלה להרכב, אשאר בו עשר שנים לפחות. התחלתי לרוץ על המגרש בטירוף ואני זוכר שדוביד שאל אותי לאן אני רץ... המשחק נגמר בתוצאה 2:2 ומאז באמת לא יצאתי מההרכב. אחרי חודש כבר הייתי בנבחרת הלאומית. תוך חודשיים, אם כן, הגעתי מליגה ב' להפועל ולנבחרת, היישר להרכב הראשון. מאמן הנבחרת היה מילובאן צ'יריץ' וכשהגיע המשחק נגד פולין הוא שיבץ אותי בהרכב הפותח. צ'יריץ' אהב אותי מאוד. אני זוכר אותו אומר: 'קודם כל ג'ורג', אחר כך היתר. ג'ורג' יכול לא לישון כל הלילה, אבל על המגרש הוא ייתן את התפוקה שלו.'

שיחקתי עד עונת 1970/1971 ובגיל 27 עברתי להפועל רמת גן. באותה תקופה התחילו התשלומים ה'קטנים' והשתלם מאוד לעבור מקבוצה אחת לאחרת. זה היה סוף הקריירה שלי בהפועל."

הפועל צפון תל אביב. בין רמת החייל לנווה שרת, בפינת הרחובות ראול ולנברג ודבורה הנביאה, יש היום כיכר. זהו המקום שבו היה עיגול האמצע במגרשה של קבוצת הפועל צפון תל אביב, מליגה ב' דרום א'. שם החלה הקריירה של ג'ורג' בורבה. הוא גר לא הרחק משם, התחיל לשחק בגיל 14 בקבוצת הנוער, ושנה אחר כך כבר שיחק כחלוץ מרכזי בקבוצה הבוגרת של הפועל צפון והתחיל להבקיע גולים בכמויות. השיא שלו היה 36 גולים בעונה.

עריקה. במשחק נגד הפועל פתח תקווה לא מסרו לבורבה כדורים. ג'ורג הלך למרימוביץ', המאמן, ואמר לו שאם זה יימשך ככה עוד חמש דקות הוא מפסיק לשחק. מרימוביץ' הורה לבורבה לרדת מיד מהמגרש, 13 דקות בלבד לאחר שריקת הפתיחה. בוועדת המשמעת הגדיר מנהל הקבוצה את מעשהו של בורבה כעברה החמורה ביותר שאפשר לעשות במשחק – כמו עריקה מהצבא... אחרי שהתנצל, קיבל בורבה עונש של הרחקה לחודש על תנאי.

נכס לאומי. איצטדיון הרפובליקה, בוקרשט. במשחקו הראשון בנבחרת ישראל, נגד רומניה, הבקיע בורבה גול בבעיטת מספרת לאחור. אין חייט בלי מספריים, ולכן החליט מישהו בנבחרת שגם אין מספריים בלי חייט והדביק לו את הכינוי "ג'ורג' החייט". זה לא היה הכינוי הראשון שהדביקו לבורבה בנבחרת. המאמן מילובאן צ'יריץ', שאהב מאוד את בורבה ושמר לו מקום בטוח בהרכב, כינה אותו "נכס לאומי".

משחק נגד כוכבי הליגה האמריקאית ביאנקי סטאדיום. במשחק הבקיע בורבה שני שערים בניצחון 0:2.

התרופה הטובה ביותר. דרבי, דקה 18. צבי רוזן מכסח את בורבה, שמשתרע על הדשא ומתפתל מכאבים. אחרי טיפול שכלל זריקה הוא חוזר לשחק, אבל כעבור כמה דקות מרגיש שאין ביכולתו להמשיך. לאחר טיפול נוסף הוא חוזר שוב למגרש, כשהוא צולע ונאנק מכאבים, ומנסה להשתלב במשחק. בדקה ה-45, ממש לפני השריקה למחצית, פייגנבוים פורץ בצד שמאל ומעביר כדור לחזום. חזום ממשיך לצד ימין, לבורבה, וזה עוצר את הכדור בחזה ובועט ברגל ימין, הרגל הבריאה, טיל לפינה הרחוקה. 0:1 להפועל. זו היתה גם התוצאה הסופית של אותו דרבי. אחרי המשחק סיפר בורבה כי ברגע שנכנס הגול, חלפו כל הכאבים.


יאנקי סטדיום. במסעה של הנבחרת לארצות הברית נערך משחק במגרשה המיתולוגי של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז. היריבה היתה נבחרת כוכבי הליגה האמריקאית. בדקה ה-18 לקח בורבה כדור באמצע המגרש, פרץ בספרינט לרחבה של האמריקאים ובעט טיל לרשת. בדקה ה-68 הוסיף בורבה בעיטה מ-20 מטר, שעברה בין ידיו של השוער. ישראל ניצחה 1:3. בייב רות, שחקנה האגדי של הניו יורק יאנקיז, אמר פעם שהמשחק האמיתי היחיד שקיים הוא בייסבול. הוא לא ראה, כנראה, את הטילים של ג'ורג'.


מתוך הספר 'אדום בנשמה'

קישורים חיצוניים