יחזקאל חזום

יחזקאל חזום
יחזקאל חזום
כינוי	חזום
מספר בהפועל	?
תפקיד	חלוץ
תאריך לידה	{{{תאריך לידה}}}
מועדוני נוער	הפועל ת"א
מועדונים כשחקן	{{{מועדונים כשחקן}}}
מועדונים כמאמן	{{{מועדונים כמאמן}}}
הופעות
שנים

חלוץ. שיחק בהפועל בשנים 1978-1965

"מגיל תשע גרתי ברחוב יפת ביפו, לא הרחק מכיכר השעון. באותה תקופה התחלתי לשחק בשכונה ובמועדון נוער של העירייה ביפו העתיקה, ליד כיכר קדומים. במועדון הזה הדריך המשורר יב"י (יונה בן יהודה). אחיו, פטקה יהודיוף, שיחק בהפועל ודרכו הגעתי לקבוצת הילדים, שם אימן אותי שלמה פוליאקוב.

עברתי את כל השלבים במחלקת הנוער ובגיל 17 הגעתי לקבוצה הבוגרת. באותה תקופה קנו שחקני הנוער נעליים על חשבונם ורק שחקנים מצטיינים קיבלו נעליים משומשות מהבוגרים. בנעליים כאלה עליתי למשחק הראשון שלי בקבוצה הבוגרת, ב-1965. זה היה דרבי באיצטדיון בלומפילד, לעיני 21 אלף צופים, שהסתיים בתיקו 1:1. מעבר להתרגשות מהמשחק עצמו, הייתי מרוכז בעיקר בנעליים שהיו קטנות מהמידה שלי ולחצו לי על הבהונות. סיימתי את המשחק כשרגלי כואבות וציפורני שבורות.

הבקעתי הרבה גולים בקריירה, אבל מכולם אני זוכר במיוחד גול שהבקעתי נגד בית"ר במגרש ימק"א, ב-1974. שתי הקבוצות היו ממוקמות בתחתית הטבלה ונאבקו נגד הירידה. לפני המשחק, בחדר ההלבשה, אמרנו זה לזה שחייבים לשחק בלי פחד, אחרת אין לנו מה לחפש במשחק. בכל הקריירה שלי עד אז לא היה משחק שבו נוצחנו על ידי בית"ר. קיבלתי כדור 40 מטר מהשער, עשיתי דאבל-פס כפול עם פייגנבוים וכשהייתי במרחק 16 מטר מהשער, בעטתי לפינה הימנית. יוסי מזרחי, השוער של בית"ר, הדף את הכדור ברגלו הימנית. הכדור הגיע אלי, בעטתי פעם נוספת ושוב הדף מזרחי את הכדור, הפעם לכיוון קו הרוחב, בקצה רחבת החמש של בית"ר. הגעתי לכדור כשגבי מופנה לשער, בעטתי ברגל שמאל והכדור נכנס מתחת לקורה, מזווית אפס. אחר כך הבקיע שייע פייגנבוים שער שני וניצחנו במשחק 1:2.

עוד גול שלא אשכח, הבקעתי בגמר אליפות אסיה לקבוצות בטהרן. שיחקנו לפני איצטדיון מלא של אוהדים איראנים, שקיבלו אותנו בקללות ובצעקות, הניפו כרזות שעליהן צלבי קרס והשליכו עלינו גרונות של תרנגולות, אולי כרמז לשחיטה המצפה לנו. האווירה במגרש היתה ממש אווירת פוגרום. הבקעתי גול בנגיחה והקהל השתתק בבת אחת. אחר כך הם הבקיעו שני גולים, שלא היו חוקיים לגמרי (אחד מהשחקנים שלהם ממש נתלה על בז'רנו) וניצחו 1:2.

כשסיימתי את הקריירה בהפועל בשנת 1978, הפכתי למאמן-שחקן בליגות הנמוכות ובמשך שנה אחת שימשתי כעוזר מאמן של דוביד בהפועל. המעבר לתפקיד של מאמן-שחקן היה כדאי מאוד מבחינה כלכלית: בהפועל הרווחתי בשיא הקריירה 45 אלף לירות בשנה, ובהפועל רמלה מליגה א', הקבוצה הראשונה שבה שימשתי כמאמן-שחקן, הרווחתי 60 אלף לירות. למעשה רציתי לעזוב את הפועל כבר שנתיים לפני כן, אבל לא נתנו לי ללכת. באותה שנה הגיעו הרבה שחקנים צעירים, ביניהם גילי לנדאו ואמיר ליברמן, ומנהלי הקבוצה טענו שאני חשוב לקבוצה לא רק כשחקן, אלא גם כמי שיהווה דוגמה חינוכית לצעירים ויעזור להם להיקלט."

שלישיות ורביעיות. במהלך הקריירה שלו "נולדו" לחזום הרבה צמדים, שלישיות ורביעיות. אחת הרביעיות היתה ב-1.6.1974, בניצחון 1:5 על הכוח. חזום היה השחקן המצטיין (ציון 8). תחת הכותרת "יומו הגדול של חזום", נכתב ב"מעריב": "כמו על מנת להוכיח את נכונותה של האמרה 'חיילים זקנים אינם מתים לעולם', לעג אתמול חלוצה הוותיק של הפועל תל אביב, יחזקאל חזום, לכל מספידיו, כבש ארבעה שערים לרשתה של הכוח והוביל את קבוצתו לניצחון הגדול."

היא תישאר לעולם הקבוצה שלי. חזום התחיל לשחק בהפועל ב-1956, כשהיה בן תשע. במשך שמונה שנים הוא שיחק בקבוצות הילדים, הנערים והנוער ובגיל 17 עלה לשחק בפעם הראשונה בקבוצה הבוגרת, בדרבי נגד מכבי, שהסתיים בתיקו 1:1.

כשפרש מהפועל בגיל 30, אמר לשאול אייזנברג, כתב "חדשות הספורט": "כאשר אני חושב בימים האלה על כך שבעונה הבאה לא אשחק בהפועל תל אביב פשוט נצבט לי הלב. היו לי ימים טובים בקבוצה וימים טובים פחות, אבל זו היתה הקבוצה שלי. הקבוצה בה למדתי לשחק כדורגל, הקבוצה בה גדלתי ועברתי את כל שלבי החיים עד עתה. בעצם אני לא עוזב את הפועל תל אביב. היא תישאר לעולם הקבוצה שלי, גם כשלא אשחק בה."

---

מתוך הספר "אדום בנשמה"