מאבק על אולם אוסישקין

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂיתי לִי, אתִ הָפועַל אוֹסישקִּין. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן יהְיֶה זכר אוֹסישקִּין, בְּפִיךָ:

כִּי בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרועַ נְטוּיָה, וּבְמורָא גָּדול הוֹצִיאֲוךָ מִאוּלָם אוֹסישקִּין.

שלט שנתלה ע"י האוהדים במשחק העלייה של הפועל אוסישקין לליגה א'.
צילום: Ultrashapoel

תיאור המאבק

13.2.06: ההחלטה נופלת

איש אינו במדויק מתי שם לעצמו ראש עיריית תל אביב רון חולדאי להרוס את המוסד ההיסטורי, האולם ברחוב מנחם אוסישקין 1. השמועות בנושא התרוצצו כבר מהעונה הקודמת, ולאורך כל תחילת עונת 2005/06 שיחקה הקבוצה בצילה של ההריסה הצפויה.

עם זאת כל פעם נדחה מחדש פינוי האולם, והקבוצה חזרה לשחק שוב ושוב באולם. במקור תוכנן פינוי האולם ל1.9.2006 ועל כן האוהדים לא פתחו במחאה מסודרת נגד ההריסה. העירייה ניצלה זאת כדי לחתום הסכם עם ששאול אייזנברג במחטף על הקדמת הפינוי ל19.2.06, יתכן מתוך הנחה שדבר זה ימנע מהאוהדים ההמומים כל אפשרות להתנגדות אפקטיבית.

החלטת מועצת העיר אשר אישרה את הקדמת הריסת האולם נפלה ב13 בפברואר 2006. בעד ההחלטה הצביעו חברי המועצה הבאים: אריה שומר (גמלאים), רון חולדאי(תא1), דורון ספיר (תא1), ארנון גלעדי (ליכוד), חביבה אבי-גיא (גמלאים), משה טיומקין (גמלאים), מאיר מוזס (גמלאים), שלי חושן (גמלאים), יעל דיין (מרצ), מיטל להבי (מרצ), שלמה זעפראני (ש"ס), דורון לוי (שס), פאר ויסנר (ירוקים), אורנה בנאי (ירוקים), מרדכי וירשובסקי (ירוקים). התנגדה חברת המועצה גילה הרץ (עצמאית).

בדיעבד התברר כי כבר ב-18 בפברואר 2005 הגישה העירייה בקשה להיתר הריסה לאולם, אשר אושרה בזמן שיא (3 ימים!). היתר ההריסה ציין במפורש כי "ההיתר יינתן רק לאחר בדיקת יו"ר הועדה לחלופות לקבוצות הספורט המשחקות במקום". מיותר לציין כי כל חלופה כזאת לא נמצאה וכלל קבוצות המועדון נזרקו לרחוב.

את משחקה האחרון באוסישקין קיימה הפועל במסגרת משחק גומלין בגביע המדינה נגד אליצור אשקלון ב-6 בדצמבר 2005, משחק בו הפסידה כמובן (אם כי התוצאה הספיקה על מנת להעפיל לשלב הבא)[1].

22.2.06: האוהדים מתאספים

בשבוע של ה-18 בפברואר 2006 נודע לראשונה על הכוונה להרוס את האולם בסוף השבוע. השמועות התרוצצו באויר אך דבר לא היה ידוע. רק בבוקרו של ה-22 בפברואר נודע לראשונה לציבור על הכוונה להרוס את האולם למחרת היום. בשבועות הקודמים החלו אוהדי הקבוצה בתהליך להגשת בקשה לשימור האולם תחת כללי השימור הנהוגים בתל אביב. עם וידוא הכוונה להרוס למחרת היום את האולם, הגישו באותו היום אוהדי הקבוצה בקשה לשימור האולם, עליה חתמו למעלה מ-1000 אוהדים דרך האינטרנט, וכן מכתבים ובקשות של אוהדים מפורסמים, שחקני ומאמני עבר ביניהם - רלף קליין, אריק איינשטיין, רדנקו דובראש, שמעון אמסלם ועוד.

המאבק צבר תאוצה ביום רביעי ה22.2.06. ביום זה התכנסו כ150 מאוהדי הקבוצה באולם ודיברו על דרכים כיצד ניתן למנוע את ההריסה המתוכננת, כשבמקביל מתאמנת קבוצת הנוער את האימון האחרון אי פעם באולם. לאחר ההתכנסות יצאו האוהדים המסורים להפגנה ספונטנית מול ביתו של ראש העיר. בסיומה התכנסו כמה מאוהדי הקבוצה בחומוסיה ליד האולם המיתולוגי ודנו על דרכי מאבק כדי למנוע את הגזירה. במעמד זה נוצר אפקטיבית מטה המאבק אשר ינהיג את פעולות המחאה בהמשך. בנוסף עוד באותו היום כמה מהאוהדים הקימו עיר אוהלים ליד האולם המיתולוגי כדי לשמור על האולם.

23.2.06: הריסת הפרקט

אישור הריסת אוסישקין במועצת עיריית ת"א ב3.7.2005

למחרת היום בשעה 10:00 בבוקר חתמו נציגי ראש העיר ויו"ר הקבוצה שאול אייזנברג על הסכם פינוי של הקבוצה מרצון.בשעה 10:30 נכנסו טרקטורים לתוך האולם והחלו להרוס את הפרקט האהוב, ולפרק את הסלים במטרה לקבוע עובדה בשטח. במקביל האוהדים החלו לפנות באמצעות עורך דין אלדד יניב לבתי המשפט על מנת להוציא צו מניעה כנגד ההריסה.

צו המניעה הגיע בסופו של דבר בשעה 17:00, אך הבנייה נעצרה כבר ספר דקות קודם עם הוצאתו של צו מניעה הגיעה דווקא מאגודת השייט של הפועל תל אביב הסמוכה למקום, אשר טענה כי הליך ההריסה עשוי לפגוע בשלמות המבנה בו היא משתמשת. בעקבות הוצאת הצוים הופסקו עבודות ההריסה, אך רק לאחר שהאולם הוצא כבר משימוש מאחר והפרקט והסלים פורקו[2]. תמונות ההרס שודרו ברחבי המדינה ועוררו סימפטיה גדולה לאוהדים, אשר דמעותיהם על החורבן חסר הפשר והתכלית נגעו ללב רבים.

למקום כבר הגיע אוהל גדול שאיכלס כמה כמה עשרות אוהדים שאיפשר לאוהדים לתקוע יתד ל3 חודשים .

25.2.06: עצרת ראשונה

ביום שבת ה-25 בפברואר 2006 נערכה מחוץ לאוסישקין הפגנה של 1000 אוהדים אישי ציבור שחקני עבר ומאמנים מכל קבוצות הכדורסל בישראל. באותה עצרת גם החל הגיוס לאיסוף 50,000 ש"ח לטובת ערבות אשר נדרשה לצורך המאבק המשפטי.

דחייה במחוזי

המשך המאבק כלל הגשת עתירה לביהמ"ש המחוזי שנדחתה ע"י השופט עודד מודריק.

מאי 2007: חודש אוסישקין

מטה המאבק הכריז על חודש מאי 2007 כחודש אוסישקין ובו נערכו פעולות רבות במחאה על הכוונה להרוס את האולם.
ב13.5.07 נערכה ישיבת מועצת העיר תל אביב בנושא האולם ומניעת הריסת האולם האהוב, בה נכחו עשרות מאוהדי הפועל אך חברי המועצה לא יכלו להתמודד עם הביקורת הקשה שהוטחה בהם ולכן עצרו את הישיבה. ישיבה לאחר מכן סגר ראש העיר את ישיבות המועצה לאוהדי הפועל כנגד החוק וניסה לסתום את פיותיהם של האוהדים אך ללא הצלחה. גם חולקו בלונים אדומים ליד ביתו של ראש העיר. נשלחו אף פרחים עם הסיסמא: "חולדאי אני מאוהב באוסישקין,ואתה?", סיסמה אשר הודפסה על גבי חולצות, פלאיירים וכרזות שהודבקו ברחבי העיר.

יולי 2006: דיון סופי בעליון

האוהדים הגישו ערעור לבית המשפט העליון אך גם הוא דחה את העתירה. ב-25 ביולי 2007 בשעה 6:30 עלו דחפורי העיריה על האולם האהוב ושמו קץ ל-54 שנים של היסטורית כדורסל מפוארת.