מאבק על אולם אוסישקין

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂיתי לִי, אתִ הָפועַל אוֹסישקִּין. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן יהְיֶה זכר אוֹסישקִּין, בְּפִיךָ:

כִּי בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרועַ נְטוּיָה, וּבְמורָא גָּדול הוֹצִיאֲוךָ מִאוּלָם אוֹסישקִּין.

שלט שנתלה ע"י האוהדים במשחק העלייה של הפועל אוסישקין לליגה א'.
צילום: Ultrashapoel

תיאור המאבק

3.7.2005: הסכם במחשכים

אישור הריסת אוסישקין במועצת עיריית ת"א, 3.7.2005

איש אינו במדויק מתי שם לעצמו ראש עיריית תל אביב רון חולדאי להרוס את המוסד ההיסטורי, האולם ברחוב מנחם אוסישקין 1. השמועות בנושא התרוצצו כבר מהעונה הקודמת, לאחר שבמועצת העיר נחתם הסכם פינוי בו דובר על פינוי בספטמבר 2006.

בעד אישור הסכם הפינוי והמעבר ליד אליהו הצביעו חברי המועצה הבאים: אריה שומר (גמלאים), רון חולדאי(תא1), דורון ספיר (תא1), ארנון גלעדי (ליכוד), נתן וולוך (גמלאים), משה טיומקין (גמלאים), מאיר מוזס (גמלאים), מיטל להבי (מרצ), שלי חושן (גמלאים), יעל דיין (מרצ), איתי פנקס (מרצ), יפה כחלון (מרצ), מרדכי וירשובסקי (ירוקים), פאר ויסנר (ירוקים). התנגדה חברת המועצה גילה הרץ (עצמאית).

לאורך כל תחילת עונת 2005/06 שיחקה הקבוצה בצילה של ההריסה הצפויה. עם זאת כל פעם נדחה מחדש פינוי האולם, והקבוצה חזרה לשחק שוב ושוב באולם. כאמור במקור תוכנן פינוי האולם ל1.9.2006 ועל כן האוהדים לא פתחו במחאה מסודרת נגד ההריסה.

13.2.06: ההחלטה נופלת

העירייה ניצלה זאת כדי לחתום הסכם עם ששאול אייזנברג במחטף על הקדמת הפינוי ל19.2.06, יתכן מתוך הנחה שדבר זה ימנע מהאוהדים ההמומים כל אפשרות להתנגדות אפקטיבית.

החלטת מועצת העיר אשר אישרה את הקדמת הריסת האולם נפלה ב13 בפברואר 2006. בעד ההחלטה הצביעו חברי המועצה הבאים: אריה שומר (גמלאים), רון חולדאי(תא1), דורון ספיר (תא1), ארנון גלעדי (ליכוד), חביבה אבי-גיא (גמלאים), משה טיומקין (גמלאים), מאיר מוזס (גמלאים), שלי חושן (גמלאים), יעל דיין (מרצ), מיטל להבי (מרצ), שלמה זעפראני (ש"ס), דורון לוי (שס), פאר ויסנר (ירוקים), אורנה בנאי (ירוקים), מרדכי וירשובסקי (ירוקים). התנגדה חברת המועצה גילה הרץ (עצמאית).

בדיעבד התברר כי כבר ב-18 בפברואר 2005 הגישה העירייה בקשה להיתר הריסה לאולם, אשר אושרה בזמן שיא (3 ימים!). היתר ההריסה ציין במפורש כי "ההיתר יינתן רק לאחר בדיקת יו"ר הועדה לחלופות לקבוצות הספורט המשחקות במקום". מיותר לציין כי כל חלופה כזאת לא נמצאה וכלל קבוצות המועדון נזרקו לרחוב.

את משחקה האחרון באוסישקין קיימה הפועל במסגרת משחק גומלין בגביע המדינה נגד אליצור אשקלון ב-6 בדצמבר 2005, משחק בו הפסידה כמובן (אם כי התוצאה הספיקה על מנת להעפיל לשלב הבא)[1].

22.2.06: האוהדים מתאספים

בשבוע של ה-18 בפברואר 2006 נודע לראשונה על הכוונה להרוס את האולם בסוף השבוע. השמועות התרוצצו באויר אך דבר לא היה ידוע. רק בבוקרו של ה-22 בפברואר נודע לראשונה לציבור על הכוונה להרוס את האולם למחרת היום. בשבועות הקודמים החלו אוהדי הקבוצה בתהליך להגשת בקשה לשימור האולם תחת כללי השימור הנהוגים בתל אביב. עם וידוא הכוונה להרוס למחרת היום את האולם, הגישו באותו היום אוהדי הקבוצה בקשה לשימור האולם, עליה חתמו למעלה מ-1000 אוהדים דרך האינטרנט, וכן מכתבים ובקשות של אוהדים מפורסמים, שחקני ומאמני עבר ביניהם - רלף קליין, אריק איינשטיין, רדנקו דובראש, שמעון אמסלם ועוד.

המאבק צבר תאוצה ביום רביעי ה22.2.06. ביום זה התכנסו כ150 מאוהדי הקבוצה באולם ודיברו על דרכים כיצד ניתן למנוע את ההריסה המתוכננת, כשבמקביל מתאמנת קבוצת הנוער את האימון האחרון אי פעם באולם. לאחר ההתכנסות יצאו האוהדים המסורים להפגנה ספונטנית מול ביתו של ראש העיר. בסיומה התכנסו כמה מאוהדי הקבוצה בחומוסיה ליד האולם המיתולוגי ודנו על דרכי מאבק כדי למנוע את הגזירה. במעמד זה נוצר אפקטיבית מטה המאבק אשר ינהיג את פעולות המחאה בהמשך. בנוסף עוד באותו היום כמה מהאוהדים הקימו עיר אוהלים ליד האולם המיתולוגי כדי לשמור על האולם.

23.2.06: הריסת הפרקט

למחרת היום בשעה 10:00 בבוקר חתמו נציגי ראש העיר ויו"ר הקבוצה שאול אייזנברג על הסכם פינוי של הקבוצה מרצון.בשעה 10:30 נכנסו טרקטורים לתוך האולם והחלו להרוס את הפרקט האהוב, ולפרק את הסלים במטרה לקבוע עובדה בשטח. במקביל האוהדים פנו באמצעות עורך דין אלדד יניב לבתי המשפט על מנת להוציא צו מניעה כנגד ההריסה.

צו המניעה הגיע בסופו של דבר בשעה 17:00, אך הבנייה נעצרה כבר ספר דקות קודם עם הוצאתו של צו מניעה הגיעה דווקא מאגודת השייט של הפועל תל אביב הסמוכה למקום, אשר טענה כי הליך ההריסה עשוי לפגוע בשלמות המבנה בו היא משתמשת. בעקבות הוצאת הצוים הופסקו עבודות ההריסה, אך רק לאחר שהאולם הוצא כבר משימוש מאחר והפרקט והסלים

פורקו[2]. תמונות ההרס שודרו ברחבי המדינה ועוררו סימפטיה גדולה לאוהדים, אשר דמעותיהם על החורבן חסר הפשר והתכלית נגעו ללב רבים.

למקום כבר הגיע אוהל גדול שאיכלס כמה כמה עשרות אוהדים שאיפשר לאוהדים לתקוע יתד ל3 חודשים .

25.2.06: עצרת ראשונה

ביום שבת ה-25 בפברואר 2006 נערכה מחוץ לאוסישקין ע"י מטה המאבק עצרת מחאה בהשתתפות 1000 אוהדים, אישי ציבור, שחקני עבר ומאמנים וביניהם עמנואל רוזן (אחד החתומים על העתירה כנגד ההריסה), בן כספית, רוני דניאל, יוסי אבוקסיס, שמעון גרשון, אסי דומב, שביט אלימלך, תומר שטיינהאור, ח"כ גלעד ארדן, ח"כ איתן כבל, יהלי סובול ועוד. בעצרת נישאו נאומים הקוראים לראש העיר להפסיק מיידית את הליך ההריסה.

באותה עצרת גם החל הגיוס לאיסוף 50,000 ש"ח לטובת ערבות אשר נדרשה לצורך המאבק המשפטי ע"י בית המשפט המחוזי, אשר הדיון בו נועד להתקיים בשבועות הקרובים. בשלב זה התגבשה

עמדתה העקרונית של העירייה אשר סירבה לכל ניסיון הידברות עם האוהדים.

19.3.2006: דחייה במחוזי

עמותת השיט משכה בסופו שלדבר את עתירתה לאחר שקיבלה ערובות ממהנדסי העירייה כי ההריסה לא תיפגע במבנה בו היא עושה שימוש החולק קיר עם האולם. על כן נותר עומד על כנו אך ורק צו המניעה בעקבות עתירת האוהדים. ב19.3.2006 הגיע הדיון בפני השופט עודד מודריק בבית המשפ המחוזי בתל אביב. הציפיות לא היו רבות, מאחר שמודריק ידוע כאוהד מכבי תל אביב ואף מחזיק מנוי למשחקי הקבוצה.

בהתאם לכך דחה מודריק את כל טענות העתירה, והותיר את צו המניעה על כנו למשך כשבוע עד אשר תענה העירייה לבקשה אשר הוגשה לועדת השימור. או בלשונו של השופט מודריק "בכל טענות העתירה לא מצאתי ממש ובעיקרון עלי לדחותה. כך אני פוסק. אלא שמצאתי שהעירייה חייבת להשיב לפנייה, שהיא גם פניית העותרים, שנמסרה לה בעניין ייזום תוכנית לשימור האולם. התשובה תימסר עד 26.3.06 ותומצא בו זמנית לבאי כח העותרים."[3].

23.3.2006: ועדת השימור

ב-23 במרץ 2006 התקיימה ישיבת ועדת השימור של עיריית תל אביב. בועדה חברים בעיקר פקידי עירייה וחברי מועצת העירייה על כן התוצאות היו כמעט צפויות מראש. למרות זאת נתלו תקוות בקשר שנוצר בין אנשי המטה לנציגת המועצה לשימור אתרים, גב' תמר טוכלר, המשמשת כיועצת לועדת השימור אשר הביעה בראיון לגלי צה"ל ובמכתב לועדה את תמיכתה בשימור המבנה.

עם זאת כצפוי בדיון עצמו הביע מנהלת מחלקת השימור בעירייה ירמי הופמן את התנגדות העירייה לשמר את הבניין. הבקשה לשימור נדחתה בטיעונים רבים ומשונים שתמציתם היא כי החלטה על שימורו הינה "זילות השימור ופגיעה בהערכה הגבוהה שקיבלה תוכנית השימור הן בארץ והן מחוצה לה".

עם זאת הדחייה אשר הקנה הצורך בדיון בועדת השימור נוצלה בהקדם ע"י עורכי הדין על מנת להגיש ערעור על החלטת השופט מודריק לבית המשפט העליון. אמנם היה ברור מראש כי סיכוייה של העתירה אינם גבוהים, אך עקב אופיו הבלתי דחוף של התיק היה ברור כי עד לדיון בפועל בנושא יחלוף זמן רב אשר יאפשר אולי למצות דרכים אחרות למניעת ההריסה.

מאי 2007: חודש אוסישקין

מטה המאבק הכריז על חודש מאי 2007 כחודש אוסישקין ובו נערכו פעולות רבות במחאה על הכוונה להרוס את האולם.
ב13.5.07 נערכה ישיבת מועצת העיר תל אביב בנושא האולם ומניעת הריסת האולם האהוב, בה נכחו עשרות מאוהדי הפועל אך חברי המועצה לא יכלו להתמודד עם הביקורת הקשה שהוטחה בהם ולכן עצרו את הישיבה. ישיבה לאחר מכן סגר ראש העיר את ישיבות המועצה לאוהדי הפועל כנגד החוק וניסה לסתום את פיותיהם של האוהדים אך ללא הצלחה. גם חולקו בלונים אדומים ליד ביתו של ראש העיר. נשלחו אף פרחים עם הסיסמא: "חולדאי אני מאוהב באוסישקין,ואתה?", סיסמה אשר הודפסה על גבי חולצות, פלאיירים וכרזות שהודבקו ברחבי העיר.

יולי 2007: דיון סופי בעליון

האוהדים הגישו ערעור לבית המשפט העליון אך גם הוא דחה את העתירה. ב-25 ביולי 2007 בשעה 6:30 עלו דחפורי העיריה על האולם האהוב ושמו קץ ל-54 שנים של היסטורית כדורסל מפוארת.