מוניה גושן

אברהם פלמן
כינוי בוצ'קה
מספר בהפועל ?
תפקיד
תאריך לידה
מועדוני נוער הפועל ת"א
מועדונים כשחקן הפועל ת"א, הפועל חיפה, הפועל נתניה
מועדונים כמאמן הפועל ר"ג
הופעות
שנים

מוניה גושן (1918 - 24 בינואר 2014) היה משחקניה הראשונים של הפועל ת"א

תיאור קריירה

נולד ב1918 בפולין ועלה לארץ עם משפחתו ב-1925 ועבר לגור ברחוב שבזי ביפו ומשם הכל התחיל. בגיל 15 הוא החל לשחק בהפועל אלנבי."אני זוכר שהמאמן אהב אותי מאוד וביקש מאישתו שתתפור עבורי מכנסיים לשחק כי פשוט לא היה לי" הוא מספר בראיון לאתר הרשמי."שם הכל התחיל.מוסה פוליאקוב התלהב ממני ואמר לי שהוא מעתה יקדם אותי" הוא מוסיף בחיוך.

גושן היה שחקן פעיל בבוגרים כמעט 15 שנה,מתוכן שיחק 11 שנים בהפועל ת"א. באמצע שיחק בהפועל חיפה ובהפועל נתניה."בשביל שאעבור לשחק בהפועל חיפה הם סידרו לי עבודה במשטרת פלשתינה ובעקבות כך נאלצתי לשחק גם בקבוצה של המשטרה.התייחסו אליי בהפועל חיפה כמו למלך מבחינת תנאים אבל פשוט לאט לאט הבנתי שאני רוצה לחזור הביתה להפועל ת"א וכך עשיתי".


מסיפוריו הרבים של גושן אפשר להבין שפעם משחקי הדרבי לא היו חמים כמו בימים אלו."היו הבדלי מעמדות אבל זה בדרך כלל התבטא במלחמות בהתאחדות לכדורגל.בינינו השחקנים של שתי הקבוצות היו יחסים מצויינים.אני זוכר משחקי דרבי שהיו מגיעים שלושת אלפים אוהדים ולא היו צועקים,לא מקללים,אלא דווקא יושבים כולם יחד לפני המשחק וגם לאחריו".

שאני שואל אותו על המחוייבות לסמל באותן שנים ועל הקהל הוא עונה מהר:"כל שחקן ושחקן שיחק בשביל הסמל ובשביל המועדון.לא היה כסף בראש שלנו,לא תהילה אלא רק המועדון הפועל ת"א. היינו מסיימים משחק ומיד הולכים יחד עם האוהדים לבית קפה,הכל היה מאוד שונה מהיום. אין מילים לתאר איזו גאווה זה היה לשחק בהפועל ת"א באותם ימים.כשהייתי בן 15 רציתי שכולם ייראו ברחוב שאני הפועל ת"א אז גזרתי מאיזו כרזה ברחוב את הסמל והדבקתי על החולצה והייתי הולך גאה ברחוב".

לאחר פרש ממשחק בשנת 1947 מוניה הקים את קבוצת גדנ"ע יהודה בדרך מאוד מעניינת ומרגשת."מפקד ההגנה ביקש ממני שאאסוף את הנוער מהרחוב ואדאג להם לביגוד ספורט ולקבוצה מאורגנת אז נסעתי באופניים כדי לעשות 'סקואטינג' בשכונת התקווה,כרם התימנים ושכונת שפירא ופשוט אספתי אחד אחד עד הקמת הקבוצה.אין ספק שעשינו משהו גדול" הוא אומר בסיפוק. מוניה,היה מאמן הקבוצה ויו"ר שלה במשך שנתיים וגידל בין היתר את רחביה רוזנבאום שבהמשך היה משחקניה הגדולים של הפועל ת"א.

גם על בלומפילד,שבאותם ימים היה "באסה" יש לו סיפור מרתק."לגדנ"ע יהודה שלי נתנו אישור להתאמן ולשחק באצטדיון באסה ואנחנו היינו הקבוצה היחידה שם.לאחר כמה חודשים פנתה הנהלת הפועל ת"א למפקדי בבקשה להתאמן גם כן באצטדיון,המפקד שלי הפנה אותם אליי,ואי לא יכולתי לסרב להפועל אז במשך שנה התאמנו בצוותא,גדנ"ע יהודה והפועל ת"א ולאחר שנה העברתי את השליטה באצטדיון להפועל ת"א".

לאחר שעזב את גדנ"ע עבר מוניה לאמן את קבוצת הנוער של הפועל ת"א למשך 4 שנים בהן הוביל אותם פעמיים לאליפות.בהמשך עבר לאמן את הפועל ר"ג והציל אותה מירידת ליגה. "בהפועל ר"ג עשיתי את ההישג הכי גדול שלי בתור מאמן כאשר הגענו לירושלים ובתור קבוצה קטנטנה ניצחנו את בית"ר הגדולה 1-2. בסיום המשחק כשהיינו בדרך החוצה הגיע אליי בחור ושאל אותי אם אני המאמן של הפועל ר"ג,עניתי לו שכן אז הוא נתן לי אגרוף בפנים וברח. הוא לא הצליח לבאס אותי".

למרות כל האהבה להפועל וכל ההיסטוריה מוניה לא הצליח להפוך את משפחתו לאדומה לגמרי. רק עם הנכד שלו גדי הילמן הוא הצליח.גדי,יושב קבוע בשער 5 הושפע חזק מסבא מוניה."מגיל 0 לימדתי אותו לשחק"אומר מוניה. גדי,מלווה את סבא כל הזמן,שומע את הסיפורים שוב ושוב וגאה שיש סבא כזה. "סבא הוא בשבילי הכל.הוא לימד אותי את כל מה שאני יודע בכדורגל,הוא לימד אותי מה זה הפועל ת"א ומה זאת האהבה להפועל ת"א"אומר גדי ומוסיף:"כשאני מסתכל על סבא אני רואה היסטוריה וההיסטוריה של המועדון הזה היא אבן היסוד לעתיד.סבא תמיד אמר לי מגיל צעיר שהסמל והמועדון הם מעל הכל,צריך לדאוג למועדון,להיות גאים בו והמועדון יחזיר לך אהבה".

לסיום שאלתי את מוניה מה אומר על הכדורגל היום."הקהל של הפועל ת"א הוא נפלא כמו שתמיד היה,הכדורגל בישראל לא כמו שהיה פעם.פעם היו לנו זמנים טובים".


מתוך כתבה באתר הרשמי

קישורים חיצוניים

גלרית תמונות