ויקיפועל

מחאת אוהדים נגד אלי טביב (2011/12)

טביב בהפועל

עונת 2011/12 עמדה בסימן כניסתו של אלי טביב לתפקיד הבעלים היחיד של הקבוצה. מתחילת דרכו עלו טענות של אוהדים כנגדו אשר הלכו וגברו עד שהתגבשו לקמפיין מחאה רשמי כנגדו.

תחילת המחאה

לאחר סיום הליך הבמבי המתיש עם הכרעת בית המשפט (18.7.2011) על נצחונו של טביב, סברו מרבית האוהדים כי יש לברך על המוגמר ולאפשר לבעלים ללא קשר לזהותו שקט תעשייתי להוציא את הקבוצה מהשיתוק הניהולי שאחז בה עד כה. למרות חשדות שעלו מצד רבים לגבי מניעיו של טביב ברכישת הבעלות, המתינו מרבית האוהדים לראות כיצד יעמוד טביב במבחן התוצאה כבעלים יחיד.

כבר לאורך הקיץ בלטה העובדה כי הבלגן הניהולי בקבוצה לא פסק עם עזיבת מוני הראל. שחקנים רבים התלוננו על היחס מטעם ההנהלה ושחקני בית כמו שי אבוטבול וסלים טועמה זכו ליחס מזלזל ומשפיל. כמו כן שמועות רבות עלו מהמועדון על יחס מזלזל ולא תקין כלפי עובדים, ספקים, שחקני עבר ועוד. טביב בינתיים בילה זמן רב בחו"ל והיעדרותו הפיזית וחוסר הזמינות היקשו על הניהול היומיומי של המועדון.

 
אוהדים בסוכת מחאה נגד טביב, סוכות 2011

כבר באוקטובר החלה מחאה צנועה ולא מסודרת נגד טביב שהתבטאה בקריאות במשחקים כגון "איפה הכסף" וקללות נגד ההנהלה. במהלך סוכות 2011 הקימו אוהדים בצורה עצמאית סוכת מחאה מול ביתו של טביב במחאה על ניהול הקבוצה, אשר משכה מספר מאות אוהדים[1]. האוהדים ישבו כיומיים בסוכה במטרה לדון בדרכי פעולה בשביל לשפר את התנהלות הקבוצה, אך היא פורקה לבסוף על ידי פקחי עיריית תל אביב. במהלך השהייה יצא אלי טביב אל המפגינים וניסה לשוחח עמם, ללא הועיל.

במשחק הבא של הקבוצה, נצחון 0:5 על הפועל פ"ת, תלה ארגון אולטראס הפועל שלט עם הכיתוב "100 ימי חסד עומדים להסתיים" וקללות רבות נקראו לעבר ההנהלה. אנשים אשר נשלחו מטעם ההנהלה הסירו את שלט המחאה, מה שהביא להגברת השירה כנגד ההנהלה.

לאחר המשחק פרסם הארגון הודעה רשמית כי לאחר שנתנו להנהלה ימי החסד, וכי חבריו החליטו 'לירות את יריית הפתיחה במאבק למען השבת המועדון למסלול התקין', בעקבות מה שהגדירו כ'אי עמידה בהתחייבויות כספיות כלפי שחקנים, שחקני עבר, מועדונים, ספקים ועובדים'. הארגון הציג גם מספר נקודות נוספות כגון חוסר שקיפות פיננסית שמעוררת חשש וסימני שאלה, התנהגות בריונית וסחטנית כלפי השחקנים, העלמויות פתאומיות לחו"ל בכל נקודת משבר של בעלי הקבוצה, המותירה הרגשה של ניהול המועדון בשלט רחוק ועוד. לסיום הודיע חברי הארגון כי "נמשיך מכאן ואילך להילחם עבור החזרת השפיות הניהולית להפועל תל אביב."[2].

טרם הנצחון על הפועל פתח תקווה רוססו כתובות נאצה בשער 11 אליו הועברו אוהדי הקבוצה המנויים לשערים 4-5 בעקבות עונש שקיבלה הקבוצה, מה שהביא לגינוי חריף של ההנהלה כלפי רבים מיושבי שער 5 והגדלת הקרע בין האוהדים להנהלה. מספר ימים לאחר מכן החליט בית הדין של ההתאחדות על עונש של סגירת שערים 4-5 לשני משחקים, מבלי מתן אפשרות להשתמש במנוי בשביל להכנס לשער אחר. ההנהלה הציעה מיוזמתה להעביר שמות של עשרות אוהדים החשודים לפי דעתה בריסוס הכתובות והצבת שוטרים סמויים ומצלמות בשערים 4-5. רבים מהאוהדים ראו בעונש מהלך משותף של ההנהלה ובית הדין של ההתאחדות נגד כל יושבי שער 5 והפניית עורף של ההנהלה כלפי האוהדים, וגם ארגון פועלים באדום הודיע לאחר מתן העונש כי הוא מנתק את כל קשריו עם ההנהלה ולא ישתף עמה פעולה יותר.[3]. במשחק ההפסד 0:2 למ.ס. אשדוד תלו אוהדים שלט "מלשינים הביתה" בתגובה למעשה.

ההתאחדות פסקה בעקבות המעשה על סגירת יציעים 4-5 לשני משחקים. אנשי האולטראס החרימו את שני משחקי הבית בהם נסגרו היציעים 4-5 וקראו לשאר הקהל (ללא הועיל) להצטרף אליהם במחאה על מה שלטענתם היה שת"פ של טביב עם ההתאחדות. הדבר הבליט את העובדה שבעוד אנשי שער 5 החלו כבר במחאתם נגד טביב, לא התפשטה המחאה לשאר השערים. זאת הרבה הודות גם לעיתוי בו נפתחה המחאה, במקביל לסכסוך בין טביב לאנשי שער 5 עקב שירי השואה, סכסוך בו סברו מרבית האוהדים כי אכן הגיע הזמן להפסיק עם המנהג וחשו כי אנשי שער 5 נאבקים בטביב רק עקב כך. הדבר בא לידי ביטוי במשחקי בית כאשר בזמן שאנשי שער 5 שרו כנגד ההנהלה, נשמעו פעמים רבות שריקות בוז רועמות משערים אחרים.

בינתיים המשיך טביב להסתכסך עם אנשי שער 5, כשהורה במשחק בית מול בני יהודה שלא לאפשר להם להכניס את השלט "מייצגים את הפועל, לא את ישראל". אנשי האולטראס בתגובה הודיעו כי לא יעודדו ב-10 הדקות הראשונות במשחק ויתלו את כל שלטי העידוד במהופך. שביתת העידוד עם זאת נשברה במהרה לאחר שהפועל הבקיעה שער כבר בפתיחת המשחק...

 
שערים 7-8 במחאה בזמן משחק נגד מכבי נתניה

התפשטות המחאה החלה בצורה בלתי צפויה דווקא בעקבות התוצאות על המגרש. לאחר סדרת משחקים ללא נצחון תוך כדי הצגת יכולת חלשה במהלך עונת 2011/12 שעלו להפועל בהתרחקות עד כדי 9 נקודות מעירוני קרית שמונה שבמקום הראשון, החליט טביב על פיטוריו של המאמן דרור קשטן. בחלק מכלי התקשורת נטען כי לפיטורים יש קשר לכך שטביב ניסה להתערב בשיקולים המקצועיים של קשטן. כמחליפו טביב רצה תחילה את משה סיני, שחקן העבר המקורב אליו. מינויו של סיני נחשב קו אדום עבור מרבית האוהדים, אשר זכרו לו היטב את הקדנציה הכושלת הקודמת בקבוצה, וכן את הרקורד המקצועי העלוב שלו כמאמן. למרות שמרבית אנשי המועדון יעצו חד משמעית לטביב שלא למנותו, הוא התעקש על המינוי וגרם לרבים מהאוהדים להפנות אליו את גבם. למזלו סיני סרב לבסוף לקחת את התפקיד לאחר לחץ כבד מצד האוהדים כנגד המינוי, וניצן שירזי מונה במקומו.

נקודת מפנה

נקודת המפנה הסופית אצל מרבית הקהל חלה ב-15 בינואר 2012 הוטלה פצצה, כאשר מרבית בכירי המועדון הודיעו על התפטרותם כמחאה על התנהלות הבעלים טביב. כולם ציינו במפורש את התנהלות המועדון כסיבה להתפטרותם הקולקטיבית. בין המתפטרים בלטה במיוחד התפטרותו של מקורבו של טביב היו"ר דורון אוסידון שאמר בתגובה למהלך

  אם אני, כאוהד של הפועל ת"א, שגדל ביציעים בבלומפילד והגעתי לחלום של החיים שלי להפוך ליו"ר המועדון, החלטתי להתפטר - זה אומר הכל על מה שקורה במועדון  
ידיעות אחרונות, 15.1.2012


המהלך בשילוב עם הכישלון המקצועי חרץ סופית את דינו של טביב בעיני מרבית האוהדים. כיממה לאחר ההתפטרות הקולקטיבית, התייצבה הפועל למשחק ליגה בקרית אליעזר מול הפועל חיפה מהתחתית והפסידה בצורה משפילה 0:3. לפני המשחק התארגנו אלפי האוהדים ביציע והניפו שלטים רבים הקוראים לטביב לעזוב בהקדם את הקבוצה. בהמשך השבוע נפתח אתר מחאה מסודר בכתובת http://www.savehapoel.com אשר ריכז את פעילויות המחאה. לאורך כל השבוע הגיעו עשרות אוהדים לאימון וקראו לטביב להתפטר והבעירו צמיגים.

 
שלט מחאה נגד טביב במחלף הכפר הירוק

בצל כוונת האוהדים להמשיך את המחאה גם במשחק הביתי הבא נגד מכבי נתניה הודיע טביב כי יאסור הכנסת שלטי מחאה לבלומפילד[4]. בהמשך נסוגה הקבוצה מהאיסור, ונתלתה בתירוץ מקורי לפיו יש לתאם עם הנהלת האצטדיון הכנסת חומרי בעל פוטנציאל בערה[5].

את המחאה במשחק עצמו הגדירו מארגניה "אם כל המחאות". אלפי שלטים הונפו ביציעים, ובתחילת וסוף המשחק קרא הקהל לטביב לעזוב את הקבוצה בצורה ברורה וללא קללות. בסיום המשחק הביעו ראשי המחאה שביעות רצון, והבטיחו להמשיכה ביתר שאת, כולל נגד חברת ההנהלה ליהי טביב, בתו של הבעלים אשר כרזות הקוראות לה להתפטר נתלו במרכז הבינתחומי בו הייתה סטודנטית.

בהמשך השבוע התפטרו מתפקידם גם האוהדים המתנדבים אשר הפעילו את האתר הרשמי, כשהם מפרסמים את דבר התפטרותם בעמוד הראשי של האתר ומציינים במפורש את ההתנהלות הקלוקלת של המועדון, והתחמקות מתשלומים שהובטחו להם ולאחרים כסיבה לעזיבתם.

כחלק מהמחאה פורסמו גם שלטי חוצות הקוראים לטביב לעזוב, ושלטי מחאה וקריאות לטביב לעזוב נשמעו דרך קבע באימוני הקבוצה. עקב כך החליטה חברת ההנהלה היחידה שנותרה ליהי טביב לסגור את מתחם האימונים לאוהדים ולעבור לנהל את הקבוצה בטלפון מביתה. ב-1 בפברואר הושלך לפנות בוקר רימון עשן לחצר ביתו של טביב, אשר לא נפתח. דובר הפועל תל אביב מיהר להטיל את האשמה על האוהדים, וחלקים בתקשורת שיתפו עימו פעולה למרות שלא היעדר הוכחות המקשרות ישירות את האוהדים למעשה. מטה המאבק להצלת הפועל גינה את המעשה, ואת הטלת האשמה באוהדים[6].

המחאה שברה שיאים של ניכור בין האוהדים לטביב, שאסר על הכנסת שלטי מחאה לבלומפילד, ובראיון ל"ישראל היום" האשים אותם בין השאר באי הגעת שחקנים, הציע להם להידמות יותר לאוהדי מכבי תל אביב ומכבי חיפה התומכים בקבוצתם.

מרץ 2012: נוחת בישראל

 
אוהדים בצעדת המחאה נגד טביב, מרץ 2012

בתחילת מרץ לאחר תקופה ארוכה של היעדרות חזר לבסוף טביב לישראל. עם נחיתתו בנתב"ג המתינו לו מאות אוהדים עם שלטי מחאה, אך טביב בחר להתחמק משער צדדי במקום להתעמת עימם. כמה עשרות אוהדים הצליחו להגיע לפניו לביתו ולהתעמת איתו שם, כשטביב דורש מהמשטרה להרחיקם מהמקום. טביב הופיע לדרבי במחזור ה-28. במשחק עצמו נאסרה הכנסת כל שלטי המחאה נגדו. טביב התקבל שוב במגרש בזעם רב עם קריאות נאצה וקללות רבות מצד כל היציעים שלא הותירו מקום לספק בנושא דעת הקהל עליו. הסלמה נוספת התרחשה בסוף אותו שבוע כאשר אוהד צעיר שקילל את טביב מחוץ לביתו הותקף פיזית ע"י טביב והמאבטח שלו, ואושפז בבית החולים. הנער אושפז בבית החולים והגיש תלונה למשטרה כנגד טביב והמאבטח, אשר טען בתגובה כי השליך אבנים אל ביתו ואף ניפץ שמשות. הטענה הוכחשה בתוקף ע"י האוהד, וגירסתו אוששה בהמשך ע"י המשטרה שלא מצאה כל ראיות להשלכת האבנים. עקב כך נחקר טביב במשטרה תחת אזהרה[7].

התקרית האלימה עוררה זעם רב בקרב האוהדים, והביאה את הניכור בינם לבעלים לשיא, כשברקע גם כותרות בתקשורת על הוראה לשחקנים שלא לחגוג נצחון עם האוהדים במחזור ה-29, וכוונות למנות את שחקן העבר השנוא שמעון גרשון למנכ"ל. בעקבות התקרית מטה המחאה נגד טביב אירגן צעדת ענק לביתו של טביב, אליה הופיעו כ-1000 אוהדים אשר קראו לטביב לעזוב את הקבוצה. טביב עצמו לא שהה בביתו, ואף הגדיל לעשות כשאירגן במקביל "כנס נגד אלימות" בבת ים בו חוייבו שחקני הקבוצה הבוגרת להופיע. טביב עצמו לא טרח להופיע לכנס ושהה בנופש במלון דן קיסריה.

יום לאחר מכן בהתפתחות דרמטית נחקר טביב במשטרה בחשד לשיבוש הליכי חקירה לאחר שנתגלה כי קלטות האבטחה מביתו המתעדות את האירוע נמחקו. טביב תירץ זאת במשטרה בתקלה חשמלית, ושכר את עו"ד הצמרת ציון אמיר שייצג אותו מול המשטרה.

לאחר פסח: עליית מדרגה

בחזרה מחופשת הפסח הודיע מטה המאבק כי בכוונתו להגביר את המאמצים לסילוק טביב מהמועדון. בין השאר הודיע כי בכוונתו לארגן משמרות מחוץ לרשת החנויות של אשתו, והפגנות קבועות מחוץ לביתו החדש בכפר שמריהו, אליו עבר לאחר שלא האריכו את חוזה השכירות שלו בביתו הקודם ברמת אביב. עם צאת החופשה אורגנה ההפגנה הראשונה בהשתתפות כ-500 אוהדים מחוץ לביתו. ובהמשך אורגנו הפגנות מחות לרשת החנויות של אשתו. לאחר מספר ימים הודיע טביב במפתיע בתקשורת כי החליט להעמיד את הקבוצה למכירה, לטענתו עקב ה"אלימות" שנוקטים האוהדים כלפיו.

במקביל העלה טביב גם הוא מדרגה במאבקו נגד...האוהדים. אשתו צולמה אומרת למוחים מחו. לביתה כי תדאג "באופן אישי להרוס את הקבוצה". ובמשחק הבית הבא מול סכנין נאסרה הכנסת אביזרי עידוד, טרופיות ושלטי מחאה ואוהדים אשר למרות זאת הניפו שלטי מחאה באצטדיון נעצרו תוך אלימות קשה, במראות שמזכירים את שאול אייזנברג.

מספר ימים לאחר הזכייה בגביע המדינה התראיין טביב לידיעות אחרונות והתבטא בחריפות כלפי האוהדים, כשהוא מצהיר שהיה עושה לחלקם טרנספר עקב השלט "לא מייצגים את ישראל מייצגים את הפועל", וכן שהוא נושא נשק בעקבות המחאה נגדו. הצהרתו הובילה לבדיקה של התקשורת לפיה עלה שלטביב כלל אין רישיון נשיאה לנשק[8].

בעקבות הודעת טביב על מכירת הקבוצה התגבשו לבסוף בתחילת יוני שתי קבוצות רכישה רציניות, האחת בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס, והשניה בהובלת משה תאומים וחיים רמון. הקבוצה בראשות שבס נכנסה למו"מ אינטנסיבי עם טביב, ולבסוף הגיעה עימו לסיכום על תשלום בסך 12 מיליון ש"ח בתוספת התמורה ממכירת שחקנים שדרש טביב. עם זאת העיסקה לא אושרה ע"י הבקרה התקציבית שהבהירה שטביב אינו יכול לקבל כסף ממכירת שחקנים ע"פ התקנון, והעיסקה לבסוף התפוצצה.

גם העיסקה עם רמון התעכבה במשך זמן רב. לבסוף הודיע טביב כי הוא מעביר את הקבוצה לידי נאמן, עו"ד יניב מוזר אשר יפעיל את הקבוצה עד אשר ימצא לה רוכש בסכום הנדרש של 18 מיליון שקל[9]. עם זאת החתימה על הסכם הנאמנות עם מוזר התעכבה, לאחר שבדיקות מטעמו העלו שהמועדון מצוי בגרעון משמעותי של 10 מיליון ש"ח[10], אותם לא היה ברור כיצד ניתן לכסות. בינתיים המו"מ עם קבוצת רמון תפס תאוצה, ולבסוף ב-4 ביולי כינסו נמרוד בוכמן, חיים רמון ומשה תאומים מסיבת עיתונאים בה הודיעו על העברת זכויות הניהול לידי רמון, כחלק מתהליך בסיומו (לאחר כשנה) אמורה הקבוצה לעבור סופית מבעלות טביב לבעלות רמון ושותפיו בצירוף בעלות חלקית של האוהדים[11].

ראו גם

קישורים חיצוניים

כללי

כתבות

תחילת המחאה

עליית מדרגה

מרץ 2012: חוזר לארץ

תקיפת אוהד

לאחר פסח: עליית מדרגה?

מעמיד למכירה?

אוחזר מתוך "http://wiki.red-fans.com/index.php?title=מחאת_אוהדים_נגד_אלי_טביב_(2011/12)&oldid=44687"