57
עריכות
גטבורג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←'''אודות הקבוצה'''
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
גטבורג הוא אחד ממועדוני הכדורגל הפופולריים בשבדיה, עם אוהדים בכל רחבי המדינה. מאז שנת 2009, הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון גמלה אולבי החדש. | גטבורג הוא אחד ממועדוני הכדורגל הפופולריים בשבדיה, עם אוהדים בכל רחבי המדינה. מאז שנת 2009, הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון גמלה אולבי החדש. | ||
בשנת 1910, שיחקה הקבוצה לראשונה עם חולצות כחולות שעליהן פסים לבנים.[5] שנתיים מאוחר יותר הוגדרה קבוצת גטבורג על ידי העיתונים בשטוקהולם כ"מועדון הכדורגל השבדי הטוב ביותר אי פעם", לאחר שניצחה את הנבחרת האולימפית של שבדיה.[6] בין השנים 1913-1917 זכתה הקבוצה חמש פעמים ברציפות באליפות הסוונסקה סריין, שהייתה הליגה הבכירה בשבדיה באותו זמן, אך לא היוותה את התחרות של אליפות שבדיה. בשנותיה הראשונות לא היה לגטבורג מאמן, והיא שיחקה את משחקה הרשמי הראשון בתולדותיה במהלך שנת 1921, לאחר שההונגרי אלכסנדר ברודי נשכר לאימון.[7] ברודי מונה למאמן הקבוע של גטבורג שנתיים מאוחר יותר. בשנת 1924 נכנסה לפעולה ליגת העל השבדית (ה"אלסוונסקן") שהייתה הליגה הלאומית הרשמית הראשונה בשבדיה. באותה שנה בחל לשחק בגטבורג השחקן האגדי פיליפ יוהנסון. הקבוצה סיימה שנייה בעונת הבכורה של הליגה החדשה, ויוהנסון, שכונה "פיליפ השחור" (Svarte-Filip), כבש 39 שערים ב-22 משחקים וסיים כמלך השערים של הליגה. | |||
גטבורג זכתה באליפות האלסוונסקן הראשונה שלה בעונת 1934/35, לאחר שבכל עשר העונות הקודמות סיימה הקבוצה בין ארבעת המקומות הראשונים בליגה. הכדורגל השבדי נשלט בידי קבוצות מגטבורג, ובהן IFK, באותם ימים, אך IFK גטבורג ירדה במפתיע לליגת המשנה השבדית בעונת 1937/38. היא חזרה לליגה הבכירה בעונה שלאחר מכן, וסיימה במקום השני, כאשר הליגה המשיכה לפעול למרות פריצתה של מלחמת העולם השנייה. גטבורג זכתה באליפות נוספת בעונת 1941/42, כשהעמידה קבוצה חזקה במיוחד שבראשה עמד גונאר גרן. גרן היה מלך השערים של הליגה השבדית בעונת 1946/47, קיבל את פרס הגולדבולן לשחקן המצטיין של העונה, ובנוסף זכה במדליית זהב עם נבחרת שבדיה באולימפיאדת לונדון 1948. לאחר שגרן עזב את הקבוצה ב-1949, גטבורג ירדה שוב מהליגה הבכירה בעונה שלאחר מכן, אך חזרה אליה מיד כעבור שנה. גטבורג השתתפה לראשונה בטורניר כלל-אירופי, בגביע אירופה למחזיקות גביע, בשנת 1958, אך הודחה בסיבוב השני על ידי SC ויסמוט. ב-1959, נרשם שיא הצופים למשחק של גטבורג, במשחק נגד אורגריטה IS באצטדיון ניה אולבי.[8] | |||
לאחר עשור מאכזב שבו לא זכתה הקבוצה בתארים, לקח על עצמו שחקן העבר ברטיל "בבן" יוהנסון את תפקיד המאמן של הקבוצה, והוליך אותה לאליפות מפתיעה בשנת 1969. העונה שלאחר מכן הייתה אחת מהגרועות בתולדות המועדון. גטבורג ירדה לליגת המשנה, ובניגוד לפעמים הקודמות בהן ירדה, לא הצליחה לחזור באופן מיידי לליגה הבכירה. לאחר שנים ארוכות בהן שהה המועדון בליגת המשנה, חברי ההנהלה של המועדון החלו לעבוד במרץ על מנת להשיבו לימיו הגדולים, והקבוצה הצליחה להעפיל בחזרה לליגה הבכירה בשנת 1976.[9] בשנת 1979, מונה סוון-יוראן אריקסון למאמן הקבוצה. אריקסון הנהיג מערך של 4-4-2 עם שיטה של "לחץ ותמוך" - שכונה "המודל השבדי-אנגלי"[10] - והצעיד את הקבוצה להצלחות, כשכבר בעונתו הראשונה כמאמנה היא סיימה במקום השני בליגה, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע השבדי. | |||
== '''המשחקים נגד הפועל''' == | == '''המשחקים נגד הפועל''' == | ||