משה סיני

משה סיני
כינוי	סיני, הבן של אלוהים (כל הזכויות שמורות לנתי)
מספר בהפועל	7
תפקיד	קשר
תאריך לידה
מועדוני נוער	מכבי יפו, הפועל ת"א
מועדונים כשחקן	{{{מועדונים כשחקן}}}
מועדונים כמאמן	{{{מועדונים כמאמן}}}
הופעות
שנים

קשר. שיחק בהפועל בשנים 1987-1979

סיני מעביר צמרמורת. 25.1.1981. הפועל נגד אלופת השנה שעברה, מכבי נתניה. 14 אלף צופים בבלומפילד. ינקה אקהויז, שבתאי לוי, גילי לנדאו ומשה סיני מבקיעים את השערים בניצחון גדול - 2:4. משה סיני מקבל ציון 8 וכך כותב עליו אליעזר לחנה ב"חדשות הספורט": "משה סיני – לגבי הכוכב השבועי של הפועל תל אביב דומה שכל המוסיף גורע. הכישרון הצעיר של המוליכה הציג בשבת את אחד המשחקים הטובים והמלהיבים שנראו העונה על מגרשינו. הוא עשה בעצם הכל: מסיוע לחבריו בהגנה, דרך עשיית המשחק בפיקחות מדהימה ועד הבקעת שער שפשוט העביר צמרמורת בגופם של 14 אלף הצופים. את משחקו בשבת אפשר לסכם בשתי מילים – כל הכבוד!"

בעל הבית. 12.4.1981. הפועל מנצחת 0:2 את הפועל חיפה משני שערים של שבתאי לוי. אלי עזור כותב ב"חדשות הספורט": "משה סיני – צנום, בטוח בעצמו, בלרינה, אדון, בעל הבית, אלה הם רק חלק מהתיאורים להם זכה הקשר הנפלא של המוליכה הלאומית בשבת. תוך ניצול כושרו הגופני המעולה 'שרף' משה סיני שטחים נרחבים והרבה לפטם את חבריו בכדורים שאיימו שוב ושוב לחדור לשערו של אסייג. סיני היה שותף פעיל לכיבוש השער השני של קבוצתו ובעצמו שיגר שני כדורים עזים לקורת שער הפועל חיפה שמיאנו לחדור פנימה."

פיקחות, ראיית משחק, ביטחון ובעיטת פגז. רן פוטשר מ"חדשות הספורט" בוחר בסיני לנבחרת העונה: "משה סיני – המטאור שעלה השנה בשמי הכדורגל הישראלי, השחקן שהיה אלמוני בתחילת העונה ומפורסם ונערץ בסיומה. פיקחות, ראיית משחק, ביטחון ובעיטת פגז – כל אלה הפכוהו לאחד הברגים החשובים ב'מכונת האליפות' של הפועל תל אביב והקנו לו מקום של קבע בהרכב הראשון של הנבחרת הלאומית."

הכדורגלן הטוב ביותר. בדצמבר 1998 הכריז "עיתון תל אביב" על משאל קוראים לבחירת הכדורגלן התל אביבי הטוב ביותר בכל הזמנים. 25 מועמדים הועמדו לבחירה ובהם גדולי הכדורגלנים ששיחקו בהפועל, מכבי, שמשון, בית"ר תל אביב, בני יהודה ומכבי יפו. מספר שבועות אחר כך פרסם העיתון את התוצאות. משה סיני קיבל את מספר הקולות הרב ביותר ונבחר, גם על ידי הקוראים וגם על ידי הפרשנים, לכדורגלן הטוב ביותר ששיחק בעיר תל אביב בכל הזמנים.

המעבר לבני יהודה. בסוף עונת 1988-1989 ירדה הפועל לליגה הארצית. אוהדי הפועל ציפו שסיני, מנהיג וסמל, יוביל את הקבוצה חזרה לליגה הלאומית. סיני בחר במעבר לבני יהודה, איתה זכה באליפות באוצה שנה, בעוד הפועל נאבקת על חזרה לליגה הלאומית. רבים מאוהדי הפועל לא סולחים לסיני על "הבגידה" הזו עד היום.

סיני מאמן הפועל תל אביב. כשחזרה הפועל לליגה הלאומית, חזר גם סיני, כמאמן שחקן. סיני אימן את הפועל מספר שנים, שהיו מהקשות בתולדות המועדון.

"סיני הרס את הפועל". 11.9.1993. הפועל מפסידה ברמת גן להפועל באר שבע, 3:1. משה סיני, המנג'ר, אומר אחרי המשחק ל"מעריב": "עמדנו נכון על המגרש." מוסיק לוי ודרור מילר, "מעריב": "כ-150 אוהדים מתוסכלים של הפועל תל אביב חיכו לאחר המשחק לשחקנים בסמוך לחדרי ההלבשה והביעו את דעתם וזעמם על התוצאות האחרונות של הקבוצה. כשהשחקנים עשו דרכם לאוטובוס שהסיע אותם בחזרה לבלומפילד, הם זכו לקללות וגידופים כמו 'אפסים' ו'זבל', אבל את מרב האנרגיה שלהם הוציאו האוהדים כלפי מנג'ר הקבוצה, משה סיני... השיר הפופולרי היה 'סיני הרס את הפועל' אבל גם 'תתפטר, תתפטר' הם שרו לו בזעם."

הפועל שוב הפסידה. 13.11.1993. בלומפילד, ארבעת אלפים צופים. הפועל חיפה, הנמצאת במקום הלפני אחרון, אחרי ניצחון בודד מעשרה מחזורים, מנצחת את הפועל תל אביב 0:2. מוסיק לוי, "מעריב", תחת הכותרת "והפועל שוב הפסידה": "נראה שהשיר המפורסם של אריק איינשטיין תפור במיוחד על הצורה של הפועל תל אביב העונה. אחרי ניצחון חוץ בשבוע שעבר חזרה הפועל הביתה, לבלומפילד, והראתה שלא זז אצלה כמעט דבר."

משה גורלי, "מעריב": "ספינת הדגל הספורטיבית של ההסתדרות, ממשיכה להיטלטל ללא כיוון וללא מצפן. כמו מכבי תל אביב, גם להפועל אין אף תוצאת תיקו, אבל בזה מסתיים הדמיון. אגב, להפועל אין שני ניצחונות רצופים שיכולים ללמד על יציבות כלשהי. משה סיני יודע היטב לדקלם את הססמאות המקובלות על אזורית, לחץ, צמצום פערים והנעת כדור, מה שמועיל בשכנוע פרשנים מסוימים, אבל לא את האוהדים ולבטח לא את הקבוצות היריבות."

עוד הפסד בדרבי, והפעם בגמר הגביע. 7.6.1994, איצטדיון רמת גן. מכבי מנצחת את הפועל 0:2. במהלך המשחק בועטת מכבי 15 פעמים לשערה של הפועל, מתוכן שש פעמים למסגרת. הפועל, לעומתה, בועטת פעמיים, מתוכן בעיטה אחת למסגרת.

סיני עוזב, הפועל נמכרת. בתחילת עונת 1996/1997 מפסידה הפועל משחק אחרי משחק ויורדת למקום האחרון. בינואר 1997, בעקבות לחץ כבד של האוהדים ולאחר שאלמונים הודיעו על הטמנת פצצה במכוניתו, מודיע סיני על עזיבת הקבוצה.

מתוך הספר "אדום בנשמה"