עונת 1927/28 (כדורגל) גביע ארץ ישראל גמר



עונה	1927/28
מסגרת	גביע ארץ ישראל
מחזור/סיבוב	גמר
תאריך	26.5.28
יריבה	מכבי החשמונאי ירושלים
מקום	מגרש מכבי הישן
תוצאה	1:2
צופים	6,000

תיאור המשחק

שלמה פוליאקוב, אז תלמיד בית הספר למסחר בת"א, בן 16, היה השחקן שהבקיע את השער ההיסטורי הראשון ובישל את השער השני. שלמה (אביו של פולי משלישיית "הגשש החיוור") בדברים שסיפר לישראל פז (חדשות הספורט, 23.3.1962):
"בגמר התייצבנו נגד מכבי חשמונאי מירושלים אחת הקבוצות הסימפטיות והטובות של אז. הופענו למשחק זה בהרכב חסר, בלי מוסטה וחינקיס (נפצעו בחצי הגמר). נאלצנו להרכיב קבוצה צולעת.

האווירה במגרש מכבי הישן בשכונת שפירא היתה מאוד תוססת. המונים באו מירושלים עם ארגזי בירה. אוהדי חשמונאי הדפיסו עלונים לפני המשחק: "הגביע הוא שלנו!" נדמה היה שהירושלמים בטוחים בניצחונם. זה היה ב – 26 במאי 1928, 21 דקות לאחר פתיחת המשחק, פרצתי מהאגף הימני, כקיצוני, הרגשתי שזו פריצת בזק, וממרחק של 20 מטר שלחתי כדור מפתיע, שחדר בלי בעיות לרשת… השער הזה נתן עידוד לשחקני הפועל. אוהדי הקבוצה לא ציפו לתנופה כזו. השער העניק לנו יוזמה והמשכנו ללחוץ על שער חשמונאי.

במחצית השניה הרמתי כדור לקיצוני השמאלי נוצ'ה (אברהם נודלמן) וזה בבעיטת יעף אדירה חתם את תוצאת המשחק – 0:2 לטובתנו. זה היה דבר גדול הירושלמים נשארו המומים, כאילו מוכים. מהצד השני אוהדי הקבוצה שלנו שעברו 90 דקות של פחד והתאפקות – פרצו לפתע בשמחה כזו, כאילו הר געש התפרץ. האוהדים עלו למגרש, הם שרו וצעקו, נשאו אותנו על כפיים לאורך רחובות תל אביב ונדמה היה כאילו כל תל אביב שמחה עמנו… מיד אחרי המשחק הסבו שתי הקבוצות עם מזכיר ההתאחדות האנגלית בבית-קפה בדרך יפו – תל אביב מילאו את הגביע הראשון ביין. וכולנו שתינו ממנו. זו היתה מצווה. ואחר-כך, אל תשאל עד אור הבוקר רקדנו בכיכר מגן-דוד … זה היה מאורע לאומי ממש. כל הארץ בירכה אותנו. מכל ישוב קיבלנו ברכות… מה אתם יכולים להבין כיום – לנצח את האנגלים… למחרת הלכתי לבית-הספר… כולם היו גאים בי. אשר ברש, שהיה המורה לספרות ותנ"ך קם ובירך אותי. הוא התעניין מאוד בכדורגל ואחרי שניצחנו את האנגלים פנה אלי ואמר: אה, הכיתם את הפלשתים".

על הדראמה המורטת עצבים שקדמה למשחק סיפר יוסף אפרת, יו"ר הפועל ת"א של אז: "השחקנים שלנו רצו על המגרש לפני המשחק כדי להתחמם, אך צורה מקורית לחימום מצא לו וילי ברגר השוער שדקה לפני המשחק עוד לא נראה על המגרש ואיש לא ידע מה קרה לו התחלנו לדאוג ברגע האחרון ממש הגיע ברגר כשאגלי זעה נוטפים ממנו. סיפר כי בא מחדרה אלא שנאלץ לעשות את 14 הקילומטרים האחרונים בפ"ת ליפו ברגל, כיוון שלא היה לו כסף להמשיך בנסיעה, הוא עשה את רוב הדרך בריצה, כך התחמם והיה אותו יום בכושר נפלא".

מרדכי מאיר (חדשות הספורט, 12.1.1957): "כקבוצת אלנבי הפועל גברנו בסיבובים המוקדמים על כל יריבותינו ביניהן שתי קבוצות אנגליות ששלטו אז בכדורגל הארצישראלי. אחד מהן אני זוכר הוכרע בזכות פנדל שלי. מכל מקום הגענו לגמר בו התמודדנו עם מכבי חשמונאי עם שני שערים של נודלמן ופוליאקוב זיכו אותנו בניצחון והחגיגות שנערכו באותו מוצאי שבת ברחובות ת"א נמשכו עד אור הבוקר. כעבור כמה ימים הגישה חשמונאים ערעור על תוצאת המשחק בטענה שאחי משה לא היה רשום כחוק בהתאחדות. הערעור נתקבל ע"י ועדת בוררים כזו שהורכבה כולם מאנגלים החליטה כמשפט שלמה – במחצית השנה הראשונה יוחזק הגביע בידי הפועל ובמחצית השניה בידי מכבי. למרות החלטה משונה זו לא היה גבול לשמחתנו והיה זה בודאי האירוע המרכזי בחיי הקבוצה".

על הגמר סיפר וילי ברגר (חדשות הספורט, 12.6.1966): "קיבלתי מזכרת יפה ממשחק זה. איך שנגמר, רצו אלי אוהדי חשמונאי, נתנו לי מכה בלב, התעלפתי והתעוררתי כעבור 24 שעות".7.4.1999 – 1.9.1908). עובדיה ליפקין הקיצוני של מכבי חשמונאי (חדשות הספורט, 25.9.1972) הקבוצה הפיבורטית שהדיחה במשחקים המוקדמים את המשטרה הבריטית הפועל חיפה ומכבי ת"א: "השופט היה בריטי מסרפנד, הוא לא נתן לנו להתקדם לשער. כל פעם היה שורק… ואז לא היו ויכוחים ואז מה שהשופט קבע – היה קדוש. בזמנו סיפר לי המנוח התותחן הגדול של חשמונאי, דוצי (עקיבא צוובנר) שהשופט האנגלי היה שיכור … ועוד סיפר אז דוצי שהשופט הזה רחש טינה לחשמונאי, כיוון שזו סילקה את המשטרה הבריטית במשחקים המוקדמים… ידענו שהשופט שתה. באחד המקרים עבר מרגובסקי, הצנטרפור את כל ההגנה והשופט עצר אותו בשריקה לפאול. השוער של חשמונאי היה אנגלי, סרג'נט ג'נינגס, ונהגו של הנציב העליון הלורד פלומר. ג'נינגס התרגז כל-כך עד שביקש לערער על החלטות השופט. המשחק היה הוגן. מרדכי מאיר היה פרא אבל שחקן טוב… אני בתפקיד קיצוני שמאלי, הייתי זריז ועברתי לא אחת את המגן שלי. אולי זה היה בריקר, המגן הימני, אבל אני לא פרצתי לשער, מסרתי. הפועל ת"א ניצח 0:2 בשלבי הסיום… ההפסד 2:0 לא שיקף את מהלך המשחק, שהיה שווה כוחות… ירדנו מן המגרש עצובים. חזרנו לירושלים וידענו שבירושלים מחכים לתוצאה."

על הכישלון הצורב של קבוצתו סיפר אפרים סלנט, שחקן מכבי חשמונאי (חדשות הספורט, 12.6.1966): "באנו למגרש בשכונת שפירא, עם הרבה תקוות. הכוחות בשדה היו פחות או יותר שקולים. החלוצים שלנו היו טובים יותר, אבל להפועל היה השוער הטוב ביותר בארץ, וילי ברגר, כמה שאנחנו הפגזנו את שערו, האירה לו ההצלחה את פניה. מה אני לא עשיתי מול ברגר זה. עברתי את כל ההגנה של הפועל וכשהייתי מולו לבד – קפץ על רגלי והציל את המצב. כאשר הרמתי קרן אחת, והייתי טוב בקרנות, עמד הכדור לחדור לפינת השער ואז ברגר עשה סלטה והוציא את הכדור לקרן. הבעיטות ששלחנו לשער אני וחברי ! איני רוצה להתפאר, אבל היו לי בעיטות כל-כך חזקות, אבל שום דבר לא עזר. שתי שגיאות של ההגנה שלנו והניצחון – 0:2 להפועל ת"א".

אברהם מילשטיין: "השמחה הראשונה היא עצם הזכיה בגביע, או יותר מכך, הוצאנו את גביע הכסף הגדול מידי האנגלים והשניה – ימים מספר לפני תחרות הגמר נשאתי אישה, הייתי הגבר הראשון בקבוצה שנפל בפח. והאכזבות – חייבים היינו למסור את הגביע למכבי ירושלים אחרי חצי שנה, גביע שלדעתי זכינו בו בצדק ולא הגיע להם כלל... התייצבתי למשחק זה בתפקיד המקשר השמאלי, בדקה הרביעית של המשחק קלטתי מסירה מדויקת של נוצ'ה (נודלמן) כשהתוצאה היא 0:0 ומ-4 מטרים בלבד החטאתי את השער בצורה משוועת". ההחלטה להעניק את הגביע לשתי הקבוצות עוררה מחאה מצד שתיהן. וקבוצת מכבי חשמונאי היתה מוכנה למשחק חוזר. אבל הפסיקה האחרונה זיכתה את שתי הקבוצות באופן רשמי בגביע הארצישראלי.

יחיאל מרגובסקי (ארגוב), צנטרפור, (רץ מרכזי) מצטיין בראיון לחדשות הספורט (8.10.67): "לגמר נסענו באוטובוס הטרנטה של "המקשר" עם פמליה ירושלמית, פרץ קורנפלד (דגן) שהיה סגן מחוז ירושלים בתקופת המנדט והמהנדס טורק. ההפסד בגלל ברגר שעמד כמו אריה על משמרתו. הברגר הזה הוא לבדו שגרם לנצחון של הפועל. האנגלים היו משתגעים על השוער הזה ומצד שני הצליח הקיצוני נודלמן לכבוש את שערנו בשתי פריצות... ברגר היה גדול מחודורוב. היה מעין קפיץ ענק שסגר כל זוית ופינה בתגובות של פלאים. באמת שוער עצום. תכתוב שארגוב אמר שאז ידענו להפסיד בכבוד תוך פייר פלי בריטי... ההרכב של מכבי חשמונאי: שוער – ג'נינגס האנגלי היה סרג'נט (סמל) של הלורד פלומר שכיהן כנציב עליון לאחר הרברט סמואל. היה נוהג ללגום ויסקי שהניח מאחורי השער. המגינים – שמעוני ועמיאל מימון. הרץ המרכזי הענק מוטקה ליננברג, צנטר האף. שני רצים – נורקא ובראון או מישקה. חלוצים – ריזי, דוצי, מרגובסקי, סלנט וישראל ליפקין".

טריויה

זהו גמר הגביע הראשון בהיסטוריה
הרכב הפועל תל אביב הורכב רובו ככולו משחקני קבוצת אלנבי שהתאחדה עם האגודה כשנה לפני כן
בסיום המשחק מכבי חשמונאי הגישה ערעור על התוצאה, בטענה שהפועל שיתפה שחקן שלא כחוק. בסופו של דבר הוחלט לחלק את הגביע בין שתי הקבוצות כשכל אחת תחזיק אותו במשך חצי שנה

מהלך המשחק

הפועל הבקיעה את שעריה בדקות ה-66 מרגלי שלמה פוליאקוב ובדקה ה-81 מרגלי אברהם נודלמן.

הרכבים

הפועל: וילי ברגר, ישראל בריקר, גבריאל ויס, חיים וינקור, מרדכי מאיר, אליעזר בירמן, שלמה פוליאקוב, יוחנן סוקניק, משה מאיר, ש. מילשטיין ואברהם נודלמן

מכבי חשמונאי ירושלים: ג'נינגס (אנגלי), מימון עמיאל, שמואל שמעוני, מישקה רייזי, מוטקה ליננברג ומרקוס בראון (אנגלי). שמואל לוי, עקיבא צוובנר (דוצי), יחיאל מרגובסקי, אפרים סלנט, עובדיה ליפקין.

שופט: סרג'נט אדמס

המידע רוכז באדיבות אלישע שוחט מחבר הספר "100 שנות כדורגל, 2006 – 1906"

קישורים חיצוניים

סיקור משחק, 30.5.1928, דבר
"ברגר היה שם", כתבה לזכר 30 שנה לזכייה בגביע א"י הראשון חלק 1 חלק 2, 14.3.1958, דבר
עמנואל הרוסי, הגביע הוא שלנו!, 23.3.1958, דבר
אריה ליבנת, הזכייה ההיסטורית בחצי הגביע הארץ ישראלי הראשון, 30.5.2014, הארץ