Banner_2011_3.jpg

åé÷éôåòì áôééñáå÷ Donations
ריפעת טורק

מתוך ויקיפועל
ראשי > כדורגל > שחקנים > ריפעת טורק (הופנה מהדף רפעת טורק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריפעת טורק
ריפעת טורק
כינוי ג'ימי
מספר בהפועל 17
תפקיד קשר
תאריך לידה 16/09/1955
מועדוני נוער צעירי יפו, הפועל ת"א
מועדונים כשחקן הפועל ת"א, הפועל ר"ג, הפועל ירושלים
מועדונים כמאמן הפועל טייבה, מכבי אחי נצרת
הופעות 238 (40 שערים)
שנים 11
תארים אליפות, 1981



קשר. שיחק בהפועל בשנים 1984-1972. נולד ב-16 בספטמבר 1955. שימש לזמן קצר כנציגו של מוני הראל בקבוצה.

תוכן עניינים

תיאור קריירה

בגיל 16 הצטרף לקבוצת הנוער של הפועל תל אביב, ושיחק בקבוצה הבוגרת משנת 1972 ועד שנת 1983 בה עבר ג'ימי להפועל ר"ג. בשנת 1984 עבר טורק להפועל ירושלים, בה שיחק עד לשנת 1986 במהלכה פרש ממשחק.

שחקן הכדורגל הערבי הראשון ששיחק במדי נבחרת ישראל, במסגרתה השתתף באולימפידת מונטריאול 1976 (ישראל הגיעה לרבע הגמר). סה"כ רשם במדי הנבחרת 32 הופעות, בהן כבש שלושה שערים (כולם נכבשו לרשתה של טיוואן במוקדמות מונדיאל 86).

לאחר הפרישה

טורק במאבק על הכדור
צילום: אריה קנפר

לאחר שפרש ממשחק, החל טורק לעבוד כמאמן. הוא מונה למאמן הפועל תל אביב בעונת 1991/92[1] תחת המנג'ר והמאמן בפועל משה סיני. באותה עונה ניצלה הפועל מירידה רק במחזורי הסיום של הפלייאוף התחתון, לאחר שהציגה יכולת גרועה לאורך כל העונה כולל תבוסות חוזרות ונשנות בדרבים.

בשנת 1997 אימן את הפועל טייבה והביא אותה להישגים מרשימים. לאחר מכן פרש טורק גם מאימון.

חזרה להפועל כנציג הבעלים

בצל הסכסוך הגדול בין אלי טביב למוני הראל על השליטה בקבוצה ששיתק את המערכת לתקופה ארוכה הובא ג'ימי כנציגו של מוני הראל בהנהלה לקראת עונת 2011/12. ג'ימי הגיע לאחר שאמיר לובין וקובי סידי שיצגו את הראל החליטו לעזוב את תפקידם. כ-3 שבועות לאחר הצטרפותו של ג'ימי למועדון הוכרע הליך הבמבי ונקבע כי הקבוצה תעבור לטביב, מה שהביא ליציאתו של ג'ימי מהצוות הניהולי של המועדון.


ב-7 ביוני 2015 פורסם שטורק יהיה מאמנה של מכבי אחי נצרת מהליגה השנייה בעונת 2015/16

חייו הפרטיים

משמש טורק כחבר הוועדה המקצועית מטעם ההתאחדות לכדורגל ומשמש לעתים כפרשן ספורט בערוצים השונים.

בשנת 1981 הקים טורק את תנועת ניצני שלום, גוף נטול קשר פוליטי-מפלגתי, שמטרתו להפגיש בין נוער יהודי וערבי. ב-1988 הוצב ברשימת מרצ במקום השני למועצת העיר. בבחירות 1998 נבחר למועצת העיר במקום הרביעי מטעם סיעת מרצ. בשנת 2002 אף היה מועמד להתמנות לסגן ראש העיר, רון חולדאי. בצד פעילותו במועצה, עסק בחינוך לספורט בשכונות יפו וייסד את העמותה לספורט, תרבות וחינוך ביפו.


המידע מבוסס חלקית על ויקיפדיה

ג'ימי מספר

"נולדתי ב-1955 ביפו. התנאים בשכונה שבה גדלתי היו קשים מאוד, תושבי השכונה התקיימו בקושי ובני נוער רבים התמכרו לסמים. שמונה מתוך 30 ילדים שלמדו איתי בבית הספר היסודי מתו במשך השנים ממנת יתר של סמים וכמעט כל השאר בילו תקופות ארוכות בבתי סוהר.

הייתי בן שני מתוך שמונה ילדים: בת ושבעה בנים. אבא שלי, שהיה דייג, התקשה לפרנס משפחה בת עשר נפשות ולעתים עבדתי איתו בדיג, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

אחי הבכור שיחק כדורגל בקבוצת צעירי יפו והיה שחקן מצוין, אבל בגיל צעיר שבר את הרגל, התקשה להתאושש מהפציעה והפסיק לשחק. אני נכנסתי במקומו לשחק בצעירי יפו, עד שבגיל 17 ראה אותי מישהו משחק על שפת הים והביא אותי להפועל. בהפועל קיבלו אותי שני אנשים נהדרים: שמואל סגל, המאמן הראשון שלי, ואיצ'ה איזקוב, מנהל הקבוצה. מהרגע הראשון שבו דרכתי במגרש של הפועל הם נתנו לי להרגיש בבית.

אחרי שהסתיים האימון הראשון שלי, חיבק אותי שמואל סגל ואמר לי: 'תשמע טוב, ילד. אם תהיה רציני, תדע לעבוד קשה ותקשיב למאמנים שלך, תגיע רחוק. דרך הכדורגל אתה יכול להגיע לנבחרת ישראל והרבה תמונות שלך יופיעו בעיתונים.' את כל מה שקרה לי במהלך הקריירה הוא ניבא מילה במילה אחרי האימון הראשון.

ברור לי לגמרי, שלולא התמיכה של סגל ואיצ'ה איזקוב והאהבה שלהם אלי, לא הייתי מחזיק מעמד בקבוצה. הקריירה שלי היתה רצופת מכשולים, אבל השניים האלו הכינו אותי לקראתם ותמיד ידעו לשמור עלי ולכוון אותי. לשחק ולהצליח בקבוצה בליגה הלאומית היה עבורי קשה הרבה יותר מאשר עבור שחקן יהודי, שלא נאלץ לסבול כל יום מחדש מכיוון שהוא ערבי או שחור. תמיד חשבתי שלא אכפת לי לאכזב את עצמי, אבל אסור לי לאכזב את סגל ואיזקוב ולכן עשיתי תמיד הכל כדי שהם יהיו גאים בי.

במשחק הראשון שלי בקבוצת הנוער הבקעתי שני שערים וכולם דיברו על זה ש'יש שחקן ערבי מצוין בנוער של הפועל'. הארי גיים אימן באותם ימים את הקבוצה הבוגרת ואחרי כמה חודשים הוא הזמין אותי לאימונים והתחלתי לשחק בליגה הלאומית. כבר במשחק הראשון נגד הכוח, במגרש גלי גיל, הבקעתי שער.

ב-1976 הזמין אותי דוביד, שהיה מאמן הנבחרת, לנבחרת ישראל שנסעה לאולימפיאדה במונטריאול. זו היתה הפעם הראשונה שבה הוזמן שחקן ערבי לנבחרת. שיחקתי בנבחרת קרוב ל-40 משחקים.

במשך כל הקריירה שלי תמיד קיללו אותי על רקע היותי ערבי. המקללים היו אוהדים של קבוצות יריבות וגם שחקנים של אותן קבוצות. היחידים שלא קיללו אותי מעולם על רקע גזעני היו האוהדים של הפועל. הם אהבו אותי מההתחלה וההצלחה שלי נזקפת במידה רבה לזכות העידוד והתמיכה שקיבלתי מהם.

עד היום אני שמח וגאה מאוד על כך שהפועל מובילה בארץ בשילוב וקידום של שחקנים ערבים, שמגיעים לרמות הגבוהות ביותר. למרות שמספר השחקנים הערבים בקבוצות אחרות גדול יותר, הם אינם מקבלים מהאוהדים את החום והאהבה שקיבלתי אני וששחקנים כמו אחמד מוסה קיבלו אחרי.

אחד הגדולים. יעקב אקהויז: "ג'ימי טורק היה כישרון אדיר. היו לו כוח, מהירות, בעיטה בשתי הרגליים ומשחק ראש מעולה. הוא היה יכול להגיע לרמות הגבוהות ביותר, אבל פציעה השביתה אותו ואחריה לא הצליח לחזור לעצמו. הוא היה אחד השחקנים הגדולים ביותר ששיחקתי לצדם."

למה ג'ימי? "יש לי אח צעיר ממני בשם ג'מאל, שדומה לי מאוד והרבה אנשים בשכונה התבלבלו בינינו וקראו גם לי ג'מאל. ביפו גרה לידנו משפחת מקמל. שניים מבני המשפחה הזו, שהיו בערך בגילי, הצטרפו יחד איתי לקבוצת הנוער של הפועל ולפעמים קראו לי ג'מאל, כמו בשכונה. כשעברתי לקבוצה הבוגרת, עבר איתי גם אחד מהאחים מקמל. כשהארי גיים שאל אותי איך קוראים לי, אמרתי לו 'ריפעת', אבל הוא התקשה לבטא את השם הזה. במהלך אחד האימונים הראשונים הוא שמע את מקמל קורא לי 'ג'מאל', זה נשמע לו דומה ל'ג'ימי' והוא התחיל לקרוא לי 'ג'ימי'. מהר מאוד אימצו כולם את השם והוא דבק בי עד היום."


הריפעטיל המפורסם

ריפעטיל. תמיד היתה לי בעיטה חזקה ואהבתי לבעוט מרחוק. רוב הגולים שלי הובקעו מבעיטות חזקות מחוץ לרחבה, מ-25, 30 ואפילו 35 מטר. באחד המשחקים במגרש ימק"א, נגד הפועל ירושלים, בעטתי בתחילת המשחק שתי בעיטות עונשין מ-35 מטר והכדורים שרקו ליד המשקוף. אחרי עוד כמה דקות נפסקה עברה לטובתנו באזור קו האמצע.

הנחתי את הכדור בתוך עיגול האמצע והחלטתי שאני בועט לשער. שבתאי לוי נכנס לרחבת ה-16 של ירושלים וסימן לי להרים לו את הכדור. קובי זיתוני, שהיה לידי, שאל אותי: 'מה אתה הולך לעשות?' כשאמרתי לו שאני בועט לשער הוא לא האמין: 'מה, אתה מטורף? מאמצע המגרש לשער? תעזוב לי את הכדור ולך לעזור לשבתאי. יש שם שני בלמים חזקים שיפריעו לו ברחבה.' 'קובי, זוז הצדה,' אמרתי לו, 'לא יעזור לך כלום, אני בועט לשער וזה גול.' הנחתי את הכדור ליד עיגול האמצע, הספקתי עוד לשמוע את דוביד צועק לי מהצד: 'ג'ימי, מה אתה עושה? לך תעזור לשבתאי!', אבל התעלמתי מהצעקות שלו.

אני זוכר גם שגנבתי שלושה-ארבעה מטרים והשופט בא והחזיר את הכדור אחורה. אמרתי לעצמי שאפילו אם הוא יחזיר את הכדור לקו ה-16 שלנו, אני בועט לשער. היתה לי הרגשה טובה. רצתי ובעטתי. הכדור עלה לגובה ונכנס ישר לחיבורים. אחר כך מדדו את מהירות הכדור לפי הצילום בטלוויזיה ואמרו שהיא היתה 130 קמ"ש. במשך כמה שניות היה שקט במגרש, אף אחד לא האמין שנכנס גול ממרחק כזה, ואז התחילו כולם לקפוץ עלי. ניצחנו 2:3 ואני הבקעתי עוד שער, שגם הוא היה בבעיטה לחיבורים, אבל זה כבר היה מקרוב, ממרחק של 20 מטר בערך..."(ג`ימי שכח לציין שכמה דקות אחרי שהוא ירה את הריפעטיל הוא קיבל כדור כמעט מאותו מקום שהוא ירה את הריפעטיל, הלך מספר צעדים אחורה כששחקני הפועל ירושלים מביטים וירה עוד טיל שכמעט ופירק את המשקוף)


מתוך הספר "אדום בנשמה"

ראו גם

Turk1.jpg

קישורים חיצוניים

כללי

כתבות וטורים

כלים אישיים
תרומות