שלום תקווה: הבדלים בין גרסאות בדף

הופעת הבכורה שלו במדים האדומים הייתה ב[[עונת 1995/96 (כדורגל) מחזור 17|מחזור ה-17]] של העונה, נגד [[מכבי הרצליה]] בבלומפילד. תקווה הצטיין והפועל ניצחה 1-0. תקווה המשיך להיות אחד הבולטים בשורות האדומים גם במחזורים הבאים, אבל ההצגה הגדולה שלו הגיעה ב[[עונת 1995/96 (כדורגל) מחזור 22|מחזור ה-22]], כש[[בית"ר ירושלים]] הגיעה לבלומפילד. תקווה סחף את הפועל לנצחון 4-0 ענק בעשרה שחקנים, כשהוא כובש שני שערים ומבשל שער נוסף ליוסי מדר. השער השני של תקווה היה מלאכת מחשבת, כשהוא מקשית מקצה הרחבה מעל לשוער בית"ר איציק קורנפיין. ההצגה הגדולה נתנה חותמת סופית לסיפור האהבה שנרקם בין תקווה לקהל האדום.

תקווה היה פליימייקר מהסוג הישן, כזה שלא מטילים עליו פעולות הגנתיות, אלא משאירים אותו פנוי על מנת לנהל את המשחק, דבר שידע לעשות טוב יותר מכל אחד אחר. הייתה לו ראיית משחק נדירה, הוא גרם לשחקנים ששיחקו לצידו להראות טובים בהרבה, והוא תמיד ידע לתת את המסירה החכמה שפותחת הגנות לרווחה. הוא היה מנהיג בחסד עליון, והשחקנים הצעירים ששיחקו לצידו סגדו לו. להבדיל משחקנים אחרים במעמדו שהיו נכנסים למלחמות אגו השכם והערב, תקווה, גם כאדם וגם כשחקן, היה צנוע ובעל אופי נוח, וקשה למצוא אדם בכדורגל הישראלי שהצליח להסתכסך איתו.