Banner_2011_3.jpg

åé÷éôåòì áôééñáå÷ Donations
שמעון בן יהונתן

מתוך ויקיפועל
ראשי > כדורגל > שחקנים > שמעון בן יהונתן
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעון בן יהונתן
שמעון בן יהונתן
כינוי שים
מספר בהפועל 2
תפקיד מגן
תאריך לידה 19.12.1942
מועדוני נוער גדנ"ע יהודה
מועדונים כשחקן הפועל ת"א, הפועל חדרה
מועדונים כמאמן בני יהודה, הפועל ר"ג, בית"ר י-ם
הופעות
שנים



שמעון "שים" בן יהונתן (נולד ב-19 בדצמבר 1942) שיחק בהפועל בעמדת המגן הימני בשנים 1975-1960 נחשב מגדולי שחקני ההגנה בהפועל בכל הזמנים.

תוכן עניינים

תיאור קריירה

היה לאורך שנים ארוכות במהלך שנות השישים והשבעים, מגנה הימני המצטיין של קבוצת הפועל תל אביב, ואחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם המועדון במשך אותה תקופה. שים בן יהונתן גדל במקור בקבוצת הנוער של גדנ"ע יהודה, עד שבשלב מסוים החליט לעבור לקבוצת הנוער של הפועל תל אביב. לקבוצה הבוגרת של המועדון הוא עלה בעונת 1963, כשזו הייתה תחת הדרכתו של המאמן החדש אלי פוקס. פוקס הצהיר עם הגעתו לקבוצה כי בכוונתו להפעיל את 'קוד 44', כשהכוונה מאחוריו היא לשנתון 1944 של קבוצת הנוער של המועדון, שהעמידה שורה של שחקני נוער מעולים שהיוו את שלד הקבוצה לשנים הבאות, כשבן יהונתן הוא אחד מהבולטים שבהם. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת השתלב בהרכב הראשון, ובמשחק הדרבי העירוני אף זכה לבשל את שער הניצחון לכוכב הקבוצה גדעון טיש.

בן יהונתן השתלט על עמדת המגן הימני בקבוצה, ולא הרפה ממנה עד לפרישתו. שנותיו הראשונות בהרכב הראשון של הבוגרים היו שנים של התחדשות עבור האדומים, לאחר שבשנות החמישים הצליחה הקבוצה, שבשנים שקדמו לקום המדינה הייתה אחת החזקות ביותר בישוב, לזכות באליפות אחת בלבד. יחד עם שים וחבריו לקבוצה הצליחה הפועל בחצי השני של שנות השישים לחזור לימיה היפים, וב-1966 זכה בן יהונתן לחגוג זכייה ראשונה באליפות המדינה עם קבוצתו. שנה אחת חולפת, וב-1967 זוכים בן יהונתן והפועל בגביע אסיה לאלופות, מפעל שהתקיים לראשונה באותה שנה, כששים בהרכב הקבוצה באותו משחק. עוד תואר אליפות לוקחת הקבוצה ב-1969, כשבמחזור האחרון היא גוברת על מכבי שעריים במגרשה של האחרונה, ובכך קובעת כי הפועל אלופה, וכי שעריים יורדת.

בן יהונתן היה מגן במתכונת מודרנית שנדירה גם היום. הייתה לו הרמה מדויקת והוא הרבה לעזור למשחק ההתקפה. פעמים לא מעטות היה הוא זה שלקח את הבעיטות החופשיות לזכות קבוצתו, כשהוא מנסה למצוא ברחבה את אחד מחבריו להתקפה עם כדוריו המדויקים. הוא היה שחקן אגרסיבי וחזק מאוד, אך גם טכני מאוד.

בן יהונתן הספיק לזכות עם הפועל פעם אחת בגביע המדינה, כשב-1972 היה בהרכב הקבוצה כשזו גברה בגמר גביע המדינה על הפועל ירושלים בתוצאה 1-0. בעונה זו סבל בן יהונתן מפציעה ארוכה שהשביתה אותו, אך גם זכה לראשונה להכיר את תפקיד המאמן, כשהחליף למספר מחזורים את המאמן המתפטר ריכארד לוי, עד למינויו של מאמן קבוע. את תפקיד המאמן-שחקן מילא בן יהונתן בהפועל עוד פעם אחת במהלך עונת 1974/75, העונה לאחריה עזב את הפועל, והתמנה למאמן הפועל ר"ג. ב1982/83 היה מאמן בית"ר למשך מספר ימים כמחליפו של אליהו עופר, ופוטר לאחר מספר ימים עקב תלונות השחקנים. בן יהונתן עוד הספיק להעביר תקופה קצרה כמאמן חירום של הקבוצה במהלך עונת הירידה ב-1989, טרם מונה אליהו עופר למאמן הקבוע.


מאת אדם אלי מתוך האתר הרשמי

שים מספר

"גרתי בשכונת שפירא ובגיל צעיר מאוד התחלתי לשחק כדורגל בשכונה. היינו משחקים המון, יחפים או בנעליים. בכל מקום קטן שמנו שתי אבנים ושיחקנו כדורגל. אם לא היה כדור, בעטנו בצרור סמרטוטים או הקפצנו תפוזים. הקבוצה הראשונה שבה שיחקתי היתה גדנ"ע יהודה, הקבוצה של שכונת שפירא, שבה היו הרבה שחקנים טובים. בשנה האחרונה שלי בקבוצה הזו זכינו באליפות ישראל. באנו בנעליים קרועות וניצחנו בגמר את מכבי תל אביב 0:4.

למי שסיים לשחק בקבוצת גדנ"ע, אם היה מספיק טוב, היתה אפשרות לעבור לכל קבוצה שרצה. קיבלתי פניות מקבוצות רבות. שלום ואנו, שגם הוא שיחק בקבוצת גדנ"ע ואחר כך שיחק במשך שנים רבות כבלם במכבי חיפה, שכנע אותי להצטרף למכבי חיפה. כששוני מושקוביץ, שהיה המאמן בקבוצת גדנ"ע, שמע לאן אני רוצה ללכת, הוא אמר לי: 'מי זו מכבי חיפה? לך להפועל תל אביב. שחק עם אמציה, טיש, חודרוב, רחביה - כל הגדולים.' כמובן ששמעתי בקולו. כולם שמעו בקולו של שוני. הוא היה האיש שגידל אותנו והציל מאות ילדים מהתדרדרות לפשע בזכות הכדורגל. זה היה בשנת 1960, כשהייתי בן 18. מאז ועד שנת 1975 שיחקתי בהפועל.

אחד המשחקים הראשונים שלי בהפועל, אולי אפילו הראשון, היה נגד הפועל טבריה. שיחקתי מול נזרי, הקיצוני השמאלי שלהם, שהיה שחקן מצוין, והצטיינתי במשחק. אחרי המשחק בא אלי גדעון טיש, חבט בראשי ואמר לי: 'תמשיך ככה.' לקבל מחמאה כזו מטיש היתה בשבילי התגשמות של חלום, דבר שאי אפשר לתארו במילים.

בתקופתי שיחקו בהפועל השחקנים הטובים ביותר בארץ, אבל היתה לנו ההנהלה הגרועה ביותר. הקבוצה נוהלה על ידי אנשי ההסתדרות, שהיו חסרי כל ידע בכדורגל. לא היתה להם טיפת הבנה בנוגע ליחס לשחקנים, שרבים מהם באו מבתים קשי יום. ממש ניצלו אותנו. איצטדיון בלומפילד היה מלא כל שבת והיו לא מעט הכנסות, אבל אנחנו לא ראינו כמעט כלום מאותן הכנסות. ג'רי בית הלוי ממכבי אמר לי פעם: 'תן לי לנהל את הקבוצה שלכם ובמשך עשר שנים לא יהיו לכם יריבים.'

ב-1969 שיחקנו באליפות אסיה לקבוצות שהתקיימה בטהרן והגענו לגמר נגד האלופה האיראנית. לפני המשחק באו אלינו יהודים מקומיים והתחננו שנפסיד, כי הם פחדו ממה שעלול לקרות להם ולנו אם חס וחלילה ננצח. המגרש וגם הרובע היהודי כולו נשמרו על ידי הצבא. כשנכנסנו למגרש היו שם 70 אלף אוהדים איראנים משולהבים שהניפו קרטונים שעליהם מצוירים צלבי קרס. הובלנו 0:1, אבל האיראנים השוו אחרי רבע שעה ובהארכה הבקיעו גול וזכו בגביע. זו היתה הפעם הראשונה שבה בכיתי אחרי משחק, כי השנאה שלהם היתה גדולה כל כך ואני רציתי כל כך לנצח. היה איתנו סדרן בשם ירקוני, אוהד שרוף של הפועל ממוצא פרסי, ששימש כמתורגמן. הוא סיפר לנו שלשחקנים האיראנים הובטחו לפני המשחק מכונית שברולט ומתנות כספיות. כראש הקבוצה, באתי לחברי ההנהלה וביקשתי שיבטיחו לשחקנים פרס כלשהו אם נזכה בגביע, אבל לא הצלחתי להוציא מהם דבר."

נוק אאוט בדרבי. 26.2.1966, 21 אלף צופים בדרבי. הפועל הובילה 0:2 ואז נכנס מתניה ממכבי בגדעון טיש. טיש החזיר למתניה מכה והפיל אותו ארצה, בתגובה הכה קרקו את טיש, בן ברוך חבט בקרקו ועמוס זולוטולוב הכה את בן ברוך. שים החליט לשים לעניין סוף וסגר עניין באגרוף לפרצופו של זולוטולוב. נוק אאוט. השופט הרחיק את שניהם. ב"חדשות הספורט", תחת הכותרת "אגרוף מעולה בדרבי", נכתב: "קהל שיא באגרוף, 21 אלף איש, חזה בנוק אאוט מושלם, א-לה-קסיוס-קליי, שהנחית בן יהונתן מהפועל תל אביב לזולוטולוב ממכבי תל אביב, אתמול בדרבי, בבלומפילד. היתה זו 'תשובה ניצחת' להתגרות של מגן מכבי." חווה בן יהונתן (רעייתו של שים): "מאז הדרבי ההוא, בכל פעם שהיה דרבי, הופיעה בעיתונים התמונה של הבוקס שהוא נתן לעמוסה..."

הפציעות והגביע. וזו רשימת הפציעות של בן יהונתן: קרע במיניסקוס (1964), פגיעה חוזרת במיניסקוס (1965), שבר בעצם הבריח (1966) ושני שברים בשוק, במשחק הראשון של עונת 1970/71. ארבעה חודשים היתה הרגל בגבס וחצי שנה נוספת עברה עד שבן יהונתן חזר לשחק. אחרי כמה חודשים הוא הוביל את הפועל, כקפטן, לזכייה בגביע המדינה לעונת 1971/72.


מתוך הספר "אדום בנשמה"

ראו גם

קישורים חיצוניים

כלים אישיים
תרומות