מאבק על אולם אוסישקין

מתוך ויקיפועל
גרסה מ־23:19, 26 במרץ 2023 מאת Redbot (שיחה | תרומות) (redbot: youtube emoji 2023-03-26 23:19:34)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאבק על אולם אוסישקין

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂיתי לִי, אתִ הָפועַל אוֹסישקִּין. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן יהְיֶה זכר אוֹסישקִּין, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרועַ נְטוּיָה, וּבְמורָא גָּדול הוֹצִיאֲוךָ מִאוּלָם אוֹסישקִּין.

שלט שנתלה ע"י האוהדים במשחק העלייה של הפועל אוסישקין לליגה א'.
צילום: Ultrashapoel



תיאור המאבק

3.7.2005: הסכם במחשכים

אישור הריסת אוסישקין במועצת עיריית ת"א, 3.7.2005

הסכם החכירה של אדמת אוסישקין הסתיימה ב-31.3.2005[1]. בשנות התשעים התנהלה ההסתדרות בעצלתיים והחמיצה את ההזדמנות להאריך את הסכם החכירה למרות הסכמתו של ראש העיר דאז רוני מילוא, ב-1998 נבחר רון חולדאי לראשות העירייה. איש אינו יודע במדויק מתי שם לעצמו ראש העירייה למטרה להרוס את המוסד ההיסטורי, האולם ברחוב מנחם אוסישקין 1. השמועות בנושא התרוצצו כבר מהעונה שקדמה להריסה, לאחר שבמועצת העיר נחתם מסמך בו דובר על פינוי בספטמבר 2006.

בעד אישור הסכם הפינוי והמעבר ליד אליהו הצביעו חברי המועצה הבאים: אריה שומר (גמלאים), רון חולדאי (תא1), דורון ספיר (תא1), ארנון גלעדי (ליכוד), נתן וולוך (גמלאים), משה טיומקין (גמלאים), מאיר מוזס (גמלאים), מיטל להבי (מרצ), שלי חושן (גמלאים), יעל דיין (מרצ), איתי פנקס (מרצ), יפה כחלון (מרצ), מרדכי וירשובסקי (ירוקים), פאר ויסנר (ירוקים). התנגדה חברת המועצה גילה הרץ (עצמאית).

לאורך כל תחילת עונת 2005/06 שיחקה הקבוצה בצילה של ההריסה הצפויה. עם זאת כל פעם נדחה מחדש פינוי האולם, והקבוצה חזרה לשחק שוב ושוב באולם. כאמור, במקור תוכנן פינוי האולם ל-1.9.2006 ועל כן האוהדים לא פתחו במחאה מסודרת נגד ההריסה.

13.2.06: ההחלטה נופלת

העירייה ניצלה זאת כדי לחתום עם שאול אייזנברג הסכם מחטף על הקדמת הפינוי ל-19.2.06, כנראה מתוך הנחה שדבר זה ימנע מהאוהדים ההמומים כל אפשרות להתנגדות אפקטיבית.

החלטת המועצה על הקדמת ההריסה, 13.2.2006

החלטת מועצת העיר אשר אישרה את הקדמת הריסת האולם נפלה ב-13 בפברואר 2006. בעד ההחלטה הצביעו חברי המועצה הבאים: אריה שומר (גמלאים), רון חולדאי (תא1), דורון ספיר (תא1), ארנון גלעדי (ליכוד), חביבה אבי-גיא (גמלאים), משה טיומקין (גמלאים), מאיר מוזס (גמלאים), שלי חושן (גמלאים), יעל דיין (מרצ), מיטל להבי (מרצ), שלמה זעפראני (ש"ס), דורון לוי (שס), פאר ויסנר (ירוקים), אורנה בנאי (ירוקים), מרדכי וירשובסקי (ירוקים). התנגדה חברת המועצה גילה הרץ (עצמאית).

היתר ההריסה לאולם, דצמבר 2005

בדיעבד התברר כי כבר ב-18 בדצמבר 2005 הגישה העירייה בקשה להיתר הריסה לאולם, אשר אושרה בזמן שיא (3 ימים!). היתר ההריסה ציין במפורש כי "ההיתר יינתן רק לאחר בדיקת יו"ר הועדה לחלופות לקבוצות הספורט המשחקות במקום". מיותר לציין כי כל חלופה כזאת לא נמצאה וכלל קבוצות המועדון נזרקו לרחוב.

את משחקה האחרון באוסישקין קיימה הפועל במסגרת משחק גומלין בגביע המדינה נגד אליצור אשקלון ב-6 בדצמבר 2005, משחק בו הפסידה כמובן (אם כי התוצאה הספיקה על מנת להעפיל לשלב הבא)[2].

22.2.06: האוהדים מתאספים

בקשה לועדת השימור, 22.2.2006

בשבוע של ה-18 בפברואר 2006 נודע לראשונה על הכוונה להרוס את האולם בסוף השבוע. השמועות התרוצצו באויר אך דבר לא היה ידוע. רק בבוקרו של ה-22 בפברואר נודע לראשונה לציבור על הכוונה להרוס את האולם למחרת היום. בשבועות הקודמים החלו אוהדי הקבוצה בתהליך להגשת בקשה לשימור האולם תחת כללי השימור הנהוגים בתל אביב. עם וידוא הכוונה להרוס למחרת היום את האולם, הגישו באותו היום אוהדי הקבוצה בקשה לשימור האולם, עליה חתמו למעלה מ-1000 אוהדים דרך האינטרנט, וכן מכתבים ובקשות של אוהדים מפורסמים, שחקני ומאמני עבר ביניהם - רלף קליין, אריק איינשטיין, רדנקו דובראש, שמעון אמסלם ועוד.

אימון אחרון באוסישקין, 22.2.2006

בערבו של אותו יום, בצילה של ההריסה הצפויה למחרת, התכנסו כ-150 מאוהדי הקבוצה באולם במטרה לחשוב על דרכים למניעת ההריסה המתוכננת, כשבמקביל מקיימת קבוצת הנוער את האימון האחרון אי פעם באולם. בסופו של דבר הוחלט כי יש לקדם את ההליכים אשר החלו ערב קודם עם עורך דין אלדד יניב אשר הציע, בתיווכו של אוהד הקבוצה עמנואל רוזן, לספק את שירותי משרדו בחינם ולייצג את אוהדי הקבוצה בעתירה כנגד העירייה. במקביל הוחלט כי לאחר ההתכנסות בשעה 23:00 יצאו האוהדים המסורים להפגנה ספונטנית מול ביתו של ראש העיר.

הפגנה זו הייתה סוערת[3] למרות שחולדאי נעדר מביתו באותה שעה, ובמהלכה אף הושלכו כמה אבנים כלפי מכוניתו והובער צמיג. לאחר שהתברר כי חולדאי אינו בביתו, נטשו האוהדים את המקום.

בסיומה התכנסו כמה מאוהדי הקבוצה בחומוסיה ליד האולם המיתולוגי ודנו על דרכי מאבק כדי למנוע את הגזירה. במעמד זה נוצר אפקטיבית מטה המאבק אשר ינהיג את פעולות המחאה בהמשך. בנוסף עוד באותו היום כמה מהאוהדים הקימו עיר אוהלים ליד האולם המיתולוגי כדי לשמור על האולם.

23.2.06: הריסת הפרקט

למחרת היום בשעה 10:00 בבוקר חתמו נציגי ראש העיר ויו"ר הקבוצה שאול אייזנברג על הסכם פינוי של הקבוצה מרצון.
בשעה 10:30 נכנסו טרקטורים לתוך האולם והחלו להרוס את הפרקט האהוב, ולפרק את הסלים במטרה לקבוע עובדה בשטח. במקביל פנו האוהדים באמצעות עורך דין אלדד יניב לבית המשפט על מנת להוציא צו מניעה כנגד ההריסה.

צו המניעה הגיע בסופו של דבר בשעה 17:00, אך ההריסה נעצרה כבר מספר דקות קודם, עם הוצאתו של צו מניעה עקב פנייה של אגודת השייט של הפועל תל אביב הסמוכה למקום, אשר טענה כי הליך ההריסה עשוי לפגוע בשלמות המבנה בו היא משתמשת. בעקבות הוצאת הצוים הופסקו עבודות ההריסה, אך רק לאחר שהאולם הוצא כבר משימוש מאחר והפרקט והסלים פורקו[4]. תמונות ההרס שודרו ברחבי המדינה ועוררו סימפטיה גדולה לאוהדים, אשר דמעותיהם על החורבן חסר הפשר והתכלית נגעו ללב רבים.

למקום כבר הגיע אוהל גדול שאיכלס כמה עשרות אוהדים ב-3 החודשים הבאים.

25.2.06: עצרת ראשונה

ביום שבת, ה-25 בפברואר 2006, התקיימה מחוץ לאוסישקין, ע"י מטה המאבק, עצרת מחאה בהשתתפות 1000 אוהדים, אישי ציבור, שחקני עבר ומאמנים וביניהם עמנואל רוזן (אחד החתומים על העתירה כנגד ההריסה), בן כספית, רוני דניאל, יוסי אבוקסיס, אסי דומב, שביט אלימלך, תומר שטיינהאור, ח"כ גלעד ארדן, ח"כ איתן כבל, יהלי סובול ועוד. בעצרת נישאו נאומים הקוראים לראש העיר להפסיק מיידית את הליך ההריסה.

באותה עצרת גם החל הגיוס לאיסוף 50,000 ש"ח לטובת ערבות אשר נדרשה לצורך המאבק המשפטי ע"י בית המשפט המחוזי, אשר הדיון בו נועד להתקיים בשבועות הקרובים. בשלב זה התגבשה עמדתה העקרונית של העירייה אשר סירבה לכל ניסיון הידברות עם האוהדים.

19.3.2006: דחייה במחוזי

עמותת השייט משכה בסופו של דבר את עתירתה לאחר שקיבלה ערובות ממהנדסי העירייה כי ההריסה לא תיפגע במבנה בו היא עושה שימוש החולק קיר עם האולם. על כן נותר עומד על כנו אך ורק צו המניעה בעקבות עתירת האוהדים. ב-19.3.2006 התקיים דיון בפני השופט עודד מודריק בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הציפיות לא היו רבות, מאחר שמודריק ידוע כאוהד מכבי תל אביב ואף מחזיק מנוי למשחקי הקבוצה.

בהתאם לכך דחה מודריק את כל טענות העתירה, והותיר את צו המניעה על כנו למשך כשבוע עד אשר תענה העירייה לבקשה אשר הוגשה לועדת השימור. בלשונו של השופט מודריק "בכל טענות העתירה לא מצאתי ממש ובעיקרון עלי לדחותה. כך אני פוסק. אלא שמצאתי שהעירייה חייבת להשיב לפנייה, שהיא גם פניית העותרים, שנמסרה לה בעניין ייזום תוכנית לשימור האולם. התשובה תימסר עד 26.3.06 ותומצא בו-זמנית לבאי כח העותרים."[5].

23.3.2006: ועדת השימור

ב-23 במרץ 2006 התקיימה ישיבת ועדת השימור של עיריית תל אביב. בועדה חברים בעיקר פקידי עירייה וחברי מועצת העירייה ועל כן התוצאות היו כמעט צפויות מראש. למרות זאת נתלו תקוות בקשר שנוצר בין אנשי המטה לנציגת המועצה לשימור אתרים, גב' תמר טוכלר, המשמשת כיועצת לועדת השימור, אשר הביעה בראיון לגלי צה"ל ובמכתב לועדה את תמיכתה בשימור המבנה.

עם זאת, כצפוי, בדיון עצמו הודיע מנהל מחלקת השימור בעירייה ירמי הופמן על התנגדות העירייה לשמר את הבניין. הבקשה לשימור נדחתה בטיעונים שונים ומשונים שתמציתם היא כי החלטה על שימורו הינה "זילות השימור ופגיעה בהערכה הגבוהה שקיבלה תוכנית השימור הן בארץ והן מחוצה לה".

עם זאת הדחייה שנגרמה על ידי הדיון בועדת השימור נוצלה ע"י עורכי הדין על מנת להגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת השופט מודריק. אמנם היה ברור מראש כי סיכוייה של העתירה אינם גבוהים, אך עקב אופיו הבלתי דחוף של התיק היה ברור כי עד לדיון בפועל בנושא יחלוף זמן רב אשר יאפשר אולי למצות דרכים אחרות למניעת ההריסה.

בו ביום התקבלה תשובה משופט בית המשפט העליון אדמונד לוי על מתן צו ארעי המעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי [6](תיק 2643/06).

מעתה ואילך יתנהל המאבק תחת צילו של הדיון בבית המשפט העליון. הדיון ידחה ויוקדם עוד פעמים רבות. בסה"כ נדרשו כ-80,000 ש"ח נוספים לערבות לצורך המשך הדיון בעתירה. סכומים אלו גויסו במאמץ רב ע"י התרמות מבית לבית, ובמהלך משחקי קבוצת הכדורגל, והושגו ברגע האחרון ממש בקיץ אותה שנה לאחר בקשת דחיות רבות מבית המשפט.

13.2.2007: תחילת השלב השני

סיסמת הקמפיין על רקע בניין העירייה, 11.2.2007

כשנה לאחר הריסת הפרקט, היה ברור לכל כי עמדת העירייה לא תשתנה. ההתעקשות על הריסת האולם התבררה כגחמה אישית חסרת פשר של חולדאי. ניסיונות ההידברות כשלו והזמן הלך ואזל מאחר והדיון בבית המשפט העליון נועד לחודש מאי אותה שנה (כלומר כ-15 חודשים לאחר תחילת הריסתו של האולם), ובהתייעצות עם עורכי הדין הבינו פעילי המטה כי לא תהיינה עוד דחיות רבות.

על כן החליט מטה המאבק על עליית מדרגה במחאה, ולהתחיל בשלב השני שבמרכזו יעמוד קמפיין אשר יתמקד הפעם במחסום האמיתי והגורם הישיר להרס האולם - רון חולדאי. סיסמת הקמפיין נהגתה - "חולדאי אני מאוהב באוסישקין, ואתה?" כאשר חתום על המודעות א', רמיזה לאוסישקין וכן קריצה למשפט המתלוננת א' כנגד הנשיא קצב שהתנהל באותה תקופה.

יריית הפתיחה לקמפיין כוונה ל-14 בפברואר 2007, יום האהבה, אשר חל ביום רביעי. ביום ראשון באותו שבוע נתלו כרזות עם הסיסמה ברחבי העיר, ונתלה שלט ענק בכיכר רבין. בנוסף, מתחילת השבוע, נשלח בכל יום ללשכת ראש העיר ורד אדום בודד, כאשר ביום האהבה עצמו צורף לורד פתק עם סיסמת הקמפיין[7]. ערב קודם במשחק הקבוצה במסגרת גביע אופ"א מול גלאזגו ריינג'רס הונף שלט גדול עם סיסמת הקמפיין[8].

כרזת הקמפיין

בכך נחשף הקשר בין קמפיין האהבה לאוסישקין. בעיתון "העיר" באותו סוף שבוע הופיעה כתבה נרחבת על תחילת הקמפיין, ובו הגיב לו חולדאי באופן אטום ואופייני "גם אני מאוהב בתל אביב-יפו, ולכן אינני מלכלך אותה".

בשבוע שלאחר מכן המשיכו פעילי המטה לתלות את הכרזות ברחבי העיר במטרה להמשיך את הפעלת הלחץ על חולדאי ולהעלות את המודעות בקרב תושבי העיר על העוול שבהריסת האולם. כמו כן הדפיס מטה המאבק מאות חולצות עם סיסמת הקמפיין אשר נמכרו במשחקי קבוצת הכדורגל, כשההכנסות ממכירת החולצות כולן קודש למימון המאבק.

7.3.2007: משחק ראווה במגרש הפתוח

אמסלם, ואחרים במשחק הראווה באוסישקין. 7.3.2007. תמונה: Ultrashapoel

בשלב הבא הוחלט לנסות לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, ולעשות מיצג מחאה אשר ימקד את תשומת הלב באולם העומד שומם. לצורך כך הוחלט לקיים משחק ראווה ב-7 במרץ במגרש הפתוח באוסישקין, הצמוד לאולם. המגרש טרם נהרס ואחד מהסלים בו עדיין עמד במקומו. על מנת למנוע מהעירייה כל אפשרות לסכל את האירוע, נשמר דבר קיומו בסוד עד יום לפני המשחק. לאחר צאת ההודעה לתקשורת על קיום המשחק נשארו במקום חברים בארגון האולטראס על מנת לוודא שלא ייעשה כל מחטף ע"י אנשי העירייה.

באירוע עצמו נרשמה נוכחות מרשימה של שחקני עבר של המועדון מצד אחד, ושחקני מחלקת הכדורגל מצד שני. מבין שחקני העבר השתתפו באירוע עמוס פרישמן, דני ברזילי, דני ברכה, יעקב אפלשטיין, דוד קמינסקי, שוקי ויינגרטן, דוד מירמוביץ, עופר פליישר, אמנון ביגמן ושמעון אמסלם אשר התראיין לחדשות ערוץ 2 לפני המשחק. השייט אודי גל ממחלקת השיט שותף גם הוא בקבוצה. מבין שחקני הכדורגל הופיעו טל חן, שביט אלימלך, שחקן העבר פליקס חלפון ושי אבוטבול.

באירוע עצמו קיימו שחקני הכדורגל משחק כנגד כוכבי הכדורסל, וכן תחרות שלשות. בסיום האירוע חולקה תעודת הוקרה מטעם מטה המאבק לכלל המשתתפים בתודה על כך שנטלו חלק באירוע. האירוע כולו מומן מתרומות אוהדים בקופה שהוצבה בכניסה.

קהל הצופים הנרגש כלל כ-200 אוהדים, ביניהם אישי תקשורת ידועים כגון רוני דניאל ועמנואל רוזן, אשר הגדיל לעשות כאשר תקף בחריפות את ראש העיר חולדאי בפני כלי התקשורת הרבים שנאספו במקום באומרו "אם אנחנו בערב של אהבה, אז רון חולדאי ממש לא שייך לפה. הוא בטח לא מבין למה בכלל צריך את האולם הזה, על חשבון איזה פארק או חניון. האיש הרע הזה הוא איש שלא מבין אהבה, והוא מוכיח את זה מדי יום גם בעניינים שלא קשורים לאוסישקין"[9].

מאי 2007: חודש אוסישקין

כחלק מהגברת האינטנסיביות של המאבק, על מנת להמשיך ולהגביר את הלחץ הציבורי על העירייה, ובעקבות הדיון הצפוי בעליון בנושא הריסת האולם בסוף החודש וכן לאור המשך התעלמותו של ראש העיר, הכריז מטה המאבק על חודש מאי 2007 כ"חודש אוסישקין". בהתאם לשמו נערכו במהלך החודש פעולות רבות במחאה על הכוונה להרוס את האולם. חודש זה היווה למעשה שיא של פעילות המטה ושל חשיפה ציבורית למאבק על האולם.
בנוסף הקימו פעילי ארגון אולטראס הפועל מחדש את עיר האוהלים מחוץ לאולם אשר פעלה כמעט ללא הפסקה לאורך כל התקופה עד להריסת האולם. למתחם הובאו מזרנים וספות לנוחות הישנים במקום, אורגנו אירועי צפייה משותפת במשחקי עבר והתקיימו פעילויות שונות של הארגון.

1.5.2007: איילון וחולדאי

שלט במשחק גביע מול סכנין, 1.5.2007 צילום: Ultrashapoel

כחודש וחצי לפני הבחירות לראשות מפלגת העבודה החליט המטה לנסות להפעיל לחץ פוליטי על חולדאי שלא להרוס את האולם. לשם כך הוחלט ללחוץ על עמי איילון, אשר זכה לתמיכת חולדאי במאבקו על ראשות המפלגה מול אהוד ברק.

אתר אינטרנט חדש נפתח www.ussishkin.org ובו עצומה כנגד הריסת האולם. כשלב ראשוני נתבקשו החותמים על העצומה לציין גם אם הם חברי מפלגת העבודה, וזאת במטרה להשתמש במאגר החתימות בהמשך כנגד איילון במידת הצורך.

בנוסף תלו האוהדים שלטים במשחק הגביע מול סכנין המכוונים לאיילון "עמי איילון אני מאוהב באוסישקין, ואתה?". יומיים לאחר מכן הופיעו חברי ארגון האולטראס, אוהדי הפועל חברי המפלגה ופעילי המטה במפתיע מחוץ לכנס בחירות של איילון בסניף מפלגת העבודה בהרצליה עם שלטים הקוראים לו שלא לחבור לחולדאי ולפעול למען עצירת הרס האולם.

על מנת שלא לדחוק את איילון לפינה הוחלט לשמור את דבר הפעולה בסוד, וכן לא להוציא על כך הודעה לתקשורת. איילון המופתע הבטיח להיפגש עם אנשי המטה על מנת לדון בנושא ולעזור כמיטב יכולתו. ביום רשון שלאחר מכן נפגשו לבסוף אנשי המטה עם איילון. לאכזבתם אמר איילון כי אינו יכול לעזור. תוכניות שונות נבחנו כדי לנסות לפנות למתפקדי המפלגה אוהדי הקבוצה ולקרוא להם שלא להצביע בעד איילון, אך בעיות כספיות וכן הצורך לארגן פעולות ישירות כנגד חולדאי בהמשך החודש הובילו לביטולן.

בסופו של דבר כיומיים לפני הבחירות ב-11 ביוני הוציאו אוהדים חברי המפלגה קול קורא שלא להצביע כנגד איילון[10] אך לא ידועה מידת האפקטיביות של קריאה זו. בסופו של דבר הפסיד איילון את הבחירות לאהוד ברק בהפרש של 2000 קולות[11].

5.5.2007: צעדה מבלומפילד

אוהדים צועדים על רקע הטיילת. צילום: גבע תלם

הראשונה שבין הפעולות הרשמית של "חודש אוסישקין" הייתה תהלוכת מחאה של אוהדי הקבוצה מבלומפילד לאוסישקין ב-5 במאי תחת הכותרת "הפועל לא תזוז מאוסישקין". התהלוכה יצאה מבלומפילד לאחר משחק קבוצת הכדורגל בליגה מול הכח רמת גן. למרות ההפסד במשחק אשר גרם לחששות מפני אי-היענות לקריאת מטה המאבק להשתתף בתהלוכה, כ-150 אוהדים נחושים צעדו כאיש אחד לכל אורכה של הטיילת.

במהלך הצעדה חולקו עלוני מידע לעוברים ושבים המסבירים את הבעייתיות בהריסת האולם, ומקשרים אותה למדיניות אנטי-תרבותית כוללת של העירייה והעומד בראשה, המכוונת להרס מבנים בעלי ערך תרבותי והיסטורי בעיר, כגון התוכניות להרס בריכת גורדון, כיכר ביאליק, השיפוץ המיותר בהיכל התרבות, התוכנית להפיכת כיכר רבין לפתח ארובות לחניון תת קרקעי ועוד. כמו כן המשיכו האוהדים בהחתמה על עצומה כנגד הרס האולם. בסיום התהלוכה המתין לאוהדים אוטובוס אשר החזיר אותם חזרה לבלומפילד. בתהלוכה החלו גם לראשונה צילומי הסרט "אדומים - כרוניקה של מאבק".

13.5.2007: מועצת העיר, סיבוב 1

מודעה בעיתון העיר, 11.5.2007

צעדי המחאה הקודמים לא צלחו ביצירת לחץ מספיק על חולדאי והוברר שעמדתו איתנה ולא ניתן יהיה לגרום לו לשנות את החלטתו להרוס את האולם. על כן הוחלט לשנות כיוון ולהתחיל לפעול במסלול פוליטי עקיף אשר יאפשר למנוע את הריסת האולם בלא הסכמתו של ראש העיר. בתור צעד ראשון הוחלט להתחיל לפעול במישור המוניציפלי ולהופיע לישיבות מועצת העירייה, אשר מתקיימות אחת לשבועיים במרכז עינב מעל גן העיר. זאת מאחר ומדובר בישיבות הפתוחות לציבור על פי חוק ומאפשרות לכן לפגוש את האחראים להריסת האולם באופן ישיר.

לקראת ישיבת מועצת העיר ביום ראשון ה-13.5.2007 הוציא מטה המאבק צו קורא לכלל האוהדים במייל, בפלאייר אשר הופץ במשחק חצי גמר הגביע באיצטדיון רמת גן אשר התקיים מספר ימים לפני כן, וכן במודעת עמוד בעיתון העיר אשר פורסמה בגיליון יום שישי בעמוד הצמוד לתוכן העיתון על מנת להשיג חשיפה מקסימלית.

לישיבה עצמה התייצבו כ-100 אוהדים ופעילי המטה, ונכחו בה כלי תקשורת רבים. הישיבה הייתה סוערת ביותר מאחר והיה מדובר למעשה במפגש ישיר ראשון בין אוהדי הקבוצה לחברי מועצת העיר וראש העיר אשר החליטו על ההריסה. בישיבה עצמה העלה ס. ראש העיר פאר ויסנר הצעת פשרה לפיה תוקפא ההחלטה על הריסת האולם ותוקם ועדה לבדיקת הנושא ושקילתו מחדש.

לאחר דין ודברים קשים בין ראש העיר וחברי המועצה לקהל האוהדים, נדחתה הצעתו של ויסנר. נגד ההצעה הצביעו[12]: מוזס, טיומקין, יעל דיין, איתי פנקס (מרצ), גפן, זעפראני (ש"ס), אמינוב (גמלאים), אטיאס (ש"ס), זוהר שביט (שינוי), אריה שומר (גמלאים), רון חולדאי (תא1), דורון ספיר (תא1), שולה אגמי (גמלאים), ארנון גלעדי (ליכוד), דרורי. שמות התומכים לא נרשמו בפרוטוקול.

לאחר ההצבעה ותוצאותיה המאכזבות פרצה מהומה באולם בעקבותיה הופסקה לבסוף הישיבה. ראש העיר וחביר המועצה ברחו מן האולם על מנת לא להתמודד עם טענות האוהדים. בעקבות הישיבה פרץ סכסוך בין ויסנר לחולדאי שאיים לפטרו[13] איום שבסוף נסוג ממנו.

16.5.2007: הצעת חוק לשימור

במקביל לפעולה במישור המוניציפלי החליט המטה לתקוף גם במישור הארצי. לשם כך גיבשו משפטנים אוהדי הקבוצה תיקון לחוק התכנון והבנייה העוסקת בשימור אתרי ומתקני ספורט בעלי חשיבות היסטורית[14]. את ההצעה הגישו ב-16.5.2007 חברי הכנסת רונית תירוש וגלעד ארדן אשר ליוו את המאבק מתחילתו. ח"כ ארדן היה זה למעשה אשר בעידודו הוגשה ההצעה לאחר שהבהיר בפגישה עם פעילי המטה מספר חודשים לפני כן כי אם תגובש הצעת חוק שכזו יפעל לקידומה. להצעת החוק הצטרפו גם הח"כים אלי אפללו, מנחם בן-ששון, שי חרמש, אבשלום וילן, רן כהן, ראובן ריבלין ואורית נוקד.

ח"כ תירוש החלה בינתיים בהפעלת לחצים ע"מ לזרז את תהליך החקיקה ולאפשר ללהצעת החוק לעבור כמה שיותר קריאות לקראת הדיון המתקרב בבית המשפט העליון.

18.5.2007: העירייה משדרת לחץ

מודעה מטעם העירייה, הארץ , 18.5.2005

בינתיים החל קמפיין האהבה לתת את אותותיו. עיריית תל אביב פירסמה בעיתונים הארציים מודעה[15] המסבירה כי הריסת אוסישקין נעשית בכלל מטעמים "ירוקים"[16], ולמען הגדלת שטח הפארק ולכאורה על פי דרישת תושבי האיזור שמכתבים של כמה מהם פורסמו במודעה ללא שם. בין השאר חותמה על המודעה מנכ"לית ארגון חיים וסביבה אלונה שפר קארו (תושבת גבעתיים), ארגון הידוע בקשריו עם חולדאי ושאחד ממקורות המימון שלו הינו עיריית תל אביב[17].

מיותר לציין שעיריית תל אביב לא טרחה לפרסם מודעות על חשבונה המפרטות את שלל הטיעונים והמכתבים שנשלחו אליה ע"י אלפי אוהדים וביניהם גם תושבי האיזור המתנגדים להריסה, וכן שמדובר בשינוי עמדה מאחר ועד כה טענה העירייה כי האולם נהרס אך ורק עקב תום מועד החכירה וכדי לרכז את כלל הקבוצות בעיר באולם אחד.

19.5.2007: עצרת שנייה

שמעון אמסלם על במת הנואמים בעצרת. צילום: גבע תלם

מעודדים מהסיקור התקשורתי וסימני הלחץ מהעירייה החליטו פעילי המטה להמשיך את הלחץ הציבורי. לשם כך הוחלט לקיים עצרת מחאה נוספת מחוץ לאולם עוד באותו שבוע, וזאת כהכנה להגעה נוספת לישיבת מועצת העיר הבאה שנועדה להתקיים שבוע לאחר מכן. עצרת המחאה תוכננה לאחר משחק קבוצת הכדורגל במסגרת המחזור ה-32, וזאת על מנת למשוך כמה שיותר אוהדים לעצרת. במשחק עצמו נתלו שלטים וחולקו פלאיירים הקוראים לאוהדים וכרוז המשחק גם הוא קרא לאוהדים לבוא לעצרת. בנוסף הוחלט לקיים בעצרת טקס הוקרה לשוער שביט אלימלך אשר הושעה באותו זמן מסגל הקבוצה בעקבות סכסוך עם ההנהלה והיה בדרכו החוצה מהקבוצה.

למרות ההתראה הקצרה הצליח מטה המאבק בעזרת ארגון אולטראס הפועל ואוהדים אחרים אשר נרתמו לעניין לארגן תוך ימים ספורים את העצרת. לעצרת הופיעו כ-1000 אוהדים והיא נחשבת במידה רבה לנקודת השיא במאבק כולו. בעצרת עצמה נאמו אישים רבים ביניהם פוליטיקאים, אישי ציבור, אוהדים שחקני עבר מאמנים ועוד. בין הנואמים ח"כ אופיר פינס, ח"כ רונית תירוש, ס. ראש העיר פאר ויסנר חברי המועצה גילה הרץ ורון לוונטל, שמעון אמסלם, חיים זלוטיקמן, עופר פליישר, איש התקשורת לירון תאני, רוני דניאל, צביקה שרף, יהלי סובול, איתן מסורי ועוד. כמו כן נאמו מספר אוהדים ביניהם אוהד הקבוצה טלי מרכוס אשר שר את המנון האוהדים הידוע פרי עטו.

כמו כן הוקרנו בעצרת רגעים גדולים ממשחקי עבר באולם. בנוסף כאמור התקיים טקס ההוקרה לשביט אלימלך אשר קיבל גביע מנציג האוהדים מאור הראל והודה לאוהדים על תמיכתם בו.

20.5.2007: מועצת העיר, סיבוב 2

שוטרי יס"מ וס. ראש העיר בכניסה לישיבת המועצה. צילום: גבע תלם

מעודדים מהצלחת העצרת התייצבו למחרת כ-150 מאוהדי הקבוצה בישיבת מועצת העיר, זה השבוע השני ברציפות. להפתעתם התברר כי עיריית תל אביב בשיתוף משטרת ישראל סגרו את ישיבת מועצת העיר לקהל הרחב. הסגירה בוצעה ע"י הקפת הכניסה למרכז עינב בגדר והצבת מאבטחים ושוטרי יס"מ אשר התירו כניסה על פי שיקול דעתם, והותירו את אוהדים הקבוצה מחוץ לאולם. כל זאת בניגוד מוחלט לפקודת העיריות הקובעת[18] בפרק חמישי, סעיף 17 העוסק בפומביות הדיון וסייגיו כי "ישיבות המועצה יהיו פומביות; אולם ישיבה תתקיים כולה או מקצתה בדלתיים סגורות באחת מאלה: (1) הורה על כך ראש העיריה לאחר שראה טעמים שבבטחון המדינה המחייבים לעשות כן; (2) הורה על כך ראש העיריה בהסכמה מראש של שלושת רבעים מחברי המועצה; (3) החליטו על כך שלושה רבעים מחברי המועצה הנוכחים בישיבה."

למרות מחאות האוהדים סירבו השוטרים להתייחס לטענותיהם והיפנו אותם לאבי כץ, קצין הביטחון של העירייה, אשר סירב גם הוא לקיים את הוראות החוק ולהתיר את כניסתם. לאחר שנודע לחברי המועצה בפנים על המתחולל בחוץ יצאו חלק מהם החוצה, ביניהם גילה הרץ וס. ראש העיר ויסנר וניסו להידבר עם השוטרים על מנת לאפשר לאוהדים להיכנס. לאחר שכשלו בכך פתח ויסנר בעצמו את שרשרת הגדרות אשר חסמה את מעבר האוהדים, אך שוטרי היס"מ התגודדו סביב הכניסה וחסמו את המעבר.

בינתיים המשיכו האוהדים במחאתם בחוץ כאשר חילקו שטרות של דולרים עליהם מתנוססות תמונותיהם של ראש העיר חולדאי וסגניתו יעל דיין, ותלו על גדרות המשטרה קליפות בננה כמחאה על צורת ההתנהלות של העירייה המזכירה לטענתם "רפובליקת בננות". לבסוף יצאו חברי המועצה בדלת אחורית לקול קללות ומחאות האוהדים, כשהם מסרבים להתייחס לטענותיהם.

שבוע אחרון במאי: תל אביב באדום

לקראת סוף החודש הוציאו לפועל פעילי המטה פעולות שונות להעלאת המודעות בקרב תושבי העיר להריסת האולם. בין השאר חילקו פעילי המטה פלאיירים במקומות שונים בעיר עם סוכריות אדומות, וכן תלו בלונים אדומים ברחבי העיר כולל ליד ביתו של חולדאי בשכונת צהלה.

בנוסף התקיימה פגישה בתיווך ס. ראש העיר ויסנר עם שר הספורט מג'אדלה ונציגי הטוטו אשר הביעו עניין בהקמת אולם חדש לקבוצה במימון הטוטו[19] וזאת בכפוף להפסקת המאבק על האולם והסכמה עם העירייה על שימור האולם כמוזיאון או על הריסתו.

נציגי מטה המאבק ציינו בפגישה כי להבטחות להקמת אולם חדש אין כל משמעות מבחינתם. זאת משני טעמים. הראשון הינו כי אין כל ממש בהבטחות אלו, והקמת אולם הינו תהליך האורך שנים רבות. בנוסף ציינו כמובן את החשיבות בעצם שימור אולם אוסישקין שהינו בעל חשיבות אדירה בעיני האוהדים ואין כל סיבה להריסתו. על כן הסתיימה הפגישה בלא כל תוצאות.

יוני 2007: מחאה בצל הדיון

10.6.2007: מועצת העיר, סיבוב 3

למרות שלא הורשו בפעם הקודמת להיכנס לישיבה קרא מטה המאבק לאוהדים להופיע שוב לישיבת המועצה. בפעם השלישית ברציפות התייצבו כ-100 אוהדים לישיבת המועצה. לתדהמתם גילו כי העירייה שוברת שיאים חדשים בצפצופה על החוק, כאשר לא רק שאסרה על כניסתם לישיבה, אלא גידרה את המתחם אף ביתר שאת מהפעם הקודמת כש-50 מאבטחים ושוטרי יס"מ מונעים כל אפשרות להיכנס. בנוסף כדי לעמוד לכאורה בעיקרון פומביות הדיונים הציבה העירייה מסכי פלזמה מחוץ לישיבה אשר שידרו את המתרחש בפנים למפגינים בחוץ.

12.6.2007: הצבעה טרומית בכנסת

לאחר לחצים אדירים שהפעילה ח"כ רונית תירוש הצליחה לבסוף לפעול להליך חקיקה מזורז. כתוצאה מכך עלה החוק להצבעה טרומית בזמן שיא ב-12.6.2007 אותה עבר בהצלחה, וזאת למרות ניסיון של מפלגת העבודה ובפרט ח"כ יורם מרציאנו לפעול מאחורי הקלעים (יתכן בהשפעת חולדאי) נגד קבלת ההצעה.

עם זאת לוח הזמנים הלחוץ לקראת הדיון בבית המשפט העליון הבהיר שאין בהצלחה זו די, מאחר ובית המשפט אינו מתייחס להצעות חוק שטרם עברו אישור לפחות בקריאה ראשונה, כפי שהוברר בהמשך בדיון בעליון אשר בזמן קיומו עברה ההצעה רק הצבעה טרומית.

16.6.2007: הפגנה כלל-עירונית

הפגנה ברחבת הסינמטק, 16.6.2007. צילום: גבע תלם
הפלאייר אשר חולק בעיר בקריאה לתושבים להשתתף בהפגנה

בעקבות המשך ההתעלמות מהעירייה החליט מטה המאבק לשנות כיוון ולנסות להפנות את תשומת לב הציבור למדיניות העירייה המתעלמת מרצון התושבים גם בנושאים אחרים. על כן הוחלט על קיום הפגנה משותפת ביחד עם מטות מאבק וועדי שכונות אחרים בעיר אשר נאבקו באותה תקופה כנגד מדיניות העירייה. בין ארגונים אלו נמנו נאמני בריכת גורדון אשר העירייה החליטה על הריסתה, ועד המאבק למען פלורנטין אשר תוכניות הרחבה איימו על אופייה באותה תקופה, ועד נווה צדק שבו החליטה העירייה להקים מגדלי ענק, קבוצת צעירים תל אביבים ממרכז העיר אשר נאבקה נגד הפיכת תל אביב לעיר לעשירים בלבד, פעילי שכונות מכפר שלם שבה גורשו תושבים מבתיהם לאחר 50 שנה, ערביי יפו שנאבקו נגד גירוש תושבים לצורך הקמת בנייני יוקרה, ועד רמת אביב ג' שנאבק נגד הקמת מגדל ענק באמצע השכונה ועוד.

כלל הגופים התאחדו תחת ארגון-על בשם "קואליציית התל אביבים" לצורך ההפגנה. פלאיירים חולקו ברחבי העיר ע"י פעילים שונים וכרזות נתלו הקוראות לכלל התושבים לבוא ולהשתתף במחאה. ההפגנה עצמה בנוכחות כ-500 מפגינים (כחציים אוהדי הפועל) התקיימה ברחבת סינמטק תל אביב וזכתה לסיקור נרחב בתקשורת. במסגרתה נאם נציג מכל ארגון השותף להפגנה וכן הופיעו נועם רותם, נולי עומר אשר קראה שיר של אביה, אסף אמדורסקי, מיכאל הנגבי ועוד.

ההפגנה העלתה למודעות הציבור את אופיה של מדיניות העירייה המסרבת לכל דיאלוג עם התושבים לגבי החלטותיה. בהמשך התברר כי להפגנה אמנם הייתה השפעה, והיא הובילה לכך שלאחר חודשים ארוכים של התעלמות החל דיאלוג בינה לבין נאמני בריכת גורדון, ועד המאבק למען פלורנטין ועוד. עם זאת עם מטה המאבק למען אוסישקין המשיכה העירייה בסירובה לכל שיג ושיח.

18.6.2007: צעדה לירושלים מתבטלת

בניסיון נואש אחרון הוחלט לארגן צעדת אוהדים אשר תצא מאוסישקין לבית המשפט העליון במטרה להעלות את מודעות השופטים לחשיבות בציבור של שימור האולם[20]. אוהדים רבים התנדבו לצעוד בצעדה. גם חיים זלוטיקמן הביע נכונות להשתתף בקטעים מהצעדה, וזאת מתוך כוונה כי גם שחקני עבר ודמויות ידועות אחרות יצטרפו בקטעים שונים לצועדים במטרה למשוך את תשומת לב התקשורת. המכשול העיקרי לצעדה היה כי לאחר צעדת ויקי כנפו מספר שנים לפניכן הוטל איסור על צעדות בכביש 1, ועל כן על מנת לעמוד בדרישות החוק הייתה חובה לצעוד בשבילים צדדיים וגם זאת רק באישור מראש של המשטרה תוך הגשת מסלול מפורט.

זמן קצר לפני שהייתה אמורה הצעדה לצאת לדרכה, הגיעו נציגים של העייריה והמשטרה לאולם כנראה במסגרת ההכנות להריסה הקרבה, והאוהדים שהתקבצו במקום החליטו להישאר לשמור על האולם. על כן למעשה בוטלה הצעדה ברגע האחרון.

21.6.2007: יום הדין

אולם אוסישקין, יום גזר הדין. צילום: UH99

הדיון הסופי בערעור האוהדים כנגד הריסת האולם התקיים בבית המשפט העליון. למרות הסיכויים הנמוכים קיוו האוהדים כי בית המשפט העליון יבין את האיוולת בהריסה. כמו כן נתלו תקוות רבות בהצעת החוק לשימור אשר תגרום לשופטים לעכב את ההריסה. כ-100 אוהדים התאספו באולם עצמו בציפייה להודעה מבית המשפט, כאשר כ-20 אוהדים וכלי תקשורת רבים הופיעו לדיון עצמו.

בהרכב השופטים ישבו אילה פרוקצ'יה, עוזי פוגלמן ואליעזר ריבלין. לדיון עצמו הגיע עורך הדין מטעם האוהדים שרון שטיין לא מוכן, ואף ללא עותק מהצעת החוק לשימור האולם. השופטים ציינו שמבחינה חוקית אין כל מניעה כנגד ההריסה למרות טענות האוהדים וכי ההליך בוצע באופן חוקי. על כן הודיעו כי הם נותנים לעירייה כשבוע ימים להידבר עם האוהדים על דרכים להנצחת זכר האולם טרם הריסתו ולאחר מכן יפרסמו את החלטתם, שהיא מעשית כאמור לדחות את העתירה.

עם היוודע הדבר לאוהדים באולם פרצה מהומה רבתי, כאשר האוהדים מכלים את זעמם והתסכול מכישלון המאבק. הכביש הסמוך נחסם ע"י פחים והאוהדים החלו לצעוד לאורך רח' הירקון כשהם קוראים קריאות גנאי נגד העירייה, ואף יידו אבנים על משרדי מכבי ברחוב. בהמשך הגיעו האוהדים לרח' אבן גבירול ובניין עירייה שם חיכתה להם המשטרה אשר פיזרה את התהלוכה באלימות.

לקראות סוף החודש התקיימה פגישה בין 3 מנציגי מטה המאבק לרון חולדאי בלשכתו בהתאם להוראת בית המשפט אך כצפוי גם בפגישה חזר חולדאי על טענותיו כי יש להרוס האולם וסירב לשקול כל אפשרות אחרת. נציגי המטה כמובן לא הביעו כל עניין בהנצחת האולם, עקב חוסר התועלת שבדבר והפגישה הסתיימה בלא כלום.

יולי 2007: שלהי המאבק ואיבוד שליטה

הצעת החוק נופלת

במאמץ נואש לנסות להעביר את הצעת החוק קריאה ראשונה ולערער על החלטת בית המשפט העליון, ניסתה תירוש לדאוג למעבר החוק בועדות לצורך הכנתו לקריאה ראשונה בהקדם. לאחר ההצבעה הטרומית אמור היה החוק לעבור לועדת החינוך בראשה עמד ח"כ מלכיאור אשר תמך בחוק. עם זאת ח"כ פינס ביקש מתירוש להעביר החוק לועדת הפנים בראשה עמד, שם לטענתו ניתן היה להעבירו בהצבעה מהירה לקריאה ראשונה. לאחר מאמצים אדירים הצליחה ח"כ תירוש בהליך הטכני של העברת ההצעה מועדת החינוך לועדת הפנים וזאת כשבוע לפני ההריסה. עם זאת התברר כי פינס כלל לא התכוון לעמוד בהבטחתו והוא לא עשה דבר על מנת לקדם את ההצעה. בכך נגזר דינה, ולמעשה אבדה התקווה האחרונה להצלת האולם.

בעקבות כך החליטו האוהדים למשוך את העתירה, על מנת לפחות למנוע את האובדן הוודאי של כספי הערבות הרבים. גם האפשרות להעביר חלק מהכספים לטובת הפועל אוסישקין אשר הוקמה באותם ימים עמדה לנגד עיני ראשי המטה. הושג הסכם עם העירייה כי לא תדרוש פיצויים על העיכוב בהריסה, ובכך נסתם הגולל סופית על עתירת האוהדים.

3.7.2007: חילול קברים

בשעות הבוקר גילתה אחראית על בית הקברות בקיבוץ חולדה כי קבריו של הוריו של חולדאי חוללו כשאלמונים ריססו עליהם כתובות נאצה בגרפיטי "אתה הבא בתור", "מי שמתעסק עם אוסישקין מת" ועוד. המשטרה הגיעה למקום ופתחה בחקירה אך ללא תוצאות. מטה המאבק גינה את המעשה ומספר פעילים מטעמו הגיעו למקום בשעות אחר הצהריים על מנת לנקות את הקברים. למעשה לא היו השלכות מעשיות מאחר וגורל האולם נחרץ אך הוא פגע בסימפטיה שרחש הציבור למאבק. חשוב לציין כי מעולם לא נודע מי האחראים למעשה ולא נמצאו הוכחות למעורבות אוהדי הקבוצה במעשה.

8.7.2007: חשד למטען דמה

בשעות הערב נמצא בשדרות רוקח בתל אביב לא רחוק מהאולם תיק חשוד. אזרחים קראו למשטרה שלאחר בדיקת חבלן מצאה בתוכו אבן, תצלומים של חולדאי ודפים בהם נכתב:"מי שנוגע באוסישקין מת". בעקבות המעשה מיהרה המשטרה להכריז על התיק ללא כל בסיס כמטען דמה אשר כוון נגד חולדאי. האחראי למעשה לא נמצא. המעשה נוצל גם הוא על ידי חולדאי כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מההתנהלות התקינה של המאבק כשהכריז כי הוא חושש לחייו.

25.7.2007: חורבן

קריקטורה בעיתון הארץ, 26.7.2007, עמוס בידרמן

ב-25 ביולי 2007 בשעה 6:30 עלו דחפורי העיריה על האולם האהוב ושמו קץ ל-54 שנים של היסטורית כדורסל מפוארת. במחזה עצמו צפו כ-50 אוהדים מיואשים, אשר צפו בדחפורים נוגסים אט אט בקירות האולם. בערב אותו יום, על רקע הריסות האולם ממנו נותר עומד רק יציע א' החשוף התקיים מעין טקס אשכבה קצר לאולם בנוכחות כ-150 אוהדים. אוהדים רבים באו להיפרד מהאולם, ביניהם גם שחקני עבר כמו מאיר טפירו ומתן נאור וגם שמעון אמסלם. האוהדים הדליקו נרות, וחילקו חולצות אשר הדפיס האוהד נתי גרנאי עם הכיתוב "שלום, אוסישקין 1980-2007" מאחור, כאשר מקדימה מופיע סמל הפועל אוסישקין החדש.

'תם, אך לא נשלם, סיפור אולם אוסישקין.'

המשך המחאה

גם לאחר הריסת האולם המשיכו אוהדים לרדוף את חולדאי באירועים ציבוריים שונים כדי להביע מחאה על הריסת האולם. כמו כן קיימו האוהדים טקס לציון שנה להריסת האולם. לפירוט ראו מחאה בעקבות הריסת אוסישקין

סרטים

על המאבק נעשו סה"כ כ-3 סרטים תיעודיים. הראשון שבהם באורך כרבע שעה תיעד את חודשיו הראשונים של המאבק ושודר בערוץ 8. השני "אדומים - כרוניקה של מאבק" באורך 49 דקות מתעד את חודשיו האחרונים של המאבק ושודר במסגרת פסטיבל קולנוע דרום (2008). בנוסף הוכן סרט קצר "כנגד כל הסיכויים" באורך 13 דקות ע"י תלמידי תיכון במסגרת פרוייקט בגרות בקולנוע והוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים (2008).


קישורים חיצוניים

תחילת המאבק -

עצרת ראשונה באולם -

טורים בעקבות תחילת ההריסה -

משחק כדורסל במגרש הפתוח באוסישקין בין שחקני עבר של קבוצת הכדורסל לשחקני ההווה של הכדורגל -

צעדה לאוסישקין -

ישיבת המועצה ב13 במאי -

הצעת חוק לשימור אוסישקין -

העצרת השנייה באוסישקין -

ישיבת המועצה ב-20 במאי -

ישיבת המועצה ב-10 ביוני -

הפגנה כלל עירונית -

ליל הבלונים -

יום הדין -

טורים -

חילול הקברים -

חשד למטען דמה -

ההריסה -

הפרידה של האוהדים -

טורים שנכתבו אחרי ההריסה -

3 שנים להריסת אוסישקין (mako) -

  • טור של שאול אייזנברג- בלעדי: למה באמת נהרס אולם אוסישקין" http://s.mako.co.il/cnZB65
  • טור של אלון סולר על הקמת המגרש החדש-"חולדאי הורה על הקמת אולם ספורט במהירות האפשרית"- http://s.mako.co.il/bo1vqM
  • אולם ומלואו- נמרוד בוכמן מספר על התחייה המחודשת של הקבוצה האדומה של העיר- http://s.mako.co.il/aDn6IP
  • טור של אוהד מכבי-"חטפתי שם מכות כי לבשתי צהוב, אבל אני מתגעגע לאוסישקין"- http://s.mako.co.il/95SzdW