בארי לייבוביץ - טור פרידה
טור מאת אדם ברוך ממדורו "קשר עין" שנכתב לאחר פרישתו של בארי לייבוביץ
בארי לייבוביץ' , נסיך העיר
היה יכול להיות יותר גדול.אבל,גם כך היה בסדר. תל-אביב נפרדה במוצאי שבת שעברה מבארי לייבוביץ',בן ה-37,הכוכב הפורש של קבוצת הכדורסל הפועל תל-אביב.הלחות היתה גבוהה במוצאי שבת,החום באולם הכדורסל של הפועל הטריד,קצת דמעות ניקוו בעין.בארי לייבוביץ,נסיך העיר,גמר הערב עם הכדורסל התל-אביבי.הוא עובר לחיפה.
אין כדורסל מחוץ לתל-אביב.
הפועל תל-אביב היא המפסידנית הכי מיקצועית בתל-אביב.עם המזל של הפועל לא הייתי מתיישב על כיסא של בר.בארי לייבוביץ',עם הפועל,היה המפסידן הכי אלגאנטי בתל-אביב.
שלמה (צ'יץ') להט,האזרח מספר אחד,אמר בפתיחת ערב הפרידה,שבארי הוביל את הפועל מניצחון לניצחון.יתכן שאת הנאום הזה לא כתב עבורו אורי סלע.צ'יץ',אולי בהשראת עצרת ההמונים של בגין בכיכר,רואה רק ניצחונות מול העיניים.הפועל ובארי הפסידו והפסידו ושוב הפסידו,והפסידו והפסידו.צ'יץ',לאחר הנאום,הלך לכינוס אחר,והקהל של הפועל לא טרח לתקן אותו.
סע,צ'יץ',אנחנו חיים בישראל,המעצמה הרביעית,אבל לא בכל מקום צומחים רק נצחונות.
אני לא יודע מה אני מתעסק עם צ'יץ',כשהנושא הוא בארי.אבל הבבל"ת הזה פשוט עיצבן.לקוץ',ראש עיריית ניו-יורק,זה לא היה קורה.
היה יכול להיות יותר גדול.אם הפועל היו בן-אדם,הערב הזה היה מתקיים ביד אליהו,עם שקופיות,עם קטעי סרטים מהקאריירה של בארי,עם נערות מקהלה,עם בארי על בימה מוארת מול קהל.אבל,הפועל אף פעם לא הצטיינו בהשראה.ח"כ דב בן מאיר הוא ההשראה שלהם.
היה יכול להיות יותר גדול.מכבי תל-אביב יכולה היתה להיפרד הערב מלייבוביץ',הנסיך שהחזיק אותה במתח שנים ארוכות.אבל,זה לא קרה.אנשי מכבי אחדים היו בין הקהל,וזהו זה.מכבי תל-אביב צריכה לנשק לבארי את הידיים שלו,שבמשך שנים נתנו איזשהו טעם למשחקי הדרבי התל-אביביים.אבל,תל-אביב היא מקום בלי סגנון,בלי השראה,מקום פרימיטיבי,חאפ-לאפ,יותר מדי שמש.
המושג עיר אינו קיים.מה שיש זה חבורות של פרטיזנים. מכבי היתה צריכה להיות המחותן השני של הערב.
בארי נתן לנו את טעם החיים של הכדורסל.שנות ה-70 הן של טל ברודי ובארי לייבוביץ'. יש משהו בכדורסל שאין בכדורגל. יש משהו בלייבוביץ' שאין בסתם כוכב כדורסל.
הכל יודעים שכדורסל הוא אמנות,כמו בלט אמנותי,אבל רק כשהם רואים מישהו כמו בארי הם יודעים שהנה עכשיו הם רואים אמנות.
להפועל אין סיגנון.מישהו עם סיגנון היה מארגן ערב פרידה מבארי שהיה נשאר לאנשים בזיכרון.מגיע לנו ערב כזה.היינו הקהל של בארי,היינו הצופים בהצגה המתמשכת שלו,ואם צופים אז עד הרגע האחרון,עד סוף ערב הפרידה.האמריקנים יודעים איך לעשות זאת,כי הם יודעים שכאשר אתה מכבד כוכב מסדר גודל הזה,אתה בעצם מכבד את עצמך.
יכולתי לנחש,שמשחק הפרידה לא יהיה מי יודע מה,שהאיטלקים שבאו לתל-אביב אוהבים יותר את הרעיון של המחווה לבארי ופחות את הרעיון של המשחק עצמו.יכולתי לנחש,אבל באתי כי רציתי לכבד את עצמי כצופה כדורסל,כאוהד של בארי,כבן תרבות.
בארי עובר לחיפה,כי הוא לא יכול לעבור לעריכת דין.הוא ישחק בחיפה והוא יהיה הנסיך של חיפה.לאחר מכן הוא ישחק בירושלים ויהיה הנסיך של ירושלים.פעם הוא שיחק באמסטרדם והיה הנסיך שלה.
הוא ישחק עד הסוף כפי שעשו זאת בעבר שחקנים שהמגרש הוא מחזור הדם שלהם.כמו שעשה זאת דוד קמינסקי הישראלי וכפי שעושה זאת אלווין הייס האמריקני.
בשלב מסויים,אולי בעוד חמש שנים,אחד החברים יגיד לו,בארי,מספיק.ואז,בארי יביט במראה ויגיד לעצמו,בארי,מספיק.ואז הוא יסתפק בתפקיד מאמן,ואם יהיה אז ערוץ שני הוא יהיה פרשן כדורסל.
היה יכול להיות יותר גדול,אבל כיוון שמדובר בתרבות הספורט הישראלית צריך להגיד תודה שהערב הזה בכלל קרה.לא מעט ספורטאי עילית הלכו כאן הביתה ישר מחדר ההלבשה,מבלי לזכות בהוקרה הראוייה.
אני מרשה לעצמי להכנס להתפלספות קצרה.הנה היא : הפרידה מבארי לא התקיימה במשחק במוצאי שבת.היא התקיימה במפגש שבין עשרות אלפי ישראלים לבין הידיעה בעיתון שערב זה עומד להתקיים.הערב עצמו רק השלים את הידיעה שהערב הזה עמד להתקיים ושהוא אכן התקיים.