משה מלמד: הבדלים בין גרסאות בדף

}}

'''בלם. שיחק בהפועל בשנים 1951-1939'''  

הכוכב הגדול הראשון בהפועל היה השוער וילי ברגר. כולם מדברים על חודורוב. חודורוב היה באמת שוער גדול, אבל וילי ברגר היה גדול הרבה יותר. לפעמים היה נדמה שהוא פסיכולוג, כי הוא ידע לכוון את החלוץ של הקבוצה היריבה לבעוט למקום שהוא, השוער, רצה. אף שוער לא יוצא היום יותר מארבעה מטרים בזמן בעיטת קרן, אבל אצל וילי ברגר, כל השטח ברדיוס של שמונה מטרים מהשער ואפילו יותר היה שלו. הוא היה יוצא והודף את הכדור ואף אחד לא היה מתקרב אליו. כשנבחרת ארץ ישראל שיחקה במצרים והובסה 7:1, וילי ברגר היה השחקן הטוב ביותר על המגרש ומנע תבוסה בתוצאה גבוהה הרבה יותר. שחקנים נוספים בשנים הראשונות של הפועל היו המגן השמאלי בריקר, מוסטה פוליאקוב, שהיה קשר שמאלי, שלמה פוליאקוב - קיצוני ימני מהיר מאוד, שוקה ברשצקי - חלוץ מרכזי שהיה יכול לעבור בקלות חמישה-שישה שחקנים, הקיצוני השמאלי נודלמן ואמנון חרל"פ, שהיה חלוץ פיזי מאוד. בהגנה שיחק איתי בחור בשם ישראל וייס, ששיחק כמוני, בתפקיד של בלם או מגן. היה בינינו תיאום מצוין. כשהוא היה קופץ לכדור, ידעתי איפה לעמוד ויכולתי לקבל את הכדור ללא קושי.  

בשנת 1939 הגיעו להפועל מייטנר ודוקטור (צבי ארליך), שחקנים מהכוח וינה הגדולה, שהיתה אז כמו ריאל מדריד של היום. אלה היו חלוצים שיכלו להכריע משחק. הם לא רצו על המגרש רק כדי לעשות רושם ואחר כך לבעוט לעננים. דוקטור שיחק בתור קיצוני שמאלי ומייטנר היה קיצוני ימני. באמצע שיחק דוד מיץ.

שלום תקווה היה שחקן גדול. הוא שיחק כדורגל יפה לעין באופן יוצא מהכלל, אבל רך מדי. אחיו אבי היה שחקן לגמרי לא רע ואני כועס על המאמן, שלא מצא איתו שפה משותפת. גם שי אבוטבול בכלל לא רע. יש לו כל הנתונים: גוף, תנועה עם כדור ומסירה, אבל הוא לא מנצל אותם במידה מספקת. הבעיה הגדולה ביותר היא קשר שמסתכל על שחקן לידו ולא מוסר לו את הכדור, כי הוא חושב שאחר כך יהיה קל יותר..."  

משה מלמד הוא מזקני השבט שלנו, שבט הפועל תל אביב. בשבטים קדומים זכו רק מתי מעט לשבת לשולחנו של אחד מזקני השבט, ללמוד מניסיונו ולהפנים את ערכיו. זכות גדולה זו נפלה בחלקי, כמו גם הזכות הגדולה להשתייך לשבט המפואר של הפועל תל אביב.