הנצחה:ארז אשכנזי ז"ל
| ארז אשכנזי |
|
| 16.06.1982 - 27.06.2003 |
קורות חיים
בן בתיה וינון. נולד ביום כ"ה בסיוון תשמ"ב (16.6.1982) בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן. אח לרוני, אביב ולילך. ארז נולד בימי מבצע "שלום הגליל" ונקרא על-שם ארזי הלבנון. הוא למד בבית-הספר היסודי "רימון" שבקיבוץ מסילות ובמוסד החינוכי "גלבוע" שבקיבוץ בית אלפא.
סיפור חייו הקדשות מקום מנוחתו הנצחה באנדרטאות סגור תפריט נושא סיפור חייו בן בתיה וינון. נולד ביום כ"ה בסיוון תשמ"ב (16.6.1982) בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן. אח לרוני, אביב ולילך. ארז נולד בימי מבצע "שלום הגליל" ונקרא על-שם ארזי הלבנון. הוא למד בבית-הספר היסודי "רימון" שבקיבוץ מסילות ובמוסד החינוכי "גלבוע" שבקיבוץ בית אלפא.
ארז היה בן אוהב ונאהב. הוא אהב מאוד את משפחתו, את אחיותיו ואחיו, את הוריו ואחייניו ואת הסבים והסבתות. ארז ניחן בנשמה גדולה, רגישות חברתית והיה מוקף חברים רבים. מאז ומתמיד התבלט ביכולותיו הפיזיות, היה שובב עם לב זהב, אך גם רציני, אחראי ומסור, שאף תמיד לשלמות והסתפק רק בטוב ביותר. הוא היה תלמיד מצטיין, שקדן בעל סקרנות טבעית ואת בחינות הבגרות סיים בממוצע 95.
לצד משיכתו לידע, נמשך ארז גם לספורט. הוא היה שחקן כדורעף מצטיין בנבחרת "הפועל בקעת בית שאן" וייצג את ישראל בנבחרת הנוער. ארז היה ידוע כאחד האוהדים ה"שרופים" של קבוצת "הפועל תל-אביב" בכדורגל והיה "אדום" בנשמתו. שבת אחרי שבת נהג להגיע לשער 5 באצטדיון "בלומפילד" ולצפות במשחקים.
לארז הייתה מודעות פוליטית גבוהה ודעות מגובשות. בצעירותו הצטרף ל"נוער מר"צ" והיה פעיל מאוד. בימים שקדמו לבחירות יצא לצמתים ופעם אמר לאביו: "אבא, צריך להציל את המדינה. צריך לדאוג שיבוא כבר שלום באזורנו ושלא ייפלו עוד בנים".
ארז היה המנהיג, המסמר בכל אירוע, הרוח החיה, המארגן שחשב על הכול, וסחף את כולם בהתלהבות ובשמחת החיים שלו. אופטימי, תאב חיים ויודע למצותם עד תום - במסיבות, בטיולים ברחבי הארץ, בפעילות בתנועת "השומר הצעיר" - ובכל מקום. טוב לב, חבר אמיתי, עם חיוך שלא נגמר וצחוקים, ושטויות קטנות וגדולות שהיו שייכות רק לו.
בסוף חודש מרץ 2001 התגייס ארז לצה"ל ובאופן טבעי, כיאה לאופיו ולחוסנו הפיזי והנפשי, התנדב ל"שייטת 13" - יחידת הקומנדו של חיל הים - "כי שם הם הכי טובים, שם הם הכי מצוינים" - כדבריו. הוא עבר מסלול ארוך ומפרך והפך ללוחם. שאיפתו להיות הטוב ביותר הביאה אותו להצטיין בכל המשימות שהוטלו עליו. עוד בתחילת דרכו בצוות הצעיר הפך למנהיג של פלוגת הלוחמים ומפקדיו סימנו אותו כמועמד למלא תפקידים שונים ביחידה. חבריו העידו כי היה הציר המרכזי בצוות הבוגר. "מודל לחיקוי לכל אדם", "החזק שבחבורה והחוט המקשר בין כל החוליות" - אלו רק חלק מהשבחים שחלקו לו.
ארז אהב מאוד את "השייטת" והתגאה בתפקידו. משהוצע לו לצאת לקורס קצינים סירב, משום שלא רצה לעזוב את חבריו לצוות. כמאמין גדול בחינוך ובנתינה, וכפעיל חברתי בתקופת נעוריו, התנדב במהלך שירותו לטפל בילדים בעלי צרכים מיוחדים ובכל עת שהתאפשר לו, הגיע להוסטל לנערים עבריינים בחיפה שם יצר קשר עם כמה מהחוסים.
בטרם גיוסו לצבא הכיר ארז את מלכי וההיכרות ביניהם הפכה לאהבת אמת יפה, גדולה וטהורה. השניים תכננו את עתידם המשותף ועמדו להינשא, אך לגורל היו תכניות אחרות.
ביום כ"ז בסיוון תשס"ג (27.6.2003), כשבוע לאחר שחגג את יום הולדתו העשרים ואחת, נפל ארז בקרב בשכונת בקשי שברצועת עזה בפעולה ללכידת מבוקשים ופעילי טרור. ערב קודם לכן יצאה יחידה של "שייטת 13" לחסל חוליית מפגעים ברצועת עזה שתכננה לבצע פיגוע המוני בישראל. ארז פיקד על חוליית הרפואה במבצע. לאחר השלמת כיתור הבניין שבו הסתתרה החוליה, הופעל מטען על הלוחמים. ארז שהגן בגופו על חבריו, נפגע אנושות ונהרג במקום.
"אבא, לפעמים הולכים לקרב ולא חוזרים", כך אמר ארז לאביו באחת משיחותיהם הרבות. אמו מספרת שבשבוע שקדם לנפילתו, היה ארז לחוץ מאוד עקב האימונים והתפקיד החדש שהוטל עליו, ונבצר מהם להרבות בדיבור. באחת משיחותיהם האחרונות ביקש שלא תדאג לו, ושתשמור על מלכי.
ארז הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ רשפים. עם לכתו הותיר הורים, שתי אחיות ואח, סבא צבי וסבתא פני ממייסדי רשפים, וסבתא אריאלה.
לאחר נפילתו קיבלה המשפחה מכתבים רבים ורשימות לזכרו.
הקשר להפועל
ארז היה אוהד שרוף של הפועל שפקד קבוע את שער 5.
ינון, בשיתוף ובתמיכה של הפועל ת"א הקים מפעל הנצחה לזכרו של ארז ז"ל. מדובר ארגון שמעניק שיעורי כדורגל ל-100 ילדים בעלי צרכים מיוחדים ו-100 ילדים רגילים, שמתאמנים במסילות ובשיתוף פעולה גם עם הפועל בית שאן.
הסמל של מפעל ההנצחה מורכב מהסמל של הפועל ת"א, ומכנפי שייטת 13. על כך אומר ינון: “כשאתה פוגש את השכול, יש לך 2 אפשרויות. או לבחור בחיים, או לנבול, ואני בחרתי בחיים. מפעל ההנצחה הזה נותן לי כוח, ואין לי ספק שאם ארז עכשיו מסתכל מלמעלה, ככה הוא היה רוצה שייראה מפעל ההנצחה לזכרו, עם עשייה ועם משמעות".
כתבה לזיכרו
מאת גבע תלם. פורסמה במקור באתר הרשמי של מחלקת הכדורגל
מלח הארץ. שתי מילים שמגדירות יותר מכל את האיש הענק והמקסים בשם ארז אשכנזי. אשכנזי ליווה את הפועל ת"א במשחקי החוץ והבית וישב שנים בשער 5, הוא נהרג במהלך פעילות מבצעית ביחידת העילית של חיל הים בתאריך 27.6.2003, שבועיים בלבד אחרי יום הולדתו ה-21. ארז היה בחור גדול מימדים אך בד בבד היה איש עדין שהתעסק יותר באנשים שסביבו מאשר בו עצמו ודאג להתנדב לעזור איפה שרק התאפשר לו. לקראת יום הזכרון דיברנו עם אביו, ינון אשכנזי ועם חברו הטוב ושכנו לכיסא בשער 5, אלמוג אלוני ממעגן מיכאל.
ינון אשכנזי: "שאני בא לבלומפילד אני מרגיש שארז עדין שם"
עוד לפני הכניסה לבית של ינון אשכנזי בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן, מרגישים תחושה טובה באויר. האיש המקסים מקבל כל אורח בחיבוק אבהי ואוהב ובחיוך ענק. ינון הוא דמות מוכרת במשפחת הפועל ת"א, הוא החל את דרכו בקבוצת הכדורסל לפני עשרות שנים ואט אט עשה דרכו גם לכדורגל. החיוך והחום של ינון מסתירים סיפור עצוב ביותר על מות בנו. ינון דואג למספר לא קטן של קבוצות בעמק בית שאן לביגוד וציוד ונמצא איתם בקשר יום יומי כדי לענות על כל צרכיהם. העונה נרשמה קבוצת כדורגל לילדים בהתאחדות לכדורגל תחת השם הפועל "ארז" בית שאן. סמל הקבוצה הוא שילוב של סמל השייטת וסמלה של הפועל ת"א, מבחינת ינון, אין שילוב טוב יותר.
איך התחיל הקשר שלך עם הפועל ת"א?
"במקור אני אוהד הפועל פ"ת שם נולדתי, תמיד התאכזבתי מהם, אבא שלי היה אוהד הפועל ת"א והחיבור עם הקבוצה היה טבעי. בכדורסל מכיתה ב' הייתי אוהד של הפועל ת"א, בתקופה של עמי שלף, זייגר וגוט, מאוד אהבתי ספורט כילד, המורה שלי לספורט היה נותן לי כסף לקנות לו עיתון ספורט במכולת, בדרך מהמכולת הייתי מספיק לקרוא את כל העיתון. שארז נולד כולם כבר היו אדומים, הוא נולד במהלך מלחמת של"ג, לכן קראנו לו ארז, מגיל אפס הוא ינק את הפועל. שהפועל היו בארצית לפני משחק העלייה לא לקחנו את ארז, המצאנו לו איזה סיפור אני אפילו לא יודע למה לא לקחנו אותו, הוא רצה להרוג אותי אחרי זה. שהוא התבגר הוא התחיל ללכת לשער 5 ושם נשאר. עד הצבא היה לו מנוי, שהתגייס לשייטת הגיע פחות אבל תמיד התעדכן מה חדש ומה קורה בקבוצה, המשחק האחרון שלו היה חצי שנה לפני שנהרג, הוא נשלח לקורס בצבא והגיע לבלומפילד. המשחק היה נגד אשדוד, טסנו באיילון והגענו לשריקת הפתיחה, אלוני, חבר טוב שלו ממעגן מיכאל שמר לו כיסא והם ישבו תמיד יחד, הוא היה מזמין אותי לשער חמש אבל זה לא בשבילי כל כך."
"עברנו כל מיני משברים במשפחה, ארז תמיד נשאר חזק. הוא היה תלמיד מצוין, תמיד העיר למי שהפריע בכיתה, תמיד אהב לעזור ולהתנדב. פעם בחודש היה הולך להתנדב עם ילדים מוגבלים, אוכל איתם ומשחק איתם. הוא היה ילד מקסים, ואוהד חבל על הזמן, היה מכיר את כל השירים, תמיד היה מזייף אבל לא הפסיק לשיר, הפועל הייתה אצלו בדם, הוא אף פעם לא קילל שחקנים ואת הקבוצה, אנחנו כאוהדי הפועל נולדנו לסבול הרי, היו שנים טובות ושנים פחות טובות."
ארז נסע עם הקבוצה לאירופה?
"ב-2002 הוא בדיוק היה בצבא, אני והבת שלי היינו בצ'לסי והתקשרנו אליו, הוא אכל את הלב על זה שנשאר בארץ."
כיצד נהרג ארז?
"בחודש האחרון שלו הרגשתי הרבה לחץ, הייתה באוויר הרגשה שמשהו יקרה, אי אפשר להסביר, בתור אבא של לוחם שייטת אתה מדמיין את הדברים הקשים ביותר. בחודש האחרון ההרגשה הייתה רעה, הוא לא סיפר לי פרטים רק שיש להם הרבה פעילות. הוא היה מפקד חוליית רפואה בשייטת, הם ניסו לתפוס מבוקש גדול בעזה, דיברתי איתו יומיים לפני הפעולה כי רציתי לעשות להם ערב גיבוש לכל הפלגה. הם הגיעו לבית של המבוקש, ארז נלחם עם צוות מבוגר ממנו כי היה חלק מחוליית הרפואה. הוא ביקש ממפקד הכח לשנות מיקום כדי היות בשליטה טובה יותר. פתאום יצא ערבי מהבית והזהיר את כולם, תוך שניות הם הפעילו מטענים סביב כל הבית, ארז נשכב על מטען ונפצע אנוש, פינו אותו לבית חולים, החברים שלו המשיכו להילחם ואחר כך גם הרסו את הבית."
נשארת בקשר עם חברי ילדות או חברים מהצבא?
"אוהדי הפועל הם זן מיוחד, לכל מקום שאני מגיע ישר מזהים אותי ונותנים לי כבוד, הנרי מזמין אותי כל פעם לידו בשער חמש, הייתי עם סהר הנכד בבלומפילד והראיתי לו את השלט שתלוי שם במשחקי הקבוצה לזכרו של ארז, מאוד התרגשנו. הקשר עם השייטת הוא מיוחד במינו. אני החלטתי בשבעה שאחד הדברים החשובים הוא שאני אמשיך להיות מחובר לחברים שלו, גם לפני דאגתי ועזרתי, את רובם הכרתי כבר, זה הצעד הכי חכם בחיים שלי, אני מחובר לכולם שם, אני מאמץ צוות שכשארז נהרג היו בכיתה י', אני עוזר ודואג למה שהם צריכים. אמרתי למפקדי השייטת: "אתם תשמרו על הילדים, אני אדאג לכם לצ'ופרים". אני בקשר עם החברה שלו באופן שוטף, הרבה מהם מתחתנים, הם תמיד אומרים שבכל מקום שהם נמצאים הם חושבים על ארז ואיפה הוא היה עכשיו, הם כמו הילדים שלי. ביום שארז נהרג, התקשר אלי מושיק תאומים ואמר לי שאחרי השבעה אבוא אליו ונקים מפעל הנצחה לזכר ארז, שבועיים אחרי השבעה באתי אליו וישבנו עם מוטי אורנשטיין והחלטנו להקים משהו לזכרו באיזור שלנו, במסילות. לקחתי על עצמי לנהל את הפרויקט, היום יש שם מאה וחמישים ילדים רגילים ועוד שמונים עם צרכים מיוחדים, אני לא חושב שיש מפעל הנצחה יותר חי מהפרויקט הזה, אנחנו מספרים להם על ארז ועורכים טורנירים נגד קבוצות אחרות ובתי ספר, אני חושב שהמפעלות הן דבר יוצא מן הכלל. אין ברירה, צריך להמשיך הלאה, החברה של ארז התחתנה עם החבר הכי טוב שלו, כל המשפחה שלנו הייתה בחתונה, לחבר שלו אין אבא אז הוא קורא לי 'אבויה'."
"יש הרבה רגעים שארז חסר לי, משחקים קריטיים בבלומפילד למשל, אני מסתכל על התמונה שלו, אני שואל את עצמי איפה הילד עכשיו. לפני שנה היה גמר גביע, הייתי בלחץ הלכתי בבוקר לבית קברות וסיפרתי לו ודיברתי איתו, שלקחנו את הגביע בכיתי, רון ציבלין ניגש אלי יחד עם מוני הראל וניחמו אותי, ממש הרגשתי שארז במשחק. קשה בלעדיו, כל הזמן הוא חסר בהכל, אני שמח שאני יכול לחיות עם השכול ועם הדברים שאני עושה לזכרו, אחרת הייתי מידרדר למקומות לא טובים. שאני בא לבלומפילד לא יעזור שום דבר, אני מרגיש שארז כבר שם. בגולים אני לא קופץ, אני יושב בשקט במרומי שער 2, קשה לי להתרגש בבלומפילד, בבית אני קופץ מאושר, אבל לראות את החבר'ה יושבים בשערים ארבע-חמש רוקדים ושרים שירים שהתחלפו מהתקופה של ארז, הוא כל כך חסר."
"אחד הדברים שהרימו אותי מהקרשים זה הפועל, אנשים לא מבינים כמה זה חשוב, כואב לי הלב על דברים שקורים בקבוצה לפעמים, יש לי הרבה מה להגיד להנהלה ואני אומר את זה בארבע עיניים. למה שאגודת הפועל ת"א עושה אין אח ורע, אני יודע כי לפני שנתיים אני עזרתי לארח במשחק שתי משפחות של אוהדים שנהרגו במלחמת של"ג במשחק נגד הכ"ח עמידר, ליוויתי אותם לאורך כל היום. הקשר שלי עם האגודה הוא קשר לנצח." אתה חושב שארז מרוצה מהדברים שהוא רואה מלמעלה?
"אני חושב שפחות ממצב הקבוצה כרגע, אבל אין ספק שהוא מרוצה מבתי הספר שהשאיר אחריו. כמו שאמר אחד המאמנים, זה הדבר שארז היה הכי רוצה, זו הייתה הצוואה שלו, שנעזור לילדים מיוחדים. שאתה מגיע אליהם אתה שוכח מהכל ומתרכז רק בהם. מה שאנחנו עושים לזכרו תואם במדויק את מה שארז היה בחייו. יש לי הזכות להיות בין האוהדים שהפועל ת"א מחבקת, אי אפשר לתאר את הגודל של הפרויקט שהקמנו לזכרו."
אלוני: "אני אישית התחייבתי שבשער 5 לא יישכחו מי היה ארז אשכנזי"
אלמוג אלוני הוא אותו חבר שהזכיר ינון כמי ששמר על הכיסא של ארז, אלוני גדול מארז בשנתיים ויושב כבר 20 שנה בשער 5, מגיל 7. "אני וארז נפגשנו לראשונה בשער חמש, בהתחלה זיהינו אחד את השני ואמרנו שלום ולאט לאט התחלנו להתחבר ולהכיר אחד את השני, שנינו קיבוצניקים והחיבור בינינו היה טבעי, מהר מאוד מצאנו חברים משותפים בקיבוצים שלי ושלו וזמן קצר אחרי כבר יצאנו יחד לבילויים מחוץ לבלומפילד, נהיינו חברים מאוד טובים."
"מה שאהבתי בארז היה את האופטימיות והרצון למצוינות שלו, תמיד הייתה סביבו אוירה טובה, הרבה צחוקים, הוא היה טוב מאוד במה שהוא נגע, את כל האופטימיות והשמחה הוא הביא כמובן לשער 5, תמיד היה עושה בלאגן ושר שירים, כמו שאמר ינון הוא היה זייפן לא קטן ולמען האמת תמיד טעה במילים, אחרי שער לזכותינו היה סיוט לעמוד לידו, הוא תמיד היה קופץ עלי עם כל הגודל שלו ומפיל אותי על הכיסאות מרוב שמחה. הרצון למצוינות ליווה אותו לאורך כל הדרך, וזה התבטא בבירור בצבא, לא סתם הוא הגיע ליחידה הכי קרבית, הוא היה לוחם מצוין ואדם אופטימי".
"אני זוכר שני רגעים מרגשים במיוחד ממנו, הראשון היה המשחק בו לקחנו את הדאבל בעונת 2000 בשכונה, שפרצנו למגרש לשמוח עם השחקנים ומיד אחרי זה האוהדים של בני יהודה נכנסו והתחיל בלאגן, אני זוכר את עצמי בורח על נפשי ותוך כדי אני מחפש את ארז, פתאום ראיתי אותו יושב על הגדר ומחייך, שהחברים שלו מלמטה מנסים לשכנע אותו לרדת ולצאת, והוא הכריז שהוא נשאר שם וכלום לא מעניין אותו, הוא נשאר לשבת שם כמו מלך למעלה."
"הזכרון הקשה יותר היה המשחק האחרון אותו ראינו יחד, נגד אשדוד. הוא הודיע לי שיש סיכוי שהוא יגיע ואני שמרתי לו את המקום הקבוע שלנו מתחת לתופים, הוא הגיע עם מדים של חיל הים וצעיף של הפועל, הוא ישר ביקש ממני לעדכן אותו בשירים החדשים שהוא פספס, היה לו נורא חשוב לא להישאר מחוץ לקליקה של שער 5, בסוף המשחק ניצחנו והתחבקנו, אמרתי לו שאני מקווה שהוא יגיע יותר למשחקים בעתיד, לא היה לנו מושג שזו הפעם האחרונה שנתראה, כמה שבועות לאחר מכן ארז נהרג. זה זכרון שצרוב בי, לעולם לא אשכח את הרגעים האחרונים שלנו יחד."
"במהלך השבעה הייתי בבית של המשפחה, שם הכרתי את ינון אביו, חיפשנו דרך להנציח אותו, ובמשחק נגד מכבי חיפה בבלומפילד כל הקהל עמד דקת דומיה וכולם כיבדו את ארז, באותו משחק תלינו את השלט שהכנו לזכרו 'ארז אשכנזי- אדום שלא נשכח' שתלוי בשער 5. גם היום, כמעט חמש שנים אחרי, אני לא זוכר מקרה שאני נכנס לשער 5 ולא חושב על ארז, מרגע תליית השלט שלו ועד שאני רואה את הכיסא הקבוע שלו, גם שהפועל מבקיעה וכל הקהל שמח אני זורק לארז איזה מילה למעלה, אני בטוח שהוא מסתכל עלינו מלמעלה, שהפועל לקחה את הגביע הבאנו אני וינון את הגביע לקבר של ארז, ינון הבטיח לו וקיים. הפרויקט שינון מפעיל על שמו מנציח את ארז כמו שהכרנו אותו, אהבת הזולת והמולדת. מבחינתי, אין דבר כזה שאני נכנס לשער 5 ולא נזכר בארז. ייאמר לזכות האוהדים בשער 5,שיש שם המון חבר'ה צעירים שלא הכירו את ארז אישית, אבל אני חושב שהיום אין אוהד בשער 5 שלא יודע מי זה ארז אשכנזי, הלוואי והוא היה יודע מה השם שלו עושה לאנשים שמזכירים את השם שלו שם, אני מאמין שכמעט כל יושבי שער 5 הקבועים יודעים מי הוא היה ובזה כבר עשינו חלק גדול בהנצחתו. ארז הוא אבידה ענקית לכולנו, אני אישית התחייבתי שבשער 5 לעולם לא ישכחו מי הוא היה."
יהי זכרם ברוך.
רוצים להוסיף או לערוך מידע בדף ההנצחה? לחצו כאן.
הוספת תגובות
ניתן להוסיף תגובות לעמוד ההנצחה. אנא שימרו על שפה מכובדת ומכבדת.