הפועל תל אביב (כדורסל)/היסטוריה

מתוך ויקיפועל
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפועל ת"א כדורסל

להלן תיאור היסטוריית מחלקת הכדורסל של הפועל תל אביב

השנים הראשונות

מועדון הכדורסל של הפועל תל אביב נוסד ב-1935, על ידי דב פרוסק, במסגרת התאחדות הספורט הפועל (מיסודה של הסתדרות הפועלים). בשנים הראשונות לקיומה, מכיוון שלא הייתה ליגה בכדורסל בזמן המנדט הבריטי, קיימה הקבוצה בעיקר משחקי ידידות נגד קבוצות מקומיות, ביניהן: מכבי תל אביב, הפועל רמת גן וקבוצות צבאיות ממדינות שונות. המשחק המתועד הראשון של הקבוצה נערך ב-26 בינואר 1935 מול הפועל רמת גן והסתיים בניצחון הפועל תל אביב 6:2.

הדרבי התל אביבי הראשון נערך ב-מאי 1936, בו הפסידה הפועל למכבי 37:5.

בפברואר 1938 התקיים דרבי נוסף בו הפסידה הפועל 25:31. דב פרוסק, שלמה מגריזו, נסים קאולי, אבנר מלקנדוף וטוביה טשבן, שהחליף מדי פעם את דוד שולמן פתחו בחמישייה. פרוסק קלע 11 נקודות. באותה שנה התקיים גם הדרבי הראשון לו נמכרו כרטיסים וגם בו הפסידה הפועל 33:34.

ב-1939 אירגן פרוסק את אליפות הפועל בה השתתפו כ-14 קבוצות כדורסל שונות ממרכז הפועל, ביניהן הפועל ת"א[1].את הניצחון הראשון בדרבי הצליחה הפועל לרשום ב-5 באוקטובר 1950, 36:33.

הליגה הלאומית לכדורסל הוקמה ב-1954, כליגת מבחן עם 8 קבוצות. משחק הליגה הראשון של הפועל תל אביב נערך מול הפועל גבע, והסתיים בניצחון 45:30. בעונתה הראשונה בליגה סיימה הקבוצה במקום השלישי ובשנה שלאחר מכן סיימה במקום הרביעי.

בעונת 1955/56 לא התקיימו משחקי ליגה עקב סכסוכים באיגוד הכדורסל. הפועל העפילה לגמר גביע המדינה הראשון שנערך בשיטת בית וחוץ. הקבוצה הפסידה למכבי תל אביב בשני משחקים 52:49 ו-56:50 . תוצאות אלו חוזרות על עצמן בשלוש השנים הבאות, בהן הקבוצה מסיימת שלוש עונות רצופות במקום השני ומפסידה בגמר גביע המדינה בעונת 1957/58 למכבי תל אביב 53:44.

שנות ה-60

בשנות ה-60 זכתה הקבוצה להישגים מרשימים והוכתרה לקבוצת העשור בכדורסל הישראלי. בעשור זה זכתה הפועל בחמש אליפויות ושני גביעי מדינה. בשנת 1959 עזב את הקבוצה המאמן והשחקן שליווה אותה בשנותיה הראשונות בליגה הלאומית, ברוך שליין. במקומו מתמנה למאמן\שחקן הקבוצה בשנות ה-50 שמעון שלח שיחד עם הרכז המצטיין חיים חזן ומלך הסלים והקפטן ארז לוסטיג הובילו את הקבוצה לאליפות היסטורית.
הקבוצה משחזרת את ההישג בעונה הבאה, אולם לפני כן משתתפת הקבוצה בגביע אירופה לאלופות ורושמת ניצחון בכורה היסטורי לקבוצה ישראלית במפעל, מול אלופת טורקיה גלאטסראיי.

במשחק הראשון באיסטנבול הפסידה הקבוצה בתוצאה 40:39 מקליעת עונשין 17 שניות לסיום לעיני 6,000 צופים. במשחק הגומלין שנערך בחולון ניצחה הפועל את האלופה הטורקית 54:39. ברבע הגמר הוגרלה הפועל מול אלופת ברית המועצות החזקה, ואלופת אירופה בכדורסל א.ס.ק. ריגה, שהודרכה על ידי המאמן האגדי אלכסנדר גומלסקי, והפסידה בשני המשחקים 60:84 (בריגה) ו-74:78 (בבית, במשחק שנערך בחולון) ובכך הודחה מהמשך התחרויות. כאמור, הקבוצה זכתה באליפות שנייה באותה עונה ואף ניצחה את מכבי תל אביב פעמיים, אולם מכבי גמלה להפועל בגביע המדינה של אותה עונה.

בעונה הבאה סיימה הקבוצה במקום השלישי בלבד, אך זכתה בגביע המדינה הראשון בתולדות הקבוצה, אחרי ניצחון על מכבי תל אביב בגמר, 50:48 מסל ניצחון של ארז לוסטיג בשניות הסיום. באותה עונה העפילה הקבוצה לסיבוב הראשון של גביע אירופה לאלופות, אבל הודחה על ידי אלופת טורקיה דרושפקה איסטנבול (ניצחון 65:69 בבית, הפסד 70:75 בחוץ), לאחר שבסיבוב המוקדם הדיחה את פנאתינייקוס אתונה.

בשתי העונות הבאות לא הצליחה הקבוצה לזכות באף תואר, אבל בעונת 1964/65 זכתה הקבוצה באליפות לאחר עונה ללא הפסד. קבוצות מכבי פרשו מן הליגה לפני סיומה בתואנה של חשד למכירת משחקים, אותה מרכז הפועל דחה על הסף. הליגה נמשכה ללא קבוצות מכבי, ובמהלכה ניצחה הפועל תל אביב את מתחרתה העיקרית על התואר הפועל חיפה 83:67. בגמר הגביע, בו אושר לקבוצות מכבי ליטול חלק, הפסידה הפועל למכבי 55:47.

העונה שלאחריה הייתה שחזור כמעט מדויק של קודמתה- הפועל זוכה בעוד אליפות, אולם בגמר הגביע שנערך בגבעתיים מכבי שוב שוברת את חלום הדאבל בניצחון 66:62.

בשתי העונות הבאות הפועל תל אביב שוב מסיימת במקום השני אחרי מכבי, הרבה בזכות המתאזרח היהודי-אמריקאי טל ברודי. גיוסו של ברודי לצבא ארצות הברית, והרכש היהודי האמריקאי שביצעה הפועל לפני אותה עונה, רכש שכלל בין היתר את מארק טורנשטיין, אלן צוקרמן, אייבן לישינסקי וגולת הכותרת-בארי לייבוביץ' (אף שבפועל שיחק רק משחקים ספורים), העמיד את הקבוצה כפייבורטית ברורה לזכייה באליפות ובגביע.

הפועל תל אביב סיימה את עונת 1968/69 כאלופה, שלוש נקודות בטבלה לפני מכבי תל אביב, אותה הביסה הפועל בגמר גביע המדינה שנערך בבלומפילד 88:70. לייבוביץ', אשר לא יכל לשחק במשחקי הליגה והגביע בגלל עברו המקצועני ב-ABA, הדריך את הקבוצה לתואר הכפול לאחר שהחליף את המאמן שמעון שלח באמצע העונה.

שנות ה-70 של המאה ה-20

1969/70: גזל האליפות

הפועל תל אביב, לראשונה בתולדותיה כדאבליסטית, החלה את עונת 1969/70 עם ציפיות גבוהות להמשיך את שרשרת ההישגים את העשור הקודם. בארי לייבוביץ', שהושעה מפעילות לשנתיים עקב עברו המקצועני ב-ABA, עזב את תפקיד המאמן ובמקומו מונה כוכב הקבוצה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, חיים חזן. האירוע המשמעותי בעונה זו, שבדיעבד חרץ את גורל האליפות, הוא משחק הדרבי שנערך בחולון ב-30 בדצמבר 1969. בגלל הרגישות הרבה סביב קיום המשחק, הוזמנו למשחק שופטים מיוון וטורקיה. במצב של שוויון, 58 שניות לסיום המשחק, קלע מארק טורנשטיין סל ניצחון. המשחק למעשה הסתיים, אך אנשי מכבי הפעילו לחץ אדיר על השופטים והמזכירות לפסול את הסל ולהחזיר את הקבוצות להארכה. לאחר כשעה וחצי, הוחזרו שחקני שתי הקבוצות (שחקני הפועל כבר עזבו את המגרש מזמן) לחמש דקות נוספות של הארכה, בסיומן ניצחה מכבי 66:63. הפועל, שהייתה זקוקה לשני ניצחונות בדרבים כדי לשמור על האליפות, בעצם הפסידה את האליפות והניצחון |76:74 במחזור הסיום של העונה לא שינה דבר. גמר הגביע של אותה עונה, שגם אליו הוזמנו שופטים זרים, מכבי ניצחה בקלות 73:52.

1970/71: הידרדרות

בעונה הבאה, עדיין בלי לייבוביץ', הפסידה הפועל את האליפות שוב למכבי, שסיימה את העונה ללא הפסד. הפועל רשמה רק שני הפסדים בעונה זו, לרוע מזלה שניהם ליריבתה העירונית, שהביסה אותה שני מחזורים לסיום העונה 106:82.

1972-1975: הליכה במדבר

בהמשך העשור, למרות יכולת שיא של לייבוביץ' שחזר מהשעייתו ועם רכש שכלל בין היתר את מלך הסלים לשעבר עופר אשד החולוני ואת השחקן הגבוה בתולדות הקבוצה דייב ניומארק (2.13 מטרים), בעל עבר באטלנטה הוקס מה-NBA, הקבוצה לא מצליחה לסיים אפילו במקום השני, אותו תופסות קבוצות הפועל רמת גן, שהעפילה לליגת הלאומית ב-1973 ומכבי רמת גן .

1975/76: הגביע הולך לגבת

בשנת 1976 מעפילה הקבוצה לגמר הגביע שם היא פוגשת את הקבוצה המפתיעה של הפועל גבת/יגור, שהדיחה את מכבי תל אביב בשלב שמינית הגמר. אף על פי שהפועל, עם לייבוביץ', טורנשטיין, מארק ספייט וסטיב וקסמן בהרכבה הייתה פייבוריטית ברורה לזכות בגביע הפתיעה אותה גבת/יגור שזכתה בתואר לאחר ניצחון 90:76. כמו כן ראויות לציון בעונה זו התצוגות של בארי לייבוביץ' בגביע קוראץ' בשלב רבע הגמר- 49 נק' נגד קינמרטיני טורינו (ניצחון ביד אליהו 96:78) ו-51 נק' נגד ברצלונה, גם כן ביד אליהו במשחק שנסתיים בהפסד 126:117. למרות ההצגות הללו של לייבוביץ', לא העפילה הקבוצה לשלב חצי הגמר.

1976/77: שוב נתקעים בקיר הצהוב

בעונה הבאה סיימה הפועל במקום השלישי והעפילה לגמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב, שבועיים אחרי זכייתה של האחרונה בגביע אירופה לאלופות. המשחק היה צמוד לכל אורכו, הודות למשחק נפלא של מארק טורנשטיין, במשחקו האחרון במדי הקבוצה. המשחק הוכרע בשניות הסיום, לאחר שמצב של שוויון 75 קלע אריק מנקין ממכבי סל, ונשרקה לזכותו גם עבירה. מנקין השלים את זריקת הבונוס ומכבי זכתה בעוד גביע 78:77. כאמור, זה היה משחקו האחרון של מארק טורנשטיין במדי הקבוצה לאחר 9 שנים נהדרות ובמקומו הגיע לקבוצה ג'ון ויליס.

1977/78: סופסוף נצחון בדרבי

ב-20 בפברואר 1978 רושמת הקבוצה ניצחון ראשון בדרבי מאז מאי 1970. הפועל גברה על מכבי ביד אליהו 98:85 הודות למשחק נהדר של ג'ון ויליס (23 נק') ופנחס חוזז (22), אולם בשלב בית הגמר של הליגה הפסידה למכבי בשני המשחקים (103:90 במשחק שהפועל מארחת ביד אליהו ו-118:77) ומסיימת במקום השלישי. גם בגמר הגביע מפסידה הפועל למכבי, 93-90 לאחר הארכה (לייבוביץ' 26 נק', ויליס 24).

1978/79: חזרה למאבק האליפות

בעונה הבאה הצליחה הפועל לחזור למאבק האליפות לאחר שהדיחה את יריבתה על הסגנות, הפועל רמת גן בסדרת חצי גמר הפלייאוף, שהחליף את שיטת בית הגמר של העונה הקודמת. אולם מכבי ניצחה בקלות במשחק הראשון בסדרת הגמר. המשחק השני היה צמוד עד לסיומו, כאשר במהלך המחצית השנייה מכבי לא קולעת סל במשך שש דקות רצופות. במצב של שוויון 64 סמוך לסיום, איבד לייבוביץ' את הכדור לברקוביץ', מכבי ניצחה את המשחק 68:64 וזכתה בעוד אליפות.

שנות ה-80 של המאה ה-20

1979/80: חצי גמר קוראץ'

עונה לאחר ששבה לכס הסגנות שוב העמידה הפועל קבוצה חזקה, שאליה התווסף השחקן הזר הראשון בתולדות הקבוצה- פראן קוסטלו ששיחק כמה שנים קודם לכן בחובנטוד בדלונה. הקבוצה מעפילה לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע קוראץ' אולם מודחת על ידי ציבונה זאגרב (ניצחון (80:81 ביד אליהו, הפסד 92:80 בזגרב). בליגה הקבוצה שוב מסיימת במקום השני, לאחר הפסד מכריע בדרבי במחזור ה-18 101-80. במחזור האחרון הפועל ניצחה את הפועל רמת גן וסיימה במקום השני.

1980/81: אוסישקין ומרסר

בשנת 1980 עברה הקבוצה לשחק באולם אוסישקין שבנייתו הושלמה בשנה זו. לפני פתיחת העונה מתמנה למאמן הקבוצה שימי ריגר. ריגר חיפש להביא לקבוצה סנטר אמריקאי שיחזק את הקבוצה במקום קוסטלו שעזב. במקום ווינגו הותורן, פורוורד מצטיין ששיחק באותו זמן באיטליה ושחקן עבר ב-NBA שזכה עם הניו יורק ניקס באליפות שהיה אמור לנחות ולחתום בקבוצה, נחת הסנטר והענק האלמוני לבאן מרסר שהוחתם ב4 בספטמבר 1980. באימוניו הראשונים בקבוצה זכה מרסר לביקורת רבה מן האוהדים, בעיקר לנוכח "צליעתו" ותנועתו על המגרש. במשחק הבכורה שלו בליגה נגד הפועל גן שמואל קלע מרסר 18 נק', ביצע חסימות מרובות והוביל את הקבוצה לניצחון.

האירוע היחיד הראוי לציון מעונה זו הוא הדרבי בסיבוב הראשון ביד אליהו והשערורייה בסיומו. במצב של 68:67 למכבי שניות לסיום, ביצע רכז מכבי שמואל זיסמן צעדים. הפועל קיבלה את הכדור מן הצד להוצאת חוץ אותה ניגש לבצע בארי לייבוביץ' שהבחין בדני ברכה חופשי מתחת לסל, אולם טרם הספיק לייבוביץ' למסור את הכדור, חטף אותו מידיו חבר הנהלת מכבי אמנון אבידן שגלגל אותו לעבר הספסל הרחוק. השופטים קבעו לחדש את המשחק מאותה נקודה, ללא שריקה לעבירה טכנית או שריקה אחרת כלשהי, כאשר שחקני מכבי כבר היו מסודרים בהגנה. בהוצאת החוץ המחודשת מצא לייבוביץ' את נחמיאס חופשי מתחת לסל אך זה החטיא והמשחק הסתיים בתוצאה 68:67 לטובת מכבי. הפועל מסיימת את העונה במקום הרביעי.

1981/82: עונה אחרונה של בארי

לייבוביץ וטורנשיין במשחק הפרידה של לייבוביץ' באוסישקין. מעניק את הפרס יצחק אופק, מזכ"ל הפועל

הקבוצה סיימה במקום השלישי ולא היוותה איום ממשי על הפועל רמת גן במאבק על הסגנות. בתום עונה זו עזב בארי לייבוביץ' את הפועל תל אביב לאחר 10 עונות ועבר לשחק בהולנד.

1982/83: פרישמן עולה לבוגרים

בלי לייבוביץ' מסיימת הפועל את העונה במקום השביעי, הנמוך ביותר שלה מאז ומעולם עד אז, למרות הופעה בגמר גביע המדינה (הפסד למכבי 99:94). באותה עונה עלה לבוגרים הרכז עמוס פרישמן.

1983/84: רוזין ולארגי מביאים גביע

בקבוצה הוחתם המאמן האגדי יהושע רוזין שהביא איתו את מייק לארגי ווילי סימס ממכבי חיפה. הפועל חוזרת למאבקי הצמרת, מנצחת את מכבי מזה למעלה מחמש שנים ב24 באוקטובר 1983 (84:80, לארגי 25 נקודות, מרסר 22) ומקנחת בזכייה בתואר ראשון אחרי 15 שנה-גביע המדינה אחרי ניצחון בגמר (79:73, 25 נק' של לארגי,17 של מרסר ו-11 של דני נחמיאס) על הפועל רמת גן שהדיחה את מכבי בחצי הגמר.

1984/85: ההרחקה של לארגי

רוזין ממשיך להדריך את הקבוצה בעונה הבאה, ומצטרף אליו רכז מכבי לשעבר שמואל זיסמן. הפועל פותחת את העונה טוב אולם מפסידה למכבי בקרב צמוד בדרבי בסיבוב הראשון 88:87. למרות ההפסד הפועל ממשיכה לשחק מצוין והיא משתפרת ככל שהעונה מתקדמת. בגומלין הפועל מביסה את מכבי בתוצאה 96:80, התבוסה הגדולה ביותר מזה 16 שנה. הפועל סיימה את הליגה במקום השני לראשונה מאז עונת 1979/80 עם חמישה הפסדים, במרחק של שלושה משחקים ממכבי.

כצפוי שתי הקבוצות נפגשו בסדרת הגמר שנפתחה ב15 באפריל 1985 ובמשחק הראשון הפועל מפרקת לרסיסים את מכבי 84:73, אחרי שבשלב מסוים במחצית השנייה הובילה כבר ב-25 נק' הפרש. לארגי ומרסר הפגינו דומיננטיות מתחת לסלים, בעוד שפיני חוזז ושמוליק זיסמן לא הפסיקו לקלוע מחוץ לקשת.

למרות הדומיננטיות על מכבי והתחושה שהאליפות נמצאת מעבר לפינה, החליטו מנהלי הפועל להעביר את המשחק השני בסדרה ליד אליהו במקום לחגוג אליפות באוסישקין. המשחק השני בסדרה נערך שלושה ימים מאוחר יותר ובניגוד לקודמו, מכבי הופיעה למשחק. במחצית השנייה פתחה מכבי פער של כבר פער של 13 נק' אולם אז הפועל החלה לצמצם את ההפרש וחזרה רק לפיגור 8, 56:47. כאן התרחש אחד האירועים המפורסמים ביותר בתולדות הדרבים והכדורסל הישראלי: שמואל זיסמן זרק שלשה והחטיא. לארגי קפץ על הריבאונד ורכז מכבי מוטי ארואסטי שלח יד אל הכדור ופגע בידו של לארגי. האחרון נעמד מול ארואסטי בתנועת איום וזה שלח יד לפרצופו. לארגי הגיב באגרופיו ופרצה מהומה, שמהלכה ניסו שחקני שתי הקבוצות להפריד ביניהם. השופטים, אברהם זגול ודוד דגן, בהחלטה מעוררת מחלוקת, החליטו להרחיק את שני השחקנים מן המגרש, בכך גם להרחיקם מן השלישי בסדרה, במידה ויתקיים.

להפועל לא היה תחליף למייק לארגי, שחקנה החשוב ביותר בזמן שלמכבי היה את הרכז הצעיר חן ליפין שהחליף את ארואסטי. מכבי ניצחה במשחק 89:80, וגם במשחק השלישי בסדרה 76:66 וזכתה באליפות.

1985/86: אמסלם נוחת באוסישקין

בעונה הבאה עוזב רוזין את תפקיד המאמן ומתמנה למנהל מקצועי למשך תקופה קצרה. מחליף אותו מאמן מכבי חיפה בשנתיים האחרונות פיני גרשון, ויחד איתו מגיעים לקבוצה ארל וויליאמס וג'ק צימרמן, שחקני מכבי תל אביב בעבר, וכמו כן גם שמעון אמסלם הצעיר בעונתו הראשונה בקבוצת בוגרים. את הקבוצה עוזבים ג'ון ויליס שעובר להפועל חולון לאחר 7 עונות ושמוליק זיסמן שעוזב להפועל גליל עליון. למרות ההרכב המבטיח, שכלל את מרסר, וויליאמס, לארגי ,צימרמן והרכז הצעיר עמוס פרישמן הפועל מסיימת את העונה במקום החמישי בלבד לאחר שבמהלך העונה היא מובסת בדרבי בפער של 35 נק' וסובלת מבעיות מקצועיות שבגינן מתפטר המאמן גרשון במהלך העונה.

למרות הקשיים מצליחה הקבוצה להעפיל לחצי גמר הפלייאוף, שם היא שוב פוגשת את מכבי. בניגוד לעונה הקודמת, המשחק הראשון בסדרה היה חד צדדי לחלוטין לטובת מכבי שמביסה את הפועל בתוצאה האסטרונומית 140:96. הפועל מחזירה מעט מכבודה במשחק השני שאותו היא מנצחת 104:102 הודות לסל ניצחון של ארל וויליאמס אבל מכבי מנצחת במשחק השלישי ובסדרה כולה 2-1.

1986/87: הפתעה ופספוס

בעונת 1986/87 מגיע לקבוצה הקלעי המצוין חיים זלוטיקמן אולם פציעה קשה שמשביתה אותו לכל העונה לפני שזו התחילה, ובנוסף פציעה נוספת של מייק לארגי בגבו הורסת לקבוצה ולמאמן החדש משה ויינקרנץ את התכניות. למרות זאת מצליחה הפועל להתגבר על כל הקשיים ומגיעה לגמר הפלייאוף מול מכבי אותה היא מדהימה במשחק הראשון ביד אליהו 77:76 מסל שתי שניות לסיום של מייק לארגי שחזר לשחק אחרי שישה שבועות בגין אותה פציעה מגבו. למרות היתרון המבטיח מכבי מנצחת את שני המשחקים הנותרים בסדרה בקלות וזוכה בעוד אליפות.

1987/88: קשיים כספיים ופספוס

לפני העונה עוזב את הקבוצה מייק לארגי לאחר 4 עונות נהדרות אבל גם בלעדיו בונה הפועל קבוצה חזקה עם המאמן ויינקרנץ, מרסר, לינטון טאונס זלוטיקמן ג'ון דלזל ואחרים. הפועל פתחה את העונה עם שישה ניצחונות רצופים, ונוצחה לראשונה על ידי מכבי רמת גן. שבועיים אחרי ההפסד אירחה הפועל בשמינית גמר הגביע באוסישקין את מכבי תל אביב. במצב של שוויון 75:75 קלע לינטון טאונס 6 נק' רצופות בדרך לניצחון 88:82, כשהמצטיין במשחק הוא עמוס פרישמן עם 21 נק'. במחזור התשיעי נקמה מכבי על ההפסד בגביע, כשניצחה 105:84 את הפועל שאירחה ביד אליהו.

תחילת שנת 1988 הייתה קשה להפועל, שהודחה ברבע גמר הגביע על ידי אליצור נתניה 90:91, והתחילה שוב לסבול מבעיות כלכליות שגרמו לכך שמשכורות לא שולמו בזמן. למרות המצב הקשה ואחרי ניצחון חוץ בסראגוסה ואחריו ניצחון באוסישקין על יוגופלסטיקה של הצעירים קוקוץ' וראדג'ה ששנה מאוחר יותר זכו בגביע אירופה לאלופות, עולה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה לחצי גמר גביע קוראץ', שם נעצרה על ידי ציבונה זאגרב ודרזאן פטרוביץ', שבמשחק הראשון ביד אליהו לעיני 6000 צופים קלע מול הפועל 59 נק' בהפסד של הפועל 103:93. במשחק השני פטרוביץ' הסתפק ב37 נקודות בניצחון ציבונה 101:89 שעלתה לגמר.

במחזור ה-20 נערך הדרבי התל אביבי המאה במספר, אותו אירחה מכבי ביד אליהו. הפועל במשחק עצום רשמה ניצחון שיא של כל הזמנים על מכבי ביד אליהו, וגברה עליה 92:72, כשטאונס קולע 33 נק', מרסר 25 ופרישמן 16. את העונה הסדירה מסיימת הפועל במקום השני עם חמישה הפסדים, שניים יותר מאשר מכבי.

ברבע גמר הפלייאוף דילגה הפועל בקלות מעל מכבי חיפה בניצחון 2-0 חלק, ועלתה לסדרת חצי גמר פלייאוף מול הפועל חולון. את המשחק הראשון ניצחה הפועל 86:73 והמשחק השני בחולון הסתיים בניצחון 70:66 לחולון. למרות הכול במשחק המכריע באוסישקין, ניצחה הפועל 95:89, ועלתה לגמר הפלייאוף, שם חיכתה לה מכבי ת"א. למרות יכולת חלשה של מרסר ואיימוס במשחק הראשון, הצליחה הפועל לשמור על משחק צמוד. שתי דקות לסיום, ביתרון שש למכבי, פיספס קני בארלו ממכבי דאנק, וזלוטיקמן עם 3 קליעות עונשין הוריד לשלוש הפרש. שלשה של לינטון טאונס השוותה את התוצאה, אך בסיום ניצחה מכבי במשחק הודות לסל של קווין מגי מריבאונד התקפה מעל לבאן מרסר בשנייה האחרונה.

הדרבי השני בסדרה נערך באוסישקין ב10 במאי 1988, בניגוד לשנים עברו (וגם בעונה זו) שבהם הועברו הדרבים האטקרקטיבים ליד אליהו. המשחק שהתעלה לרמה גבוהה מאוד היה צמוד לכל אורכו. לקראת סיום המחצית השנייה הצליחה מכבי לפתוח פער קטן, אבל הפועל לא ויתרה, השוותה ל84:84, וכפתה הארכה. גם ההארכה הייתה מותחת וצמודה. 4 שניות לסיום עלתה מכבי לנקודה יתרון אחרי סל של מיקי ברקוביץ'. כשהיה נראה שכבר הכול אבוד הוציא ג'ון דלזל כדור חוץ לזלוטיקמן, שברח מברקוביץ' וג'מצ'י, חדר לרחבה, וקלע מהפינה את הסל המפורסם ביותר בקריירה הארוכה שלו, 96:95 להפועל, ממש עם הבאזר. במשחק השלישי והמכריע, שנערך לאחר שלושה ימים פתחה הפועל טוב, וכבר הובילה ב7 הפרש בפציחת המחצית השנייה. אולם אז מכבי נטלה את המושכות ועלתה ליתרון. 8 דקות לסיום עוד הייתה הפועל חזק בתמונה ופיגרה רק בנקודה, אבל זה היה הכי קרוב שהצליחה הפועל להגיע. דלזל, במשחקו האחרון בקדנציה הזאת בהפועל, קלע 21 נקודות, ופרישמן וטאונס הוסיפו 14 כל אחד, אבל כל זה הספיק רק להפסד 99:91 למכבי, שזוכה בעוד אליפות.

1988/89: נחלשים בלי מרסר

לפני עונת 1988/89 עזב לבאן מרסר את הפועל לאחר שמונה עונות ובמהלך מעורר מחלוקת חתם ביריבתה העירונית מכבי. אנשי הפועל טענו (ועדיין טוענים) לאורך השנים שמרסר היה חתום במכבי בזמן סדרת משחקי הגמר בין שתי הקבוצות בעונה הקודמת, אולם טענות אלו מעולם לא הוכחו באופן חד משמעי. בלי מרסר(שאותו החליף ג'יימס טרי), זלוטיקמן ודלזל שעזבו את הקבוצה אבל עם דניס וויליאמס מצליחה בכל זאת הפועל להגיע לסדרת הגמר נגד מכבי, אבל היא מפסידה בסדרה 2-0 (90-70, 85-80), כאשר שני המשחקים נערכים ביד אליהו ולא מזכירים במאומה את הסדרה מהעונה הקודמת.

שנות ה-90 של המאה ה-20

1990-1991: רק מקום שישי

בשתי העונות הבאות, בלי עמוס פרישמן שעבר להפועל חולון לעונה אחת ומייד לאחריה חזר, הפועל מסיימת במקום השישי בלבד ולא מעפילה לפלייאוף, ושנה לאחר מכן מפסידה הקבוצה למכבי ראשון לציון בחצי גמר הפלייאוף.

1991/92:עונה קסומה עם שורט

את עונת 1991/92 פותחת הקבוצה בצורה נוראית, למרות החיזוק הישראלי בדמותו של המאמן הוותיק רלף קליין על הקווים (איתו היה עוזר המאמן ישראל לב) ותומר שטיינהאור שהגיע אליה ממכבי חיפה. שני הזרים הכושלים, גוראן גרבובאץ' וויין קמבל מוחלפים ובמקומם מגיעים לקבוצה דייוויד ת'רדקיל ופרוויס שורט בעל עבר משחק ב-NBA. יחד איתם מעפילה הקבוצה לגמר הפלייאוף נגד מכבי ומותחת את הסדרה לחמישה משחקים לאחר שני ניצחונות באוסישקין. בתחילת המשחק החמישי חובט לבאן מרסר בתומר שטיינהאור לאחר חילופי דברים בין השניים אך לא מורחק. מכבי מנצחת את המשחק בקלות 81:63 וזוכה באליפות.

1992/93: הפספוס הגדול מכולם

הפועל שומרת על רוב הסגל מהעונה הקודמת כשאת פרוויס שורט שפרש מכדורסל מחליף היוגוסלבי רדנקו דובראש, ואת ג'ונתן דלזל מחליף חיים זלוטיקמן שכמו האחרון חוזר לקבוצה לקדנציה שנייה. הפועל, בעונה אדירה מסיימת את הליגה הסדירה במקום הראשון מאז 1969, זוכה בגביע המדינה,תואר ראשון אחרי 9 שנים, ומעפילה לסדרת הגמר אחרי ניצחון קשה בסדרה בת חמישה משחקים נגד הפועל ירושלים.

בסדרת הגמר חיכתה הפועל גליל עליון שהדיחה את מכבי (שסיימה את הליגה רק שלישית) בסדרה המקבילה ומנעה ממכבי אפשרות זכייה באליפות אחרי 23 שנה. למרות הביתיות והתחושה שהאליפות כמעט מובטחת הפסידה הפועל את המשחק הראשון באוסישקין 88:73 ואת הסדרה כולה 3-1 לגליל, שהשלימה זכייה היסטורית באליפות, ובכך גם פיספוס היסטורי להפועל.

1993/94:שרף מחליף את רלף

בעונה הבאה עוזב המאמן רלף קליין את הקבוצה לאחר שנתיים מוצלחות ובמקומו מגיע צביקה שרף שמביא איתו את הגארד הבוסני ננאד מרקוביץ' שמחליף את דובראש. למרות זאת הפועל לא מזכירה את הקבוצה של השנה הקודמת, והיא מפסידה למכבי גם בגמר גביע המדינה 64:53, וגם בסדרת גמר הפלייאוף 3-0,כשהפועל מנצחת את הפועל י-ם בסדרת חצי גמר פליאוף 3-2.

1994/95:שירת הברבור

עם הפסקת התמיכה בקבוצות ספורט של ההסתדרות ב-1995 הועברה הקבוצה לידיים פרטיות, מה שהוביל למצב שבו צברה הקבוצה חובות כבדים לשחקנים ומאמני עבר, דבר שהוביל למינוי מפרק לקבוצה. עקב בעיות אלה נפרדה בתחילת העונה הקבוצה משני הזרים המעולים ת'רדקיל ומרקוביץ', תומר שטיינהאור, ובהמשך גם מעמי נאווי, שעזב אחרי פיצוץ בינו לבין שרף וההנהלה.

שרף עצמו עזב באמצע העונה ועוזרו יאיר שרון הדריך את הקבוצה עד לסיום העונה. במקומם הגיעו לקבוצה מילטון ואגנר, באק ג'נסון, הרכז הצעיר מאיר טפירו, וגם מיקי ברקוביץ' בעונתו האחרונה כשחקן פעיל. אליהם הצטרפו גם צח יאיר ואמיר ברנד שחקן נבחרת הקדאטים והנוער שנרכשו על מנת לחזק את הקו האחורי והמנוסה. בתחילת העונה הייתה הפועל קרובה לעליה לגביע אירופה לאלופות, כשהתמודדה בשלב המוקדם מול פאוק סלוניקי. במשחק הראשון באוסישקין ניצחה הפועל ב-12 הפרש, כשבאק ג'ונסון קולע 41 נק', אבל בגומלין ביוון, כשואגנר, ברקוביץ' וג'ונסון בחוץ עם חמש עבירות, עלה לשחק רואי שידלצקי, והחטיא 4 זריקות רצופות מהקו. בסיום 66:82, הפסד ב-16 הפרש ששלח את הפועל הביתה.

הפועל נתנה עונה מאוד בינונית בליגה, אך למרות זאת, לראשונה מאז 93', הצליחה לגבור על יריבתה העירונית. זה קרה כשמחזור אחד לפני סיום הליגה הסדירה, הגיעה מכבי להתארח באוסישקין, כשהפועל חייבת ניצחון כדי להישאר במאבק על מקום בפלייאוף. הפועל, במשחק הירואי, חזרה מפיגור גדול וניצחה בזכות סל עם הבאזר של טפירו, שקיבל כדור ממילטון ואגנר, ומחצי מרחק קבע 83:82 להפועל.

ניצחון במחזור האחרון במלחה נגד הפועל ירושלים הבטיח להפועל כרטיס לחצי גמר הפלייאוף ושם הפסידה הקבוצה 3-0 מול מכבי תל אביב, שכל המשחקים נערכו ביד אליהו.

1996-2004: צניחה חופשית

הבעיות הכלכליות של הקבוצה ממשיכות גם בעונה הבאה שאותה היא מסיימת בתחתית, במקום התשיעי בלבד.

החל מ-1998 (מלבד שלוש שנים במהלכן עמד בראש הקבוצה המילארדר הרוסי ולאדימיר גוסינסקי) נמצאת הקבוצה בבעלותו של שאול אייזנברג, ששימש שנים רבות כקצין העיתונות של ההתאחדות לכדורגל בישראל. במהלך תקופה זו קטן משמעותית תקציבה של הקבוצה ובעיות כספיות, ניהול לקוי ומוסר תשלומים ירוד נישלו אותה ממעמדה והמאיסו את הקבוצה והנהלתה על מרבית אוהדיה. במהלך תקופה זו נשרה הקבוצה פעמיים לליגה השנייה וכן ספגה את התבוסה המשפילה בתולדותיה בסך 54 נקודות הפרש למכבי תל אביב, והגיעה לנקודת שפל חסרת תקדים בתולדות המועדון.

העונות הקשות ביותר

במהלך שנוי במחלוקת החליט אייזנברג בשנת 2005 להעביר את משחקיה הביתיים ליד אליהו, אולמה הביתי של מכבי תל אביב. זאת עקב ציפיותיו למשוך בו קהל גדול יותר למשחקי הקבוצה, מחלוקת עם מפקד מרחב ירקון במשטרה לגבי תנאי הבטיחות באוסישקין, וכן תוכניות העירייה לפיתוח אזור שפך הירקון בו שוכן אוסישקין.

מהלך זה נעשה בניגוד לדעת אוהדי הקבוצה הטוענים כי לא ניתן לשחק באולם המזוהה עם יריבתם העירונית המושבעת, ובוודאי בהתחשב במצבה הנוכחי העגום של הקבוצה, והודיעו כי הם מסרבים להופיע למשחקים כל עוד עומדת ההנהלה בהחלטתה. בתגובה טענה הנהלת הקבוצה כי אוהדיה האמיתיים של הקבוצה ימשיכו להופיע למשחקים גם באולם החדש.

השתלשלות אירועים זו מהווה המשך ישיר להידרדרות מתמשכת ביחסים בין הנהלת הקבוצה לאוהדיה, התפתחות אשר בשילוב עם חוסר התחרותיות בליגת הכדורסל הישראלית איימה על מעמדו של המועדון ועצם קיומו.

בסוף עונת 2005/06 החליט שאול אייזנברג לא להירשם לליגה הבכירה בכדורסל והפועל שיחקה בעונת 2006/07 בליגת הלאומית. מעוזיה סגל מונה כיו"ר הקבוצה. הקבוצה רשמה מאזן שלילי של 5 הפסדים מ-5 משחקים, במחזור השישי רשמה ניצחון בכורה. ב-27 בנובמבר 2006 הוכרז סכסוך עבודה בין השחקנים שלא קיבלו את משכורתם, לבין הנהלת הקבוצה. סכסוך העבודה הסתיים לאחר שרוב השחקנים קיבלו את משכורותיהם.

בהמשך העונה ניצחה הקבוצה עוד משחק אחד בלבד ונשרה לליגה השלישית מהמקום האחרון. בסך הכול השיגה מאזן של שני ניצחונות מ-30 משחקים.

2008-2010:פיצול

לצפייה בתולדות המועדון הישן בשנותיו האחרונות ראו השנים האחרונות לפני הפירוק
לאחר שנים של סבל, ועם הטראומה של הריסת אולם אוסישקין כזרז מלכד החליטו האוהדים לעשות מעשה ולהקים את הפועל אוסישקין, מועדון המנוהל ע"י עמותת אוהדים באותו שם. במהלך שנים אלו המשיך להתקיים רשמית מועדון הכדורסל הפועל תל אביב, אך בפועל רובם המוחלט של האוהדים ראה בהפועל אוסישקין את המייצגת של השם הפועל תל אביב בכדורסל.

הפועל אוסישקין החלה את צעדיה בליגה ב' ומשם עלתה בצורה נחשונית ומשכנעת במשך 3 שנים רצוף עד לליגה השניה, ללא אף הפסד ליגה. באמצע עונת 2009/10 פורק במפתיע המועדון המקורי והזכויות על השם נקנו ע"י אוהד אלמוני שהעביר אותן חינם אין-כסף להפועל אוסישקין.

2012-2010: הפועל חזרה!

לאחר מספר חודשים כואבים בהם לראשונה נעלם השם הפועל תל אביב מספרי האיגוד, קיימה עמותת הפועל אוסישקין הצבעה על שינוי שם הקבוצה בהתאם להסכם הזכויות. ב-23 ביולי 2010, כמעט 3 שנים לאחר הריסת אולם אוסישקין, נספרו מעטפות המצביעים ותוצאות ההצבעה קבעו סופית - השם הפועל תל אביב התקבל, והפועל, הלכה למעשה, חזרה להתקיים. במהלך העונה (2010/11), הפועל הציגה סגנון משחק מרשים, ניצחה בכל משחקי הליגה בסיבוב הראשון, ואף הגיעה עד לחצי גמר גביע המדינה (שם נוצחה ע"י ברק נתניה), לאחר נצחונות על קבוצות ליגת העל הפועל חולון ו-מכבי חיפה. נראה היה כי הפועל בדרך הבטוחה חזרה לליגת העל, אך ירידה ביכולת לקראת סיום העונה ופציעות קריטיות של שחקנים חשובים כגון מתן נאור ואדריאן יוטר ברגעים חשובים של העונה מנעו את העליה, כאשר הפועל הפסידה למ.כ. הבקעה 3-0 בסדרת הגמר.

לקראת עונת 2011/12 הוחלט להחליף את המאמן שרון אברהמי ולמנות במקומו את ארז אדלשטיין כמאמן הקבוצה. אדלשטיין בנה סגל חדש לגמרי, למעט מתן נאור שנשאר וקיבל את סרט הקפטן, וגל איתן. הקבוצה בתחילה לא הרשימה כמו הקבוצה מהעונה הקודמת, ונראה היה שהיא תישאר בליגה הלאומית שנים רבות. למרות זאת, לקראת סוף העונה החלה הקבוצה להשתפר באופן משמעותי במשחקיה, וסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון. במהלך הפלייאוף שיחקה הפועל נגד עירוני ר"ג בסדרת רבע הגמר (2-0 להפועל), עירוני נס ציונה בחצי הגמר (2-1 להפועל), ולקחה את אליפות הליגה הלאומית בעקבות ניצחון 3-1 על מכבי באר יעקב בגמר הפלייאוף. לאחר היעדרות של 6 שנים מליגת-העל, הפועל חזרה - והפעם כקבוצת האוהדים הראשונה בהיסטוריה של הליגה.

2013-היום: קבוצת אוהדים ראשונה בליגת העל

לקראת עונת 2011/2012 נעשו מספר שינויים בקבוצה, החשוב שבהם מינויו של ארז אדלשטיין למאמן. כמו כן, הובאו שחקנים צעירים רבים, ולמעט מתן נאור (שמונה לקפטן הקבוצה) וגל איתן, כל הסגל הוחלף. כמו כן, במהלך פגרת הקיץ, הוצע לקבוצה לעלות לליגת העל תמורת תשלום, וחברי העמותה הצביעו ברוב מוחץ (95 אחוזים) נגד עליית ליגה "שלא על המגרש". במהלך העונה השתתפה הפועל תל אביב בליגה הבלקנית, ואף העפילה לפיינל פור של המפעל, שם נוצחה בחצי הגמר על ידי הפועל גלבוע/גליל. במסגרת גביע המדינה, לא הצליחה הקבוצה לשחזר את הישגיה מהעונה הקודמת, אך בכל זאת גברה על הפועל גלבוע/גליל בשמינית הגמר (והפסידה למכבי ראשון לציון ברבע הגמר). את הליגה הסדירה סיימה הפועל תל אביב במקום הראשון, ובסדרות הפלייאוף שיחקה מול עירוני ר"ג ברבע הגמר (0:2 להפועל, הטוב משלושה משחקים), מול עירוני נס-ציונה בחצי הגמר (1:2 הטוב משלושה משחקים) וזכתה באליפות הליגה הלאומית, לאחר ניצחון על מכבי באר יעקב בסדרת הגמר (1:3, הטוב מחמישה משחקים) – ובכך הבטיחה את עלייתה לליגת העל, לאחר שש שנים של היעדרות מהליגה הבכירה בארץ.

עונת 2012/2013 סימנה תקופה חדשה בהיסטוריה של הפועל אוסישקין תל אביב. לראשונה, מאז שהוקמה מחדש, שיחקה הקבוצה בליגת הכדורסל הטובה בישראל, ליגת העל. אחרי חמש שנים של מאבקים והצלחות בליגות הנמוכות, הרגע לו ציפו כל מי שהיוו חלק מהמועדון הזה סוף סוף הגיע. האולם ששימש את הקבוצה עד אז, הדר יוסף, נעזב לטובת האולם בראשון לציון, שהיה גדול יותר (יכול להכיל עד 2,500 צופים) ומתאים יותר לצרכי הקבוצה בליגת העל. לראשונה מאז הוקמה מחדש, שיחקה הפועל את משחקיה הביתיים מחוץ לתל אביב.

כבר במחזור הראשון, כשההתרגשות אוחזת בכולם, מראשון האוהדים ועד אחרון השחקנים, ציפה להפועל מותחן מורט עצבים. בני הרצליה הייתה זו שהגיעה למשחק הבית של הפועל בראשון לציון, וכפתה עליה הארכה שהסתיימה בהפסד בשמונה נקודות. למרות התוצאה המאכזבת, הקהל שמסביב למגרש עמד והריע לשחקנים על התצוגה המרשימה מול קבוצת ליגת על, מפנים שהחלום הארוך הפך עכשיו למציאות. שבוע לאחר מכן, במלחה, מול מגדל ירושלים, מיהרו השחקנים להפוך את המציאות לוורודה יותר. במשחק נהדר שהתנהל רובו ככולו בשליטתה של הפועל, ניצחה הקבוצה, לשמחתם הגדולה של 300 האוהדים שליוו אותה לירושלים ונשמעו בכל אחת מארבעים הדקות של המשחק. היה זה ניצחון גדול של אנדרדוג מוחלט, שעזר לכולם להבין: אנחנו הפועל תל אביב, ואנחנו שייכים לרמות הגבוהות אליהן הגענו. לאחר המשחק בירושלים, המשיכה הקבוצה להפגין יכולת טובה (כולל ניצחון מוחץ על ראשון לציון, בו הובילה הפועל בשלב מסוים במשחק ב-37 נקודות), שהביאה אותה למאזן חיובי ומיקמה אותה בצמרת הליגה. דווקא אז הגיעה ירידה בביצועי הקבוצה. הפסד ביתי לאילת סימן את פתיחתה של סדרה של משחקים לא טובים. בין המחזור ה-7 למחזור ה-13 ניצחה הפועל פעם אחת בלבד, כשאחד מן ההפסדים הללו התרחש בדרבי התל אביבי הראשון מאז 2006. הפועל הגיעה לאולם נוקיה ביד אליהו כשהיא מאמינה ביכולותיה. אל השחקנים הצטרפו כאלף אוהדים, שמרגע כניסתם אל ענק הבטון ועד סיום המשחק לא הפסיקו לשיר. למרות הפסד 91:72, עזבו אנשי הפועל את האולם בראש מורם, מודעים לציון הדרך שנקבע בהתמודדות שוות כוחות מול היריבה העירונית. המשחקים שאחרי הדרבי, כפי שנכתב, היו מאכזבים למדי. שרשרת הפסדים לא נעימה דרדרה את הפועל למאבקי התחתית, והפכה את המשחק במחזור ה-14 מול עירוני אשקלון בחוץ לקריטי ביותר להמשך העונה. גם גל איתן, בוגר מחלקת הנוער, היה מודע לחשיבות המשחק. הוא קלע שלשת ניצחון נפלאה בשניות הסיום, וקבע את תוצאת המשחק: 51:54 להפועל, שבעזרת הניצחון נמנעה מירידה עד למקום האחרון בטבלה שמוביל לליגה השנייה.

למרות הניצחון ההירואי, המשיכה הפועל להיות מסובכת בתחתית, ומספר הפסדים לאחר מכן, כשהגיע הדרבי של הסיבוב השני שהיה עתיד להתקיים באולם הביתי בראשון לציון, לא האמינו רבים בסיכוי לנצח את מכבי. ובכן, מה שהתרחש ב-3.3.2013 נחקק עמוק בליבם של כל אוהדי הפועל בכל פינה ומקום בעולם. למרות נחיתות כלכלית אדירה, למרות שהגיעה למשחק אחרי מספר הפסדים מכובד, ולמרות שלא ניצחה דרבי כבר תשע שנים (גם תודות לכך שלא התקיים משחק דרבי מאז 2006), הפועל, שפיגרה אחרי מכבי ברוב שלבי המשחק, ניצחה אותו 65:69, בעיקר תודות לתצוגת כדורסל מרהיבה של בר טימור. בר קלע מכל מרחק ברבע האחרון, שמר על הפועל במשחק ובדקה האחרונה העניק אסיסט גדול לקרטיס קלי, הסנטר של הקבוצה, שהביא לניצחונה של הפועל. הניצחון של אותו היום השאיר את אלפי האוהדים האדומים ביציע הרבה אחרי סוף המשחק, כשרבים מהם מרגישים שרגע שלא האמינו שיגיע שוב התגשם וקרה מול עיניהם.

יחד עם הרוח החדשה שהביא איתו הניצחון בדרבי, ושני שחקני החיזוק שהצטרפו באותו זמן לשורות הקבוצה, בריאן רנדל ואנתוני גודס, הצליחה הפועל לצאת מן המשבר ולנצח סדרה של משחקים שהיו קריטיים להישארותה של הקבוצה בליגה. לאחר ניצחון דרמטי באשדוד על הקבוצה המקומית (שוב בהנהגתו של בר טימור) הבטיחה הפועל את מקומה ברבע גמר הפלייאוף, וסימנה את עונת 2012/13 כעונת חזרה מוצלחת ביותר לליגה הראשונה.

ברבע הגמר פגשה הפועל את מכבי לסדרת דרבים, שהיו מאכזבים ומעוררי גאווה בו זמנית. בשלושת המשחקים בין הקבוצות הפגינה הפועל יכולת גבוהה. המשחק הראשון ביד אליהו נפתח ביתרון משמעותי של עשרים ושתיים נקודות לזכותה של מכבי. למרות זאת, הפועל לא התייאשה, וברבע הרביעי הצליח אנת'וני גודס לצמצם את ההפרש עד לארבע נקודות בלבד. לבסוף, הייתה תוצאת הסיום 68:76 לטובתה של מכבי, כשבפעם השנייה באותה עונה האדומים חוזרים הביתה בגאווה אחרי הפסד באיצטדיון האפור. גם שני המשחקים האחרונים בסדרה היו מותחים וצמודים, ורק פערים קטנים בין הקבוצות הביאו לשני ניצחונות דחוקים של מכבי. הסדרה הסתיימה בהפסדה של הפועל, אבל רק תרמה לעונת 2012/13 להיזכר כעונת החזרה של הפועל תל אביב למרכז הבמה של הכדורסל הישראלי בפרט, והספורט הישראלי בכלל. היו אלו מתן נאור, יונתן שולדבראנד, קרטיס קלי, דמונטז סטיט, בר טימור, אנת'ני גודס, בראיין רנדל, יותם שירן, יוני ניר ושחקנים נוספים, לצד המאמן ארז אדלשטיין והקהל האדום, שהפכו אותה יחד לעונה סמלית ומרגשת.

בפגרת הקיץ עזבו את הקבוצה כל שחקניה האמריקאים, ונוסף להם עזב גם בר טימור, שהצטרף לאלבה ברלין הגרמנית. למרות זאת, בקרב האוהדים הייתה תחושה שהפועל הפכה להיות קבוצה חזקה יותר. את העוזבים החליפו מספר שחקנים, כשהבולטים ביניהם הם קרלון בראון, גארד אמריקאי גבוה, ורביב לימונד, הישראלי הנפלא. השלד הישראלי של הקבוצה, בראשות מתן נאור ויהונתן שולדבראנד, נשאר כמעט כשהיה.

שינוי משמעותי נוסף שנעשה בקיץ הוא החזרה לאולם בהדר יוסף, לאחר שעיריית ראשון לציון סירבה לאפשר להפועל להמשיך להשתמש בבית מכבי הראשל"צי. למרות שלא היה הבחירה הראשונה של הנהלת הקבוצה, התקבל המעבר בסבר פנים יפות בקרב האוהדים, והחזרה לתל אביב עשתה את שלה – כל המנויים לעונת 2013/14 בהדר יוסף נחטפו תוך ימים ספורים. יחד עם קניית המנויים המהירה, הראו אוהדי הפועל את אמונם הגדול במבנה הבעלות וההנהלה של הקבוצה בדרך נוספת: לראשונה מאז קמה העמותה, עבר מונה חבריה את סף 2000 החברים, ובכך הפכה לעמותת הספורט הגדולה בישראל.

העונה נפתחה בדיוק כמו זו שלפניה, עם משחק מול בני הרצליה. היה זה משחק רדיוס (עונש שנגרר מהעונה שעברה), ועל יותר מאלף אוהדים אדומים נגזר לנדוד לאולם המרוחק בגן נר. בסיום המשחק זכו האוהדים שעשו את המסע המפרך לצפון לתמורה מלאה: בדקות האחרונות היה נדמה שהפועל עומדת לרדת מהפרקט עם הפסד, בדיוק כמו בעונה שעברה, אבל בשנייה האחרונה זרק יהונתן שולדבראנד שלשה מטורפת בין שני שחקני יריב והעניק ניצחון דרמטי לאדומים. היה זה רגע נפלא, שבישר במובנים רבים על הדרך בה יראה המשך העונה (מותח ומלא ניצחונות).

אכן, לא היה זה ניצחונה האחרון של הפועל באותה עונה. הדר יוסף הפך בשלב מסוים לאולם שמאוד קשה לקבוצות חוץ לנצח בו. קרלון בראון התברר כאחד הזרים הגדולים בהיסטוריה של המועדון, ורביב לימונד נתן את פתיחת העונה הטובה ביותר של שחקן ישראלי בליגת העל מזה אולי 15 שנה. הפועל שיחקה כדורסל חכם ויפה לעין בהנהגתו של ארז אדלשטיין, עם ההגנה הבלתי מתפשרת של מתן נאור ושל הסנטר שהגיע בתחילת העונה והתחבר מהר מאוד לקהל, ג'וש אוונס. ניצחון גדול נוסף נרשם בהדר יוסף מול מכבי כבר במחזורים הראשונים, ונוספו אליו נצחונות מרשימים בגביע נגד מכבי חיפה, נס ציונה והפועל ירושלים (הפועל חיברה בשלב מסוים 12 ניצחונות רצופים). עם הגעתו של האביב, הגיעה הפועל גם היא לשני מעמדים גדולים: היא הבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון ובחצי גמר הגביע. דווקא אז, נעצרה הקבוצה וירדה ביכולתה. פציעות של רביב לימונד ומתן נאור הכריחו את הפועל לשחק בסגל חסר בחצי גמר הגביע מול אילת (למרות ששני השחקנים עלו על הפרקט ביד אליהו כדי לקחת חלק בחצי הגמר, שניהם הספיקו לשחק רק מעט מאוד דקות בעקבות הפציעות) וגרמו לה להפסד בהתמודדות החשובה. ברבע גמר הפלייאוף פגשה הפועל את אילת בשנית, הפעם כשהסגל האדום מלא, ולמרות ניצחון משכנע בהדר יוסף, הובסה לבסוף 1:3 בסדרה וסיימה את העונה.

לאורך תשעת החודשים של 2013/14, ליווה הקהל האדום במאותיו ואלפיו את הקבוצה לכל מקום בו שיחקה, תומך ומעודד ללא תלות בתוצאה, או בעצם, מעודד יותר כשהקבוצה נקלעה לפיגור. האמון וההערכה של האוהדים והשחקנים אלו כלפי אלו רק התחזקו ככל שהתקדמה העונה, ובסיומה באולם באילת עמדו כולם בהכרת תודה ומחאו כפיים זה לזה וזה לזו. 13/14 אמנם לא הייתה מושלמת, אך בלי ספק הייתה עונה בה המשיכו הקבוצה והמועדון להדגיש את הידוע לכל: "אנחנו הפועל תל אביב"

ב-2014/15 הייתה עונה של מציאת בית, ואובדן. זאת הייתה עונה של ביסוס זהות ופירוק שלה. עונה של הפכים. עונה בה ניצחנו דרבי ב-20 הפרש בחוץ וסיימנו במקום השביעי בליגה. עונה בה ההתקפה שלנו הייתה לעיתים טובה מתמיד וההגנה שלנו גרועה מתמיד. עונה שבה כמות הכישרון של השחקנים השתוותה רק לגודל האכזבה מהדרך שבה הסתיימה.

מהמשחק הראשון בהדר יוסף, צפו חלומות קטנים על המבנה המתגבש במתחם הדרייב אין. מאבק של שבע שנים שקורם עור וגידים והופך להיות אבן היסוד האדומה שכולנו השתוקקנו לה, בתל אביב. בתחילת דצמבר קיבלנו תאריך יעד סופי, ובאמצע החורף זה הגיע – אולם חדש רק שלנו, אולם חדש ששמנו חקוק בו בכל צורה לא רשמית אפשרית (ובהמשך נוספו דגלי הפועל, פורמליים לחלוטין, על גג האולם, ושטיח עם סמל הפועל בחדר ההלבשה הביתי). טקס הפתיחה היה נפלא, וכלל בתוכו הרבה מהזיכרונות שהובילו אותנו אליו, והניצחון מול ירושלים שהיווה את הזינוק ההתחלתי שלנו באולם, נפלא אפילו יותר. ועכשיו, אולי, כדאי לחזור קצת אחורה.

עודד קטש הגיע בקיץ, ואיתו משב רוח חדש ורענן. היה משהו מלהיב בהגעתו להפועל, הגעה שבפני עצמה הייתה מלאה בניגודים (הפועל ומכבי, צעיר אך בעל ניסיון, הדימוי האדיש שלו מול האמביציה האדירה להצליח), ניגודים שהרגישו שמאחוריהם כוח שיסחוף את כל המערכת למעלה.

ההתחלה הרשמית של העונה, הייתה, מהעדר ניסוח אחר – לא משהו. משחקים רעים מול אילת ומכבי חיפה בחוץ, התלוו להפסד מרגיז במשחק נהדר של הפועל בארנה החדשה מול הפועל ירושלים. אל הדרבי במחזור ה-6 הפועל הגיעה עם מאזן רע של שני ניצחונות בלבד ועם ציפיות נמוכות למדי. לדוראנד סקוט, יינסי גייטס ולארי אובאנון (שהיה זה משחקו הראשון בקבוצה) כנראה היו ציפיות אחרות. אובאנון הפגיז 29 נקודות והשניים האחרים קלעו מספר פעמים ממצבים בלתי אפשריים. הם הובילו את הפועל לאחד מנצחונותיה הגדולים בהיסטוריה בדרבי, 58:78, כשמכבי נעצרת על 18 נקודות בלבד במחצית הראשונה, ולא מצליחה להתקרב לרגע במחצית השנייה.

הפועל זינקה קדימה מאותו רגע, כמו שהיא רגילה לעשות אחרי ניצחון בדרבי. מספר נצחונות בליגה הובילו אותנו לעמדה מצוינת בצמרת הטבלה. במקביל, ניצחון מרשים על נס ציונה בשמינית גמר הגביע הציב אותנו לפני דרבי נוסף ביד אליהו, ברבע הגמר. באולם הבית של היריבה, במשחק של להיות או לחדול, רק שלשה שהלכה החוצה בשנייה האחרונה מנעה מאיתנו לנצח ולהעפיל לחצי הגמר. הפועל סיימה את דרכה בגביע מוקדם מן הצפוי, אבל במשחק שעמדה בו כשווה למכבי עד השנייה האחרונה.

אחרי ההדחה מהגביע, העונה המשיכה בעליות וירידות, עם משחקים טובים ופחות טובים, שהביאו אותנו לעמדה לא רעה בליגה לקראת האביב. העיניים של כולנו, בשלב הזה, נישאו אל הפלייאוף.

ב-29 במארס 2015 אורי שלף, מי שהיה ועודנו חלק בלתי נפרד מהפועל תל אביב, נפטר. נדמה שכמעט כל אחד ממי שהגיע לכבד את זכרו בטקס שנערך באולם החדש, שאורי הכיר את כל פינותיו למרות מסדרונותיו הארוכים והמסתעפים, הרגיש את נוכחותו הקשה של אובדן. אובדן אישי, של מי שהכירו אותו (ורבים מאוהדי הפועל הכירו אותו), ואובדן של חלק ממה שהייתה בשבילם הפועל עד אותו היום. כותב שורות אלה לוקח איתו את היום ההוא לכל משחק אליו הוא מגיע. הוא לוקח את מי שהיה בשבילו ובשביל המועדון הזה אורי שלף, וזוכר זאת, גם כדי לדעת ולהבין יותר טוב את החוויה המתמשכת והמרכזית, ששמה הפועל.

הפועל (מחוזקת בדיז'ון תומפסון וקרטיס קלי שחזר לקבוצה) המשיכה לנצח ולהפסיד מדי שבוע, בדפוס דומה לזה שהציגה לפני האסון שפקד את הקבוצה. אל הפלייאוף הגענו מהמקום השביעי, כשהסיכוי לנצח את הפועל ירושלים החזקה קטן מהרגיל. גם החיזוק של הסגל בשני שחקני הפנים שלעיל לא הוביל לאופטימיות רבה מדי. ואכן, שני משחקים צמודים בארנה, והפסד מרגיז במשחק אליו הפועל לא הגיעה הגנתית באולם החדש, הובילה אותנו לסיים את העונה מוקדם מן הצפוי, ברבע גמר הפלייאוף.

עונת 15/16 נפתחה עם ניצחון חוץ ענק בנס ציונה, אך שלושה הפסדים ברציפות הביאו לסיום תפקידו של המאמן עודד קטש ומינויו של שרון אברהמי. הפועל לא הציגה כדורסל משכנע לאורך רוב שלבי העונה, והודחה בשמינית גמר הגביע על ידי העולה החדשה מקרית גת. נקודת המפנה באותה עונה התרחשה דווקא בדרבי חוץ.

הפועל הגיעה למשחק נחושה, אגרסיבית ועם הרבה אמונה ביכולתה. המחצית הראשונה הסתיימה ביתרון 29:40 כולל שני דאנקים מהדהדים של ג'ף אלן וג'ון וויליאמסון. היריבה העירונית עוד עשתה קולות של חזרה במחצית השנייה, אך נכנעה לרביב לימונד וטרה סימונס במשחק ענק. 68:84 שלח את האדומים אל נקודת החגיגה בשער 9 בהיכל מנורה.

שבועיים לאחר מכן, נחת בישראל נייט רובינסון שהפך את העונה. הפועל הפכה לאחת הקבוצות הטובות בליגה, וניצחונות רצופים בסיום העונה הסדירה הביאה את הקבוצה לסדרת פלייאוף בלתי נשכחת מול הפועל ירושלים. בסופו של דבר נכנעה הפועל בשניות האחרונות של משחק 5 והודחה, אך השאירה טעם של עוד.

עונת 16/17 החלה עם ציפיות רבות והמשיכה בחוסר יציבות. שלושה מאמנים עמדו על הקווים בהיכל קבוצת שלמה באותה עונה: שרון אברהמי שפוטר אחרי המחזור ה-12, רמי הדר שהתפטר אחרי הפסד באילת במחזור ה-29 ורועי חגאי שניסה להוביל את הקבוצה לפלייאוף, אך בסופו של דבר סיים את העונה במקום ה-10. העונה החלשה של הפועל מאז שחזרה לליגת העל, הסתיימה בקיץ ארוך מהצפוי במהלכו חתם דני פרנקו כמאמן הקבוצה.

עונת 17/18 נפתחה עם החתמת דני פרנקו שאיחד כוחות עם זרים שזכו איתו באליפות בירושלים: טיי מקי וטוני גפני שהחליף את ג'ף אלן בסיבוב הראשון.

הפועל רשמה מספר ציוני דרך במהלך העונה, כמו ניצחון ראשון בארנה בירושלים, כמו גם השלמת ניצחונות כפולים על מכבי ת"א, הפועל ירושלים והפועל חולון לראשונה מזה שנים רבות.

עם זאת, הקבוצה שהתה ברוב מכריע של העונה במרכז הטבלה, כשלצד הניצחונות הגדולים, הפועל הצליחה לבעוט בדלי במספר הזדמנויות לא מבוטל. נקודת המפנה של העונה, הגיעה במחזור האחרון של הסיבוב השני עם ניצחון ענק בדרבי.

יותר משלוש שנים חלפו מאז שעברנו לשחק באולמנו הביתי, עד שהצלחנו לנצח בו דרבי. במשך יותר משלוש שנים, חלמנו על הרגע הזה ושאלנו את עצמנו "איך זה ייראה". האמת – היה שווה לחכות. משחק דרמטי לאורך כל שלביו הסתיים בתוצאה 80:85 לצד האדום של העיר, משחק שממנו הפועל יצאה לרצף של תשעה ניצחונות בית שהביא אותה לראשונה כקבוצת אוהדים לפיינל פור, לאחר ניצחון 1:3 בסדרה מול מכבי אשדוד.

בתום העונה, חזרה הפועל לאירופה לראשונה אחרי 13 שנים כשנרשמה למוקדמות ליגת האלופות של פיב"א