Banner_2011_3.jpg

åé÷éôåòì áôééñáå÷ Donations
שייע פייגנבוים

מתוך ויקיפועל
ראשי > כדורגל > שחקנים > שייע פייגנבוים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שייע פייגנבוים. צילם: רן ארדה
יהושע פייגנבוים
כינוי שייע, ראש פז, המושייע
תאריך לידה 5.12.1947
מועדון נוכחי עירוני רמה"ש
מספר בהפועל 9
תפקיד מגן שמאלי, חלוץ, מאמן
מועדוני נוער הפועל ת"א
מועדון נוכחי עירוני רמה"ש
מועדונים כשחקן הפועל ת"א, שמשון ת"א, הפועל י-ם, הפועל ר"ג, הפועל חיפה
מועדונים כמאמן הפועל חיפה, בית"ר נתניה, הפועל י-ם, מכבי נתניה, הפועל ת"א, מכבי פ"ת, עירוני אשדוד, הפועל ב"ש, מכבי הרצליה, בני יהודה, עירוני ראשל"צ, צפרירים חולון, מכבי אחי נצרת, בני סכנין, הפועל אום אל פאחם, הפועל אשקלון, הפועל חדרה, עירוני רמה"ש
שנים 14
תארים אליפות המדינה - 1964/65, 1968/69

גביע המדינה - 1971/72
גביע אסיה - 1966/67


חלוץ, שיחק בהפועל בשנים 1979-1965 ומאמן הקבוצה בעונות 1993/94 ו-2004/05.

יהושע (שייע) פייגנבוים (נולד ב-5 בדצמבר 1947 באוסטריה ועלה לארץ במרץ 1949), הוא מאמן כדורגל ושחקן עבר ישראלי ששיחק כחלוץ בהפועל ת"א במשך 14 שנים בין העונות 1964/65 - 1978/79. פייגנבוים שימש כקפטן הקבוצה במשך עשר שנים והוא מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 131 שערים ומלך השערים במשחקי הדרבי עם 8 שערים. שייע הוא גם שחקן הפועל תל-אביב בעל המספר הרב ביותר של הופעות וכיבושים בנבחרת ישראל, עם 51 הופעות בין-לאומיות, בהן כבש 24 שערים. בסך הכל כבש שייע 148 שערים ב-430 הופעות בליגה הראשונה. שייע היה שחקן פעיל בין העונות 1964/65 - 1982/83.

לאחר פרישתו ממשחק פעיל עבר שייע לאימון, ואף אימן את הפועל ת"א בשתי תקופות שונות. הפעם הראשונה היתה ב-1993/94 יחד עם משה סיני כמנג'ר, והפעם השנייה כאשר התמנה כמאמן הקבוצה באמצע עונת 2004/05. בעונה זו הפועל הייתה מסובכת בתחתית ושייע הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה בניגוד לכל התחזיות.

במהלך עונת 2009/10, חתם שייע פייגנבוים בהפועל חדרה כמאמנה עד תום העונה. באמצע עונת 2011/12 מונה למאמנה של עירוני רמה"ש.


שייע מספר: "מאז שאני זוכר את עצמי נהגתי ללכת למגרש באסה, המגרש של הפועל. גרנו בבית ערבי מול המגרש, במקום שבו נמצאת היום המאפייה 'נשיקה צרפתית'. רק כביש הפריד בין באסה לבית שלנו. זה היה בשנת 1952 ואני, ילד בן חמש, עמדתי מאחורי הרשת כדי שהכדורים לא יפגעו בי, הבאתי כדורים לחודורוב וצחצחתי את נעליהם של השחקנים. בדרך כלל היו נותנים לי ביום שישי כרטיס למשחק בשביל אבא שלי. לפני שעלינו לארץ היה אבא שחקן בליגה הראשונה באוסטריה ובארץ הוא הפך לאוהד שרוף של הפועל. מעולם לא פספסנו משחק, בבית או בחוץ.

כבר בגיל שמונה קיבלו אותי לקבוצת הילדים של הפועל. זו היתה בשבילי התגשמות החלום הגדול ביותר שלי ובלילות ישנתי בבגדים שבהם הייתי אמור לשחק למחרת. בימי שישי לא הצלחתי להירדם, חיכיתי שהבוקר יגיע כבר ואוכל ללכת לשחק. שיחקתי כמגן וכבלם וכשהגעתי לקבוצת הנוער התחלתי, כמגן, להבקיע הרבה גולים. מדי פעם, כשהתוצאה היתה לרעתנו, היו מעלים אותי להתקפה כדי שאבקיע שער שוויון. ביום שבו הוזמנתי לקבוצה הבוגרת הייתי מאושר. עמדתי לשחק עם שחקנים כמו טיש ולבקוביץ, שכילד הבאתי להם כדורים. זה היה עולם ומלואו בשבילי. הכסף לא עניין אותי וגם לא שום דבר אחר. רציתי רק לשחק. בכל השנים ששיחקתי, לא הסכמתי להתחלף גם כשנפצעתי. כשהייתי פצוע עליתי למגרש עם זריקות וכשהייתי חולה, לא גיליתי למאמן. עשיתי הכל כדי לשחק.

התחלתי לשחק בקבוצה הבוגרת בעונת 1965/1966, כשהמאמן היה דוביד שוייצר. באחד הדרבים של העונה ההיא, באיצטדיון המכביה, הובילה מכבי 0:2. טיש צמצם את התוצאה ל-2:1 ואני, מ-30 מטר, הבקעתי גול לשערו של חיים לוין והשוויתי ל-2:2. באותה עונה, כמגן, כבשתי נגד בני יהודה את שער הניצחון שהביא לנו את האליפות. שנה אחר כך, כשיוסל'ה מרימוביץ' העלה אותי כחלוץ נגד הכוח, הבקעתי ארבעה גולים ומאז ועד סוף הקריירה שיחקתי כחלוץ.

כשהייתי בן 22, נפל עלי השוער נוסובסקי במשחק נגד כפר סבא ורצועת הברך שלי נקרעה. ד"ר פואד נסים ניתח אותי והודיע לי שגמרתי את הקריירה, אבל אני לא יכולתי להשלים עם זה והחלטתי לא לוותר. התחלתי להניע את הרגל הפצועה, עשיתי אין-סוף תרגילים לחזק אותה ואחרי כמה שבועות התחלתי לקשור לה בלוקים. הייתי מרים ומוריד את הרגל עד שלא יכולתי יותר. כל אותו זמן לא יכולתי לדרוך על הרגל ונעזרתי במקל הליכה. הייתי בא לבלומפילד, עומד מהצד וצופה באימונים ובמשחקים כשדמעות בעיניי.

אחרי שלושה חודשים, באחת הפעמים כשבאתי לבלומפילד, עמדתי ליד אחת מקורות השער. אחזתי בקורה, הרמתי את הרגל הבריאה, רגל שמאל, והצלחתי לעמוד בפעם הראשונה על רגל ימין. מיד התקשרתי לד"ר נסים וביקשתי שיבוא. כשד"ר נסים הגיע למגרש הוא התפלא שאני מסוגל לעמוד על הרגל ואמר לי: 'אני מרשה לך ללכת מסביב למגרש.' הבנתי שמהיום אין לי צורך באישור מרופאים והכל תלוי רק בי. התחלתי ללכת לאט והקפתי את המגרש בשעתיים. בימים הבאים באתי למגרש בבוקר ובערב והקפתי אותו בהליכה ובינתיים עבדתי הרבה עם משקולות. אחרי כמה ימים התחלתי לרוץ על המקום. ככה, לאט לאט, החזרתי את הרגל למצב נורמלי וחזרתי להתאמן. המשחק הראשון שבו חזרתי לסגל היה נגד הכוח, שהיתה במקום הראשון בליגה. במחצית הראשונה ישבתי על הספסל, עד שהארי גיים, המאמן, אמר לי להיכנס. במחצית השנייה כבר הבקעתי שני גולים.

בכמה משחקים שבהם כבשתי שערים, נשאו אותי האוהדים על כתפיהם מבלומפילד לתוך הבית, הרסו לנו את הגינה ומרוב שמחה השחיתו דברים שונים בבית, אבל כל זה התגמד מול האושר שהעניק לי המשחק בהפועל.

כשרוני קלדרון שיחק הוא היה מעין בן זוג שלי במגרש. לפעמים, כששיחקנו לא טוב, הייתי אומר לרוני 'כדור אחד' ובדרך כלל זה הספיק. 'שייע היה אומר לי לתת לו רק כדור אחד. הייתי מוסר לו והוא היה מכריע את המשחק גם ביום גרוע של הפועל,' סיפר רוני מאוחר יותר.

במקביל להפועל שיחקתי בנבחרת הנוער והייתי שותף לשלוש זכיות באליפות אסיה. אחר כך הגעתי עם הנבחרת הבוגרת לאולימפיאדת מכסיקו והייתי מלך השערים של הנבחרת באולימפיאדה. החוויה הגדולה ביותר בנבחרת היתה, כמובן, לשחק בגביע העולמי. שיחקנו בין השאר נגד איטליה, שהגיעה אחר כך לגמר. זו היתה נבחרת פנטסטית, שבהרכב שלה נכללו כוכבים כמו ריבה, ריברה, מאצולה ופאקטי והמשחק שלנו נגדם הסתיים בתיקו אפס.

המאמן דוביד שוויצר בודק את רגלו החבושה של שייע פייגנבוים בזמן הפציעה הקשה שלו. משמאל אבא של שייע, מימין מאמן הכושר אריק רב-און.

באותה תקופה שיחקנו עבור הסמל, לא נישקנו אותו... האוהדים קראו לי 'הסמל של הפועל', 'הנשמה'. בכל דרבי התמלא איצטדיון בלומפילד ב-22 אלף צופים, הכרטיסים למשחק אזלו כבר ביום ראשון. עוד כשהייתי בבית, שעתיים לפני המשחק, שמעתי חצי איצטדיון צועק 'שייע-שייע' ואת החצי השני של האיצטדיון מקלל אותי. הקללות דירבנו אותי. הרגשתי שאני מרכז ההתעניינות וחיכיתי כבר לרגע שבו אבקיע גול."

גולים מדהימים. גילי לנדאו: "לשייע היתה יכולת סיום יוצאת מהכלל ברחבה. היתה לו השפעה רבה במשחקים הגדולים, הן בזכות יכולתו והן הודות להתלהבות שגילה. כמה מהגולים שכבש בבעיטות וולה או בעקב הנעל היו מדהימים."

פרשנות כדורגל גם באידיש. "אבא שלי היה שרוף על הפועל וניסיתי לעשות הכל כדי שהוא ישמח ויתגאה בי. בכל פעם שהבקעתי גול רצתי אליו. פעם, כשהבקעתי שלישייה, בא אלי אבא ואמר לי באידיש: 'דער ערשטער איז געבען דער שענסטער' ('הראשון היה הכי יפה')."

אריק איינשטיין עושה הקפת אליפות. "אריק איינשטיין היה בא לכל משחק. כשזכינו באליפות בשעריים, לא עשינו את הסיבוב בתוך המגרש, כי שעריים ירדה ליגה ולא רצינו לפגוע בהם. אריק יצא איתנו החוצה ועשה איתנו הקפת אליפות מסביב למגרש."

שייע בכה כילד. ב-11.3.1970, חודשיים אחרי תבוסה למכבי בדרבי בתוצאה 5:0, התקיים דרבי נוסף. שייע, המצטיין במשחק, הבקיע שני שערים והפועל ניצחה בתוצאה 1:2. "חדשות הספורט": "אלפי האוהדים המושבעים של קבוצת הפועל תל אביב צהלו אמש לאחר ניצחון קבוצתם בדרבי. שאגות: 'שייע פייגנבוים – הוא סמל הניצחון' פילחו את חלל האוויר. את שייע פייגנבוים, שבכה כילד, נשאו האוהדים על כתפיהם, עד לביתו, הסמוך לאיצטדיון."

השטן מגיע לימק"א. "כשהייתי בא למגרש ימק"א ועובר באולם הכניסה בדרך למגרש, הייתי סופג אגרופים ובעיטות מאוהדי בית"ר. אחר כך, במגרש, בכל פעם שהבקעתי גול רצתי לעבר אוהדי בית"ר וצעקתי להם 'ברזיל'. הם קראו לי 'שטן'. באחד המשחקים בימק"א שחקני בית"ר לחצו אותנו ובקושי יצאנו מהרחבה, אבל הם החמיצו פעם אחר פעם. יוסי מזרחי עמד בשער של בית"ר והבלמים היו ז'אנו וחכם. במהלך המשחק הם הכו אותנו באגרופים, אבל השופט הנדוורג פחד מהקהל ולא עשה דבר. כל הזמן הוא אמר לי באידיש: 'ווס וילסטו איך זאל מאכן?' ('מה אתה רוצה שאעשה?'). רבע שעה לסיום פסק השופט בעיטת עונשין לזכותנו, 30 מטר מהשער של בית"ר. לקחתי את הכדור, נישקתי אותו כדי לעצבן את הקהל ובעטתי. הכדור פגע באזולאי בעקב ונכנס. ניצחנו 0:1. היציאה שלנו מהמגרש בתום המשחק נמשכה שעות. השוטרים חבשו על ראשינו קסדות, נתנו לנו אלות והשכיבו אותנו בתוך ניידות משטרה כדי לחלץ אותנו."

אוהדי בית"ר נושאים את שייע על כפיים. "באחת העונות נאבקנו נגד הפועל ירושלים על המקום השני בליגה ושיחקנו נגדם במגרש ימק"א. אוהדי בית"ר לא רצו שיריבתם העירונית תסיים במקום השני. הבקעתי שער, ניצחנו את המשחק וסיימנו במקום השני. אחרי המשחק נשאו אותי אוהדי בית"ר על כפיים ורקדו איתי עד חדר ההלבשה."

המלך. שייע שימש כקפטן של הפועל במשך עשר שנים והוא מלך השערים של הפועל בכל הזמנים עם 131 שערים, מלך השערים במשחקי הדרבי עם שמונה שערים ושיאן הקבוצה במספר שערים לעונה אחת - 21 שערים. אימן את הקבוצה החל מהמחזור ה-9 בעונת 1993/94 לאחר התפטרותו של משה סיני, וכן בעונת 2004/05 החל מהמחזור ה-13 אז החליף את גילי לנדאו ושמואל חנין והציל את הקבוצה מירידה.


מתוך הספר "אדום בנשמה"

תוכן עניינים

ראו גם

קישורים חיצונים

כללי

כתבות וראיונות

הקודם:
הבא:
שייע פייגנבוים (עם שלום תקווה, מאמצע 2004/05)
כלים אישיים
תרומות