900 הימים שלי עם הפועל

900 הימים שלי עם הפועל הוא מכתב פתוח שפירסם בעלי הקבוצה חיים רמון לאוהדים באתר הקבוצה ב-23.1.2015. במכתב סיכם את תקופתו במועדון.

תוכן המכתב

לאחר היסוסים והתלבטויות לא מעטות החלטתי לסכם את 900 הימים שחלפו מאז שהגעתי להפועל תל אביב כמחזיק הזכויות הבלעדי. אני סבור, שהגיעה העת להציג דברים כהווייתם, ללא כחל וסרק, ולהתעמת עם פרסומים ורכילויות, שאין בינם לבין המציאות דבר וחצי דבר. פרסומים ורכילויות אלה נובעים מקצתם מבורות, ומקצתם הם תוצר של הסתה בלתי פוסקת מצד חבורה ביריונית ואלימה, שהיא מיעוט קטן מאוד בקרב אוהדי הפועל ת"א. מטרת חבורה זו הייתה והינה לדרדר את הפועל עד כדי פירוק. בהמשך הדברים אעסוק בחבורה הזו בהרחבה. רשימה זו היא ארוכה ומפורטת, אבל כל מי שרוצה לדעת מה קרה וקורה בהפועל, ראוי שיקרא אותה ויידע את האמת על כל פרטיה וצדדיה.

קניית הקבוצה

בקיץ 2012 אלי טביב הודיע שהוא עוזב את הפועל ת"א ושאין בדעתו להשקיע שקל נוסף בהפועל. יתרה מכך, הוא צוטט כמי שמתכוון להביא אותה לידי כונס נכסים, לממש את שטרי ההון ולמכור את כל השחקנים שניתן למכור. ברור היה לכולם, שהפועל עומדת לפני פירוק וירידה לליגה הלאומית. באותה עת הגיעו אליי מכל עבר פניות שאקח את הקבוצה ואגייס תורמים ורוכשים. הגיעו אליי עשרות פניות מצד אנשי עסקים אוהדי הפועל שהבטיחו לסייע לי. ראשי האוהדים באו אליי עם רשימת שמות של אוהדים, שמתכוונים להשקיע סכומים ניכרים, שהצטברו לכדי מיליונים רבים בקבוצה.

בחודש יוני 2012 פנה אליי מני ויצמן, אוהד מסור של הפועל, והציע לנהל מו"מ עם טביב על קניית הקבוצה מתוך הנחה, שכל אלו שהבטיחו להשתתף ברכישת הקבוצה יעמדו בדיבורם. ברצוני להדגיש, כי בשום שלב מני לא היה מוכן בשום פנים ואופן להיות בעלים של הקבוצה וסרב אפילו לקנות מניות. בסוף חודש יוני הוזמנתי לברלין, מני אמר לי שהוא סיכם עם טביב על כך שאני ארכוש את הקבוצה, בסכום של 17 מיליון שקל במתווה הבא: 6 מיליון ש"ח לתשלום עד נובמבר 2012, 6 מיליון עד יוני 2013, ו-5 מיליון שקל נוספים יתחלקו לתשלומים של מיליון כל שנה, שישולמו מקופת הקבוצה.

על סמך התחייבויות בעל פה בסך של כ-15 מיליון ש"ח רכשתי את הקבוצה. התוכנית הייתה שאני רוכש ומוכר באופן הדומה ליזם של קבוצת רכישה. מיד כשחזרתי לארץ נפגשתי עם נציגות האוהדים והצגתי להם את ההסכם. אמרתי להם שאם הם אינם מתחייבים להיות שותפים מלאים, לא אקח על עצמי את המטלה. הם התחייבו לרכוש לפחות 20% מהקבוצה, כשהיעד הוא להגיע לרכישת 50% ממנה, ונוסף לכך, לגייס את האנשים שהתחייבו בפניהם לקנות את מניות הקבוצה.

לצערי, זה לא קרה. עמותת האוהדים לא הצליחה לגייס אפילו את הסכומים הדרושים להשלמת רכישת 20% מהמניות שלהם. כל האנשים שהבטיחו לקחת חלק בבעלות החדשה נעלמו כלא היו, אחד מהם ישב מולי ואמר: "נכון, אני הבטחתי לקנות מניות במיליון שקל כדי לסלק את טביב, אבל עכשיו, מכיוון שאתה כאן, אני סומך עליך שתסתדר בלעדיי".

למרות זאת לא הרמתי ידיים, והצלחתי בעזרתו של מני ויצמן למכור 30% מהמניות למספר אנשים שלא הכרתי ולא הבטיחו דבר אבל קיימו ועל כך אני מודה להם: מאיר תושב רכש 10%, בכור צבאן 7%, עידו חג'ג' 5%, שרון ואיציק ניסנוב 4% וסימון כץ 4%, זאת בנוסף ל-20% של העמותה.

השנה הראשונה

קיבלתי מטביב קבוצה, שלכאורה הייתה ללא חובות עבר, אבל עם הרבה התחייבויות עתידיות שנחתמו ע"י טביב. סה"כ ההתחייבויות לשכר שחקנים וסגל מקצועי היה כ-18 מיליון שקלים; לצוות הניהולי ולהוצאות תפעול – כ-7 מיליון. סך כל ההתחייבויות של טביב היו כ-25 מיליון ₪. ההכנסות הבטוחות שהיו צפויות להיכנס בשנה זו היו כדלקמן: משידורי טלוויזיה 1.7 מיליון, מהטוטו 1.9 מיליון, ממרכז הפועל 0.5 מיליון, ומענק רייטינג 0.7 מיליון. סה"כ 4.8. מיליון. נוסף לזה, היו צפויים 1.5 מיליון שקל נטו ממכירת כרטיסים ומנויים (לאחר ניכוי ההוצאות הכרוכות בכך), ועוד כ-1.2 שקלים מספונסרים. סך כל ההכנסות הבטוחות עמד, אם כן, על כ-7.5 מיליון שקל. המשמעות הייתה שסה"כ הגרעון התקציבי הצפוי עמד על כ-17-18 מיליון שקלים.

אין לי ספק שהרמתם גבה כשציינתי שההכנסות נטו מכרטיסים ומנויים הם מיליון וחצי שקלים. להלן פירוט מאיר עיניים: הפועל ת"א מכרה בשנה הראשונה 8000 מנויים וכרטיסים. סך כל ההכנסה ממשחקי ליגה וגביע הייתה 11.5 מיליון ברוטו. לאחר תשלום 10% עמלות למשרד הכרטיסים, ו-10% להתאחדות – סה"כ 2.3 מיליון ש"ח – נשארנו עם 9.2 מיליון. 5.8 מיליון ש"ח נועדו להוצאות אבטחה ושיטור, וקרוב למיליון שקל תשלום לעיריית תל אביב, דמי השימוש במתקן בלומפילד. נשארנו עם 2.4 מיליון שקלים בלבד. לסכום זה הגענו בזכות העובדה, ששיחקנו בפלייאוף העליון. לו היינו משחקים בפלייאוף התחתון, ההכנסה היתה כמיליון וחצי ₪ בלבד. ככל הנראה, זה היה המצב לולא שדרגנו את הקבוצה.

גם המצב המקצועי היה בכי רע, ההכנות לפתיחת העונה קרטעו. שי אבוטבול נעדר ליותר ממחצית העונה, גורדנה נעדר כמעט לשלושה חודשים, בשל פציעות. אביחי ידין סירב להמשיך בקבוצה, כי הייתה לו הצעה מפתה ממכבי ת"א, ולמרות מאמצים גדולים שעשיתי כדי להשאיר אותו בקבוצה, הוא עמד בסירובו ובסופו של דבר הועבר למכבי חיפה.

המאמן ניצן שירזי ז"ל דרש בכל תוקף לחזק את הקבוצה בלא מעט עמדות ובעיקר בהגנה. נאלצנו למכור את איגיבור כדי לקנות מספר שחקנים, כשההחתמה הראשונה הייתה של טל בן חיים ולאחר מכן גילי ורמוט. מובן שבגלל לחץ הזמן והאיחור הרב בפתיחת ההכנות, חלק מההחתמות הנוספות נעשו בחיפזון והשחקנים לא ענו על הציפיות. ראוי לציין כי סך ההכנסות ממכירת איגיבור וידין היו שווים בערך לסכומים שבהם נקנו כל השחקנים לחיזוק.

בניית הסגל העלתה בסופו של דבר את ההתחייבויות לשכר השחקנים והצוות המקצועי כ-30 מיליון ש"ח. ההחלטות הללו התקבלו בתקווה שנגיע לפלייאוף העליון, נזכה במענק מיקום, ונעלה לשלב הבתים של הליגה האירופאית. בעברתי פשוטה, לקחנו לא מעט הימורים מקצועיים, אישיים וכלכליים.

לפני פתיחת הליגה היה צריך להעביר את הקבוצה בבקרה התקציבית. הבקרה ביקשה להביא ערבויות ע"ס 3.5 מיליון ₪. פניתי לעמותה ולמספר אנשים וביקשתי שכל אחד מהם ייקח התחייבות של חצי מיליון שקל. מדובר באוהדים אמידים מאוד, אבל איש מהם לא היה מוכן לסייע. עמדתי בפני שוקת שבורה, הבנתי שאני במלכוד: או שאני מביא את הכסף, או שהפועל לא נרשמת לאירופה, מודחת מהמפעל ובקיצור – מתפרקת, או שאני מביא צ'ק מכיסי.

בסופו של דבר, הבאתי צ'ק מכיסי למשרדי הבקרה התקציבית. שם שאלו אותי: "תגיד, השתגעת? אתה תעמוד בזה?" עניתי בביטחון חסר כל בסיס ש"מעולם צ'ק שלי לא חזר וגם זה לא יחזור" בתוכי כבר ידעתי, שבואי להפועל היה אחת הטעויות הקשות בימי חיי, שהייתי צריך לתת לקבוצה להתפרק ושאני לבד בעניין. לא ראיתי לידי מישהו שאוכל לסמוך עליו פרט למני ויצמן שיסייע בידי. (באותה העת עוד לא הכרתי את עידו חג'ג', שסייע לי מאוד)

בהגרלת הליגה האירופאית אלוהי הפועל עוד היה אתנו, חמש משש קבוצות אפשרויות היו חזקות מאתנו. למזלנו, ההגרלה הציבה אותנו מול הקבוצה מלוכסמבורג. הלילה שלפני ההגרלה היה הלילה הראשון שבו נדדה שנתי בגלל הפועל. אחריו היו עוד הרבה לילות ללא שינה. עברנו את הלוקסמבורגים והגענו לשלב הבתים. דבר זה היה חשוב מאוד כלכלית, והקטין את הגרעון בכעשרה מיליון שקלים.

כשעלינו לשלב הבתים החל גל לחצים להחתים את גילי ורמוט. אוהדים הבטיחו השתתפות במימון ובסופו של דבר נכנעתי ללחצים וורמוט הוחתם. אני מדגיש שוב, שבעיני גילי הוא שחקן מצוין, מהטובים בארץ, אך החתמתו הייתה טעות כלכלית, שכן עלותו של ורמוט לשנה אחת הייתה יותר מ-4 מיליון שקלים. אתם ודאי מתעניינים בסכום התרומות של אוהדים, שהגיעו עבור החתמת ורמוט. מדובר במאה אלף ש"ח בלבד, כן, מאה אלף שקלים.

ואז החלו המכות. הראשונה והחמורה מכולם הייתה מחלתו של ניצן שירזי ז"ל, שלא אפשרה לו להמשיך לעבוד והוא נאלץ לפרוש. המועדון עמד מאחוריו ועם משפחתו לאורך כל הדרך. במקומו מיניתי את יוסי אבוקסיס. המינוי זכה לתמיכה גורפת הן של אנשי מקצוע והן של האוהדים. אבוקסיס סבר, שהסגל שנבנה אינו מספיק טוב ומאוזן, וביקש להביא שחקנים נוספים. בתקופת ההעברות בינואר הגיעו מספר שחקנים נוספים להפועל, אחרים שוחחרו, והתוצאה הייתה הגדלת הגירעון התקציבי.

באותה עונה הייתה לנו מכת פציעות קשה מאוד, כולל הפציעה של גילי ורמוט בנבחרת, שהשביתה אותו כמעט לכל אורך העונה. שחקנים רבים מההרכב הפותח נפצעו שוב ושוב, ובמספר משחקים בין 7 ל-9 שחקני הרכב היו פצועים או מורחקים. תוך כדי כך, לקראת מועד ההעברות, החל גל לחצים אדיר להביא את ערן זהבי שעלות הבאתו הייתה אמורה להגיע לסכומים של 5-6 מיליון שקלים. שוב זרמו ההבטחות, אך הפעם הודעתי שרק כשיינתן לי צ'ק בנקאי בסכום זה, אביא את זהבי. כרגיל, למרות אותן הבטחות, אף אחד לא היה מוכן אפילו להתחייב על עשירית מהסכום. הבאנו את אלמוג כהן, כדי להתמודד על הפלייאוף העליון, ושוב, לצערי, מההבטחות לממן את עלותו בסך 1.4 מיליון שקלים, רק 300,000 שקלים הגיעו מתרומות של גורמים חיצוניים.

בחצי השני של העונה, לאחר מספר הפסדים, החבורה הביריונית והאלימה החלה במסע נגד המאמן יוסי אבוקסיס. חבריה נהגו לקלל אותו במשחקים ובאימונים, ואף פרצו למיתחם ולתוך אסיפת שחקנים. המטרה הייתה להמאיס על אבוקסיס את העבודה ולהקשות עוד יותר על המהלך התקין של האימונים והעבודה בהפועל. כל ניסיונותיי להשאיר את יוסי עליו בתוהו. ראיתי שבאווירה הקשה שנוצרה סביבו הוא לא יכול להמשיך לתפקד, נאלצנו להיפרד. פרדי דוד מונה במקומו.

אף על פי כן ולמרות הכל, הצלחנו לסיים במקום השלישי, והבטחנו את ההשתתפות באירופה עונה נוספת. וכל זה, כזכור, התחיל מקבוצה שהייתה על סף פירוק בתחילת העונה, אין ספק שזו הייתה הצלחה מקצועית מרשימה למדיי. מבחינה תקציבית וניהולית הקטנו את הגרעון הצפוי מ-17-18 מיליון ל-11 מיליון ש"ח. את הגירעון הזה הצלחתי לכסות בהלוואות לטווח ארוך ממוסד בנקאי ומאחד הספקים. ראוי לציין כאן, שמוסדות בנקאיים אינם נותנים בדרך כלל הלוואות לקבוצות כדורגל וספורט בכלל. אני הצלחתי לקבל הלוואה בנקאית.

העונה השנייה

עם תחילת העונה השנייה, הודעתי שאין בכוונתי ליצור עוד גירעונות. החל מכבש לחצים מצד האוהדים וכל מי שקרוב לקבוצה, שקראו לי לבנות קבוצת צמרת ושלא אדאג כי הפעם כולם מוכנים להתגייס. בתחילה רציתי להביא את איל ברקוביץ' כמאמן שיבנה קבוצה בתקציב קטן וצנוע. הייתי בודד בהשקפתי, ראשי הקבוצה וחברי ההנהלה טענו שזו השנה שניתן יהיה להתמודד בצמרת הכי גבוהה, ולהגיע לשלב הבתים באירופה,שמוכרחים להחתים את רן בן שמעון כמאמן. רן זכה לתמיכה מקיר לקיר. כל מי ששאלתי עליו לרבות איזי שירצקי, המליצו עליו בכל פה.

עלות שכרו ושכר הפסיכולוג שהביא אתו, היו 2.3 מיליון ₪. פי שניים ויותר משכרם של ניצן שירזי ז"ל ויוסי אבוקסיס שיבדל"א בן שמעון בנה קבוצה בדמותו ובצלמו. שחרר שחקנים שהיו חתומים, והחתים 13 שחקנים חדשים. בנה הגנה שהבטיח שתהיה הגנת ברזל ו'הגנה הכי טובה בליגה' לדבריו. רן דרש להביא את השוער דני עמוס. אמרתי שאני לא מביא את עמוס בלי לשחרר את בוריס קליימן. בן שמעון הבטיח לי שבוריס ישוחרר למכבי חיפה. דבר שלא קרה וגרם לנזק כספי של מיליון שקלים.

כמו כן החלה יוזמה להחתים את איתי שכטר. שוב זרמו הבטחות ללא גבול, ומסרונים בכמות עצומה. לו היינו מקבלים שקל על כל סמס, אולי היינו יכולים לקנות את מסי. עלות החתמתו של שכטר הייתה 5 מיליון שקלים, רן אמר לכולם שעם שכטר ניאבק על האליפות. אתם שואלים כמה כסף גויס לטובת שכטר? התרומות הסתכמו ב-400,000 ₪ בלבד.

עוד קודם להבאתו של שכטר הסכימו האוהדים להעלאת מחירי המנויים בממוצע של 8%. אחד השקרים המופצים הוא כאילו הייקור היה לצורך הבאת איתי שכטר, כשאני הודעתי והקפדתי שראשי העמותה יבהירו שהעלאת המחירים הינה לחיזוק הסגל, כולל איתי שכטר כמובן. אבל לא רק עבורו, אלא עבור כולם, כולל המאמן.

את ההוכחה לכך ניתן לראות במכתב הרשמי של העמותה המאשר את עליית המחירים בעבור חיזוק מקצועי ולא עבור שחקן אחד בכל מקרה, ההכנסה נטו למועדון מהעלאת המחירים הסתכמה בכ- 250,000 ש"ח בלבד, קצת יותר ממשכורתו החודשית של איתי שכטר.

בקיץ 2013 התקשורת שיבחה את הפועל על הדרך שבה מתנהל המועדון, על בחירת המאמן והסגל. כמובן כשההישגים לא עמדו בציפיות כולם רצו את ראשו של המאמן, ודיברו על הניהול הקלוקל.

העונה הסתיימה כשהפועל הגיעה למקום הרביעי, והיתה הקבוצה היחידה פרט למכבי ת"א שהגיעה שנתיים רצופות לאירופה (בחסדי קריית שמונה, שזכתה בגביע). ההדחה מאירופה בתחילת העונה גרמה לאובדן הכנסות של 10 מיליון שקלים, באותה שנה נוצר גרעון של כ-12 מיליון שקל.

כדי לסגור את הגירעון הפועל קיבלה הלוואות מחלק מבעלי המניות. הגעתי להסדרים עם רשויות המס, והצלחתי לדחות תשלומים לספקים לעונה הנוכחית. בשנה הזו עידו חג'ג' היה לעזר רב ומימן שני שחקנים מכיסו בעלות של 1.2 מיליון שקלים.

עונה שלישית

בסוף העונה רציתי לפנות את מקומי וביקשתי מעידו חג'ג', שיהיה אחראי על ההכנות לעונה הבאה ויחליף אותי בניהול של הפועל. עידו הסכים, לשמחתי הרבה. בעת חילופי המשמרות אמרתי לו, שהפועל ת"א היא אומנם מותג גדול אבל קבוצה ענייה, ואסור ליצור יותר גירעונות תקציביים, כי מבחינה זו אין הבדל בינינו לבין מה שמכונה הקבוצות הקטנות. הוא השיב: "מה? נהיה הפועל עכו או רעננה?" עניתי שמצבנו יותר קשה כי הן מקבלות סיוע מהעירייה ואנחנו לא. עידו לא קיבל את דעתי, ואמר שיביא לקיצוץ משמעותי בשכר השחקנים ובהוצאות, וינסה לשמור על השלד מהעונה שעברה.

הפועל נפרדה מרן בן שמעון והבאנו את אייל ברקוביץ'. עידו ואייל הצליחו לקצץ את תקציב שכר השחקנים בקרוב לכ-40%, הישג מדהים. אחרי שהפסדנו במשחק הראשון במוקדמות הליגה האירופאית בקזחסטן, וביום הכניסה הקרקעית לעזה במבצע צוק איתן, כשמטחי טילים נורו לעבר תל אביב, היכו הבריונים האלימים שוב בהפועל. הם הופיעו מול פתח דלת דירתו של חג'ג', כשעידו, ילדיו ואשתו צופים בהם מעברה השני של הדלת. הם היו חצי ערומים ובידיהם בקבוקי בירה, ופיהם מלא גידופים כלפי האיש, שתרם מיליוני שקלים מכספו והקדיש מזמנו היקר לטובת הפועל. מובן שאותם ביריונים לא פסחו גם על ביתי, והשמיעו קללות ואיומים לפגוע גם בי, אבל אני כבר הורגלתי בזה. למחרת נסע עידו לחו"ל, אשתו עזבה את הבית עם ילדיה ונסעה לבית הוריה. כמובן שהאירוע הזה הביא את עידו ומשפחתו להחלטה לעזוב את המועדון, מה שהנחית מכה ניהולית וכלכלית אנושה על המועדון, הצטערתי צער רב על כך אבל מובן, שאינני יכול לבוא אליו בטענות. מי כמוני מבין אותו…

עמדתי בפני החלטה האם להמשיך או לעזוב. כשכמובן משמעות העזיבה שלי היא פירוק המועדון וירידת ליגה בסוף העונה. בסופו של דבר, האהבה לקבוצה והאחריות שוב הכריעו את הכף וגם הרצון לא להיכנע לחבורת הבריונים ומורי דרכם.

למחרת עזיבתו של עידו נפגשתי עם אייל ברקוביץ' וסיכמנו שהוא ינהל את המועדון גם מקצועית וגם ניהולית ובלבד שהוא לא יחרוג בשקל מהתקציב וכי כל החלטה שיש לה משמעות תקציבית מצריכה אישור ממני. אני המשכתי לטפל בגיוס הכספים.

שוב עמדתי בפני משימה כמעט בלתי אפשרית להעביר את הקבוצה בבקרה התקציבית. רק בסיוע של עידו וגורם נוסף, שהעמידו בטוחות לטובת הקבוצה, צלחנו את משוכת הבקרה. מאז ועד לאחרונה הקבוצה התנהלה באופן מוחלט על ידי אייל. הוא היה המילה האחרונה בעניין המקצועי והמנהלי בתיאום איתי.

נראה כי כמו כל הקבוצות שאין להן בעלים עשירים, הפועל תתמודד העונה על המקומות 5 – 14. נקווה לטוב – שגם את העונה הזו נצליח לסיים בצורה סבירה למרות כל הקשיים.

גם השנה חבורת הביריונים פגעה בקבוצה. נציגם המכונה "פואד" פרץ למגרש במשחק הדרבי והחל לפגוע פיזית בערן זהבי. הקבוצה איבדה לפחות נקודה יקרה והדרבי שפוצץ בתוצאה 1-1 נקבע כתיקו ללא נקודות. הקבוצה נאלצה לשחק 3 משחקים מחוץ לבלומפילד, דבר שפגע בה מקצועית וכספית.

נוער

את מחלקת הנוער, שאמורה להיות עתיד המועדון, קיבלתי במצב מפורק. אני אישית הכרתי לא מעט ילדים שהוריהם העבירו אותם לקבוצות אחרות כתוצאה מחוסר הוודאות בסוף עידן אלי טביב. שיקמנו את המחלקה והשקענו בנוער כ-5 מיליון שקלים. גייסתי כספים על מנת להפוך את כל המגרשים במתחם חודורוב למשטחים סינתטיים, והיום הוא מתקן האימונים מהיפים בארץ. בניית המתקן חוסכת למועדון בכל שנה כמיליון שקל במיסים לעירייה ובתחזוקה. אני רוצה להודות לראשי הטוטו: צחי פישביין ואיציק לארי, על שסייעו בהקמת המגרשים.

אייל ברקוביץ', שהיה אחראי גם על מחלקת הנוער, הצליח לאזן את התקציב של המחלקה, הביא ספונסר בחצי מיליון שקל ונראה שתקציב הנוער יהיה מאוזן השנה.

ניהול

מאז שהגעתי להפועל אני שומע וקורא על "הניהול הבעייתי" של המועדון. אני רוצה להבהיר, שהבעיה הדומיננטית היא שאין כסף ורוב הזמן אני עסוק בגיוס כספים, כדי שהמועדון ימשיך להתקיים. כל "ההצעות הניהוליות" שאני מקבל בדרך כלל עולות כסף ואינן חוסכות כסף. נתעלם מהרכילויות, מהבורות ומהרשע ונתעסק בעובדות: ניהול נבחן, בראש ובראשונה, בתוצאות מקצועיות ביחס להשקעה. וניזכר בתוצאות של הפועל בשנתיים האחרונות: בליגה הפועל הייתה קבוצת צמרת וסיימה פעם במקום השלישי ופעם ברביעי. בממוצע, היינו טובים מב"ש ומק"ש, וזהים בהישגים למכבי חיפה. כמובן, רק מכבי ת"א היתה טובה יותר.

בליגה האירופאית היינו הקבוצה היחידה, פרט למכבי, שהגיעה פעמיים לאירופה, ופעם אחת שיחקנו בשלב הבתים, מאזן טוב יותר מכל קבוצות הצמרת, חוץ מאשר מכבי ת"א. בגביע המדינה לא הצלחנו בדומה למכבי חיפה, הפועל ב"ש ומכבי ת"א, והיינו נחותים מק"ש. לכן, אם נשקלל באופן אובייקטיבי את כל ההישגים, הרי שבמבחן התוצאה הפועל ת"א הייתה הקבוצה השנייה בטיבה בארץ מבחינת הישגיה, יחד עם קריית שמונה.

כמה השקיעו כל הקבוצות הנ"ל על מנת להגיע להישגים האלו? ההערכות הם שבשנתיים האלו מכבי ת"א יצרה גירעון של לפחות 150 מיליון שקל, מכבי חיפה – כ-80 מיליון שקל, הפועל ב"ש – כ-30 מיליון, וקריית שמונה – כ-20-25 מיליון שקלים.

הפועל ת"א יצרה גרעון של כ-23 מיליון שקלים. כלומר, הפועל ת"א יצרה את הגרעון הקטן ביותר מבין חמש קבוצות הצמרת, ובדומה לקריית שמונה, וסך הישגיה היה טוב מאלה של מכבי חיפה והפועל באר שבע, ודומה לקריית שמונה. עובדה. שוב ראוי לציין, שבניגוד לקבוצות האחרות, נקודת הפתיחה שלנו הייתה נחותה משמעותית. כמובן, הבעייה הייתה שאת הגרעון של הפועל – בהיעדר בעלים עשירים – נאלצתי לממן ברובו על ידי הלוואות ומעט תרומות, בשעה שאת הגירעונות של המועדונים האחרים, מקצתם גירעונות ענק, מימנו בעליהם האמידים. ראוי להדגיש, שהפועל ת"א הוא המועדון הכמעט יחידי בליגת העל, שאיננו מקבל סיוע, לא מבעלים ולא מהרשות המקומית (עיריית תל אביב מעניקה 200,000 שקל למחלקת הנוער…).

נשאלת השאלה: אם אין בעלים עשירים מדוע יוצרים גירעונות? שאלה טובה… אלא שללא הגירעונות, הפועל הייתה קבוצת תחתית על סף ירידה לליגה השנייה. נוסף לכך, כל העת האמנתי וקיוויתי, שהפועל כקבוצת צמרת תהיה יותר אטרקטיבית לרוכש פוטנציאלי. תקווה זו נכזבה עד לרגע זה.

נחזור לסוגיית הניהול. בשנתיים וחצי האלו הקבוצה התנהלה ללא דופי. לא הייתה שום תקלה בארגון משחקים בארץ ומשחקים מחו"ל, מערך האימונים דפק כמו שעון. שחקנים זכו וזוכים לתנאים מהטובים בליגה, כולל מערך תמיכה רפואית מעולה. כאמור שוקמה מחלקת הנוער והוקמו תשתיות מתקדמות וחסכוניות. הצלחנו להפחית 30%-40% בדמי האבטחה, המשכורות שולמו תמיד בזמן (פרט לפעם אחת בשל תקלה טכנית הן איחרו ביומיים שלושה). הצלחתי, סוף סוף, לחתום על הסכם עם עיריית תל אביב על השימוש במתחם חודורוב לטווח ארוך והסרתי את חרב הפינוי שריחפה תקופה ארוכה על המשך שהותנו במתחם חודורוב. אלו הן עובדות ולא רכילויות.

כל העבודה המצוינת הזאת מתבצעת באמצעות מספר עובדים קטן. ישנם רק 3 בעלי תפקידים בכירים: מנכ"ל, חשב ומנהל קבוצה, שמשכורותיהם הן פחות או יותר כנהוג בקבוצות ליגת העל. בשל כך, סך כל התקציב הניהולי של המועדון הוא מצומצם.

הפועל תל אביב נהנית מהכנסות בסיס קבועות של לא יותר מ- 8 מיליון ₪ (כולל הכנסות ממכירת כרטיסים ומנויים נטו). מימון הקבוצה מעבר לסכום זה בשנתיים האחרונות גויס על ידי בסיועם של מני ועידו ברובו ומקצתו על ידי מאיר תושב ובכור צבאן. רוב המימון נשען על הלוואות לטווח ארוך, ומיעוטו כספי תמיכות וספונסרים שגויסו על ידי.

בשנתיים האחרונות גייסתי למועדון כ- 25 מיליון שקלים, במלוא הענווה אני מכיר מעט מאוד אנשים, אם בכלל, שהצליחו לגייס בשנתיים הללו סכום שמתקרב לכך עבור מועדון כדורגל.

מידי פעם שוב ושוב עולה הטענה שההתרחשויות במועדון אינן שקופות. בחודש יוני האחרון ערכתי מסיבת עיתונאים, שבה מסרתי פירוט מלא של הנתונים הכספיים, הגירעון והסיבות לו. מובן שהעובדות לא בלבלו את מוציאי דיבתו של המועדון, שהמשיכו לתבוע "שקיפות".

את כל זה הצלחנו לעשות למרות רחש בחש מחריש אוזניים מצידם של כל מיני "גורמים" חסרי כל מעמד והשפעה בקבוצה, "מקורבים" מטעם עצמם ומתחזים למיניהם. לצערי הרב, כעשרים כתבים המסקרים את הפועל משתפים איתם פעולה, מפרסמים ידיעות חסרות שחר ומצוצות מהאצבע – במקרה הטוב, מדע בדיוני של ממש, ובמקרה הפחות טוב, הוצאת דיבה חמורה על סמך "עובדות" שלא היו לא נבראו. התמונה המשתקפת במראת הספורט היא מציאות וירטואלית חסרת כל אחיזה במציאות. שתי דוגמאות מייצגות מהימים האחרונים: באתר ספורט מסוים כתבו שלקחנו הלוואה כדי לממן את הרכש החדש. האמת, עד לרגע זה, כל הרכש החדש מומן ממכירת שחקנים שעזבו. ב- 5 מיליון לא השתמשנו על מנת להביא רכש. מי שלא מאמין מתבקש לפנות לבקרה התקציבית. ההלוואה של ה- 5 מיליון נועדה לשפר את המצב הפיננסי של המועדון והיא מחליפה הלוואות לזמן קצר בהלוואות לזמן ארוך. דוגמא שניה: אתר אחר כתב כאילו "גורמים" בהפועל פנו למאמן בית"ר, מנחם קורצקי, ובדקו אם הוא מוכן לאמן בהפועל. לא היה, לא נברא, אפילו משל לא היה. למרות שהמועדון הכחיש נמרצות את שתי הידיעות הללו, בחרו כתבי הספורט ופרשניו להתייחס לשתי הידיעות המופרכות הללו כאילו היו עשרת הדיברות ובנו עליהן טילי טילים של פרשנויות. מדע בדיוני של ממש.

ברצוני להבהיר כי הגורם המוסמך היחיד לדבר בשם המועדון בכל העניינים הניהוליים והכספיים הוא דובר המועדון ומי שהוסמך על ידי וכמובן, שהדוברים בעניינים המקצועיים הם המנהל המקצועי והמאמן. כל היתר הוא רכילות חסרת בסיס.

התפטרותו של אייל ברקוביץ'

מאמר זה אמור היה להתפרסם ביום שלישי, אולם התפטרותו של המנהל המקצועי, אייל ברקוביץ' דחתה את הפרסום להיום והיא כמובן, מחייבת את התייחסותי.

לאחר שעידו חג'ג' עזב את ניהול מועדון הפועל תל-אביב, בעקבות הפגנת הביריונים נגדו, נאלצתי לקחת שוב על עצמי את האחריות למועדון והפקדתי את כל הסמכויות המקצועיות והניהוליות בידי אייל ברקוביץ'. אייל הביע דאגה לגבי יכולתי לעמוד בכל ההתחייבויות הכספיות ובעיקר בתשלום משכורות השחקנים. אמרתי לו: "אל תדאג, אני אטפל בכך", ואכן במשך כל התקופה שולמו המשכורות בזמן. השחקנים והצוות המקצועי נהנו מהתנאים היותר טובים שבקרב מועדוני ליגת העל.

אייל עשה עבודה טובה ונתתי לו גיבוי מלא. הדבר בא לידי ביטוי בהתייחסותי אליו לכל אורך המאמר. לצערי הרב, בניגוד להבטחתו, אייל לא הצליח לנתק עצמו מהתקשורת, התראיין והדליף ללא הרף, באופן שפגע קשה במרקם היחסים בתוך הקבוצה וביחסים בינו לבין בעלי המניות בכלל ועם עידו חג'ג' בפרט. אייל לא הבין שאי אפשר לנהל מועדון דרך אתר ספורט.

בשבועות האחרונים הופעל עלי לחץ כבד לפטר את אייל ברקבוביץ'. אמרתי לכולם: "תשכחו מזה". המשכתי לעמוד כחומה בצורה מאחוריו. זימנתי את אייל לפני כחודש לשיחה ודרשתי ממנו בכל תוקף, שיחדל להתראיין ולהדליף. לצערי, זה לא קרה וההדלפות נמשכו עוד ועוד. ברצוני להזכיר,שגם בעימות עם עידו חג'ג' בנושא הבאת שחקן ללא ידיעתו של אייל, נתתי לו גיבוי והודעתי, שאף שחקן לא יגיע להפועל, אלא באישורו ובהסכמתו של אייל. למרות כל הפרסומים ההזויים והבדויים, כל השחקנים שהגיעו היו אחרי תיאום מוחלט ביני לבין אייל. אמרתי לו שוב ושוב, שלא ישחק בקבוצה מי שאייל לא ירצה. אפולה אדל, דודו ביטון ואמידו בלאדה הובאו כולם על דעתו המקצועית של אייל.

לפני כחודש החלו היחסים בין אייל והמאמן אסי דומב להתערער. אייל השמיע באוזניי ביקורת מקצועית ואישית חריפה מאוד על אסי דומב. אמרתי לו, שבצד המהותי אני מסכים איתו בהחלט, ואם הוא יחליט לפטר אותו, הוא יקבל גיבוי מלא. אייל, למרות הביקורת, החליט לתת עוד ועוד הזדמנויות לאסי. חשבתי שהוא טועה, אבל אמרתי: "אתה המנהל המקצועי ורק אתה תקבע אם אסי יישאר או לא". לאחר המשחק עם בית"ר ביום שני השבוע, צלצל אליי אייל ואמר שהוא רוצה לפטר את אסי. אמרתי לו: "זו זכותך המלאה ואני אגבה אותך. למחרת היום אטפל בעניין ואודיע למספר אנשים שאינני חושב שהם צריכים לקרוא על כך בעיתון". אכן, בבוקר התכוונתי להודיע על כך ליו"ר המועדון, יו"ר עמותת האוהדים, לעידו חג'ג', למני ויצמן, לבכור צבאן ולבועז תושב; והדגש הוא על המלה "להודיע". הוספתי ואמרתי, שבערב הוא יוכל לפעול על פי שיקול דעתו המקצועית בעניין. השבעתי אותו, שאם העניין ידלוף, אראה זאת בחומרה רבה. בבוקר, עוד לפני שהספקתי להתחיל לפעול, פורסמה הכוונה לפטר את אסי באתר הבית של אייל. טלפנתי לאייל ואמרתי לו שאני רואה בכך הפרת אמון חמורה. לאחר מספר דקות הוא הודיע לי שהוא מתפטר בשפה וולגרית וגסה, שיש בה להעיד על המשתמש בה יותר מכל.

חבורת הביריונים

לצערי הרב סובלת הפועל בשנים האחרונות מתופעה קשה הפוגעת קשות בדמותו ובמהותו של המועדון וביכולתו להתקיים. חבורת ביריונים אלימה, שבראשה עומדת קבוצה שאימצה לעצמה סמלים בולשביקיים והנפת דגלי שטן, מגבירה את השפעתה השלילית ומגדילה את הנזקים החמורים, הישירים והעקיפים, הנגרמים למועדון. החבורה לא בוחלת בהסתה פרועה, מפיצה שקרים כנגד בעלי המועדון לדורותיהם, הנהלות הקבוצה לדורותיהן, ומאמני הקבוצה לדורותיהם (למעט אולי גוטמן). הכת הזאת אימצה לעצמה את האמירה, שהפועל ת"א מייצגת את הפועל ולא את ישראל. אותה חבורה אחראית לשירים מבחילים ושרה שירים המבזים את זכרון השואה.

החבורה מפעילה טרור ואלימות כנגד אוהדים המביאים את דגל ישראל לבלומפילד. היא פועלת באלימות כנגד אוהדים המוחים נגדה. זה מכבר הם שמו עצמם מעל הקבוצה, ולמעשה הם אינם מייצגים את הפועל אלא רק את האינטרסים ואת היצרים שלהם. לא במקרה הם עומדים בקשרים עם קבוצות אוהדים קיצוניות באירופה, שהמועדונים ביבשת נלחמים בהם מלחמת חורמה.

זו אינה הפועל ת"א שמאות אלפי אוהדי הפועל ואני מכירים. מדובר בחבורה קטנה של כמה מאות ספורות של אנשים, שבעטיים הפועל היא אורחת קבועה בבתי הדין של ההתאחדות וסופגת עונשים כבדים הפוגעים בקבוצה ספורטיבית, תדמיתית וכלכלית.

קבוצת הפועל ת"א נענשה בשנתיים וחצי האחרונות ב-8 משחקי רדיוס וסגירת יציעים, יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. בעונה הקודמת, הנזק הכספי שגרמו אותם ביריונים מסתכם ב 1.2 מיליון ₪ המורכבים מקנסות, שכירת מגרשים חלופיים, אובדן הכנסות בפועל וגידול בהוצאות האבטחה. בדרבי האחרון בעונה הקודמת, שבו ניצחנו, בעת שיציעים 4-5 נסגרו, זרקו הביריונים אבוקות למגרש, דבר שגרר קנס נוסף ומשחק רדיוס נוסף. איך אמר אחד מהם לאחר המשחק: "גם ניצחנו בדרבי, גם דפקנו את מכבי וגם דפקנו את רמון ששילם את הקנס".

הקהל של הפועל הוא קהל טוב ועממי. המגיע בעיקרו מדרום תל אביב, יפו, בת ים וראשון לציון, אבל גם ממקומות אחרים. המועדון נהנה מאהדה גדולה בהתיישבות העובדת, ובמגזר הערבי אין לי ספק שהרוב המכריע חושב שהפועל מייצגת הן את הפועל והן את ישראל, לצערי הרב, כל הקהל הרב הזה איננו יוצא נגד החבורה הזו שמטילה עליהם את אימתה. הביריונים האלו פעלו נגד סמי סגול, הפגינו נגדו, פלשו לרשות היחיד שלו ולבסוף סילקו אותו, ועד היום הם משמיצים את האיש הנפלא, שהעלה את הפועל על המפה והשקיע מכיסו בהפועל עשרות רבות מאוד של מיליוני שקלים. החבורה הזו מנהלת מסע הסתה שקרי נגד מושיק תאומים, שבעיניי הוא סמל ומופת לנאמנות למועדון. הוא האוהד מספר אחת של הקבוצה מבין מי שתרמו מזמנם ומכספם לקבוצה במשך למעלה מעשור. אבל הם אינם חדלים מלהשמיץ אותו ולהפגין נגדו עד היום. האיש האדום הזה תרם עשרות רבות של מיליוני שקלים מכיסו, ועד היום הוא פורע חובות מתקופת בעלותו על הקבוצה. אבל החבורה ההיא לא מפסיקה להפיץ את שקריה כאילו מושיק הרוויח כספים על חשבון הפועל.

גם מוני הראל, שהשקיע בתקופתו עשרות מיליוני שקלים מכספו בקבוצה, לא שבע נחת מהם. לא פעם ולא פעמיים גידפו וחירפו אותו, והוא חדל מלהופיע למשחקי הקבוצה. על מה שעשו הביריונים לטביב לא צריך להכביר מילים. כעת הם גירשו את עידו חג'ג' מהמועדון. וכמובן, גם עליי הם לא פסחו. אני, שבאתי מאהבה ועובד בהתנדבות למעלה משנתיים וחצי, משקיע הרבה זמן יקר, מפעיל את כל קשריי לטובת הקבוצה. ומהי התמורה שלהם? הם אינם חדלים מלהסית. מידי פעם הם מגיעים לביתי. מצלצלים באינטרקום, מקללים ומפגינים.

גם מאמני הפועל סבלו מהם כל השנים. תמיד באיזשהו שלב של העונה הם תבעו את פיטוריהם, הפגינו נגדם, הגיעו למתחם האימונים כדי לקלל ולהמאיס את עבודתם. הם מטלפנים ושולחים מסרונים ומסרי ווטסאפ לכל מי שקשור לקבוצה ומאיימים, שאם לא ייכנעו לדרישותיהם הם יפעלו באלימות.

כאוהד הפועל במשך 60 שנה אני מבקש מכם, הרפו מהקבוצה, לכו הקימו לכם קבוצת "הפועל" חדשה בליגה נמוכה. קראו לה הפועל אינטרנציונל ת"א, ושם תוכלו לשיר את שירי הזוועה שלכם, להניף את שלטי השטן, לומר שאתם מייצגים רק את הפועל. לקרוע דגלי ישראל, ולנהל קבוצה שתדשדש בליגות הנמוכות, כי אין לכם יכולת אמיתית לגייס כסף אפילו לליגה לאומית, ותאפשרו לנו לחזור להפועל הישנה והטובה. אז יהיו מי שירצו לרכוש את הקבוצה ולהשקיע בה מיליונים רבים, מבלי שיהיו בני ערובה שלכם, בלי שתארגנו הפגנות מתחת לבתיהם ומבלי שתפעילו טרור על בעלים, הנהלות אוהדים ומאמנים.

האוהדים

אוהדי הפועל לא היו מעולם אוהדי הצלחות אלא כמאמר השיר הם הלכו "עם הפועל גם בטוב וגם ברע", והזדהו עם הבכיר שבהם, אריק איינשטיין. אבל לצערי אוהדים רבים הפסיקו להיות עם הפועל "גם ברע", כי ישנם אוהדים שמוכנים לבוא למשחקים רק כאשר הפועל תל אביב נמצאת בצמרת. השנה הייתה ירידה ברכישת מנויים כי הקבוצה הפכה לפחות אטרקטיבית. אוהדים לא רוכשים כרטיסים אפילו למשחקים החשובים או המכריעים. אפילו במשחק הדרבי אוהדי הפועל לא רכשו את כל הכרטיסים שעמדו לרשותם לרבות בשער 8 של איצטדיון בלומפילד. גם במשחק נגד בית"ר, שלקראתו שער 8 הוקצה ליריבה, אוהדי הפועל לא מילאו את כל היציעים שהוקצו להם, והדבר חזר על עצמו גם במשחק מול הפועל באר שבע. הניסיון למכור באמצע העונה מנוי-זוטא ("מיני-מנוי") במחיר מוזל נכשל כישלון חרוץ.

אני מכיר אישית אוהדים, שעושרם האישי נאמד בעשרות ואפילו מאות מיליוני שקלים. הם שואלים אותי שוב ושוב – "מה יהיה עם הפועל?" ומספרים לי על הסבל שעובר על ילדיהם. כמובן, הם לא חוסכים ממני עצות, ובדרך כלל, כל עצה שלהם – יישומה עולה ים של כסף. אני תמיד מאזין ואף מקבל את העצות, אבל כשאני שואל אותם אם יהיו מוכנים לממן את יישום עצותיהם, בדרך כלל הם מתפוגגים. כן, יש לי בהחלט אכזבה מהאוהדים בעלי היכולת. סה"כ התרומות בשנתיים האלו מסתכמות ב-250,000 שקלים, (לא כולל כספים שניתנו באופן ישיר לרכישת שחקנים כמו ורמוט, שכטר ואלמוג, שעבורם נתרמו 800,000 שקל). בה בשעה, תקציב הפועל הכולל בשלוש העונות האחרונות, מסתכם בכ- 120 מיליון שקל. לצערי תהום פעורה בין מילות האהבה והבעות הדאגה הדרמטיות שהאוהדים הללו מרעיפים על הקבוצה לבין הרצון של אותם אנשים לתרום, לפתוח את הכיס ולו במקצת לטובת הקבוצה.

המאמצים למכור את הקבוצה

אחד השקרים הבוטים שהחבורה הביריונית הפיצה הוא שאינני רוצה למכור את הקבוצה. האמת הפוכה לגמרי – אין דבר שאני רוצה אותו יותר מאשר להביא רוכש למועדון. בשנתיים האחרונות נפגשתי עם רוכשים מהודו ועד כוש, מקצתם הזויים, אחדים מהם אפילו נוכלים, סתם רודפי פרסום ועוד כהנה וכהנה. גם כשהערכתי שהסיכויים קלושים מאוד, לא היה אדם שביקש להיפגש איתי בעניין רכישת המועדון ולא נענה. לא היה גורם שפנה אליי ואמר, שהוא מסוגל להביא רוכש, ולא קיבל ממני מנדט לעשות זאת וצויד בכל המסמכים והמצגות הדרושים. העמותה פנתה אליי ואמרה ששכרה אדם מקצועי, מוכשר ממני, כדי למצוא רוכש, גם הוא קיבל את כל המידע והאישורים אבל חזר בידיים ריקות. אני קובע במפורש, שאף גורם, למעט מר סאני קהאן, לא הגיש הצעה ממשית כלשהי לרכישת הקבוצה.

עם סאני קהאן התנהל מו"מ רציני, מדובר באיש עשיר מאוד ואוהד כדורגל. הגענו עמו להסכמה על מכירת הפועל. הוא הציע הצעה לרכישה והסכמנו לכל התנאים שהוא הציג. אחד מהם היה שהפועל לא תשחק בשבת. אני התחייבתי שאשיג את האישור לכך, "הנשמות הטובות" הזהירו את סאני שאני מוליך אותו שולל ושאין שום סיכוי שאצליח להשיג את האישור הזה אבל הצלחתי במשימה. ביום הדרבי שפוצץ הודיעו מנהלת הליגה וחברת צ'רלטון שהפועל לא תשחק בשבת, עורכי הדין של סאני התקשרו לאנשי צ'רלטון בכדי לדון עימם כיצד מוציאים לפועל את ההחלטה. ואז הופיע פואד.

באותו לילה עמדתי לטוס לארה"ב, כדי להיפגש עם מיליארדר אמריקני נוסף, שביקש להיפגש איתי בנוגע לרכישת הקבוצה. אלא שבשעה 23:30, שעה לפני ההמראה כשאני בשדה התעופה, התקשר אליי עורך דינו של סאני והודיע לי, שלאור אירועי הדרבי, קהאן נסוג מהעסקה, למרבה הצער,  ויסתפק בתרומה של מיליון שקלים לטובת הפועל, ואכן, כך עשה סאני קהאן, ואני מודה לו מאוד על כך. שוב ה"פואדיזם" סתם את הגולל על הסיכוי, שהפועל תימכר לבעלים חדש ובעל אמצעים, שהיה יכול להפוך אותה לקבוצת על.

יומיים לאחר מכן נפגשתי בניו יורק עם מיליארדר נוסף, שהביע עניין רב ברכישת הקבוצה. הוא ביקש ממני להבטיח לו תקופת בלעדיות של חודש, כדי לבצע את הבדיקות הנדרשות לקראת רכישה. האיש נכנס לפרטים והיה נלהב מאוד. קבענו להיפגש בתל אביב, כדי שנסכם על בדיקת נאותות והתחלת תהליך. הוא, אכן, הגיע לארץ, נפגש עם כמה אנשים הקרובים אליו, ואלה אמרו לו להתרחק מהפועל בפרט וממגרשי הכדורגל בכלל, בייחוד אחרי אירועי הדרבי האחרון. גם הזדמנות זו הוחמצה, ב"זכות" אותה חבורת הביריונים. אני חוזר וקובע חד משמעית, לאור הניסיון האישי שלי בשנתיים וחצי האחרונות, כי אין ספק, שהמכשול העיקרי והמרכזי במכירת הקבוצה היא אותה חבורה, ששמה יצא למרחוק. בכל פגישה, השאלה הראשונה שנשאלתי על ידי כל רוכש פוטנציאלי רציני הייתה האם ומתי הביריונים יפגינו מתחת לביתי. לא היה אפשר להתעלם מהחששות הגדולים של כולם. אמרתי וחזרתי ואמרתי, שאם נשקיע משאבים רבים נוכל למגר את התופעה, כפי שעושה מכבי תל אביב בהצלחה רבה. אבל רושם האירועים השליליים היה תמיד חזק יותר מכל סיבה טובה לרכוש את המועדון.

העמותה

מיד עם רכישת הקבוצה, נפגשתי עם ראשי העמותה, שהייתה בשלבי הקמה. נוצר בינינו שיתוף פעולה מצוין. נציג העמותה ישב בישיבות ההנהלה. שיתוף הפעולה הזה היה הדוק כל כך, עד שבתקשורת נשמעו דברי ביקורת על שאת האגודה מנהלים למעשה האוהדים. החזון והתקווה שלי היו שהאוהדים ירכשו בסופו של דבר מחצית המניות והבעלות, ויהיו גורם דומיננטי בניהול המועדון בדומה למודל הגרמני. חתמתי על הסכם חסר תקדים בכדורגל הישראלי בין המועדון לבין העמותה. במרבית העונה הראשונה העמותה הייתה שותפה מלאה לכל ההחלטות החשובות. לצערי הרב, העמותה לא הצליחה לגייס את מלוא הסכום שהוקצב לרכש 20% ממניות המועדון ועד היום עדיין חייבים חבריה כ-300,000 שקל, שטרם הגיעו.

לאחר מכן, נערכו בחירות לעמותה, ונציגיה של מי שנחשפה יותר ויותר כחבורת הבריונים הפכו להיות חלק מראשי העמותה. העמותה החלה לפעול נגדי, הפיצה מעשיות מכפישות והשמיצה את ההנהלה. למרות זאת, אישרתי לנציגיה לחפש רוכש לקבוצה. העברתי להם את כל המסמכים שדרשו (ואלה דלפו, כמובן, לתקשורת בצורה מגמתית). העמותה שכרה מייצג, שיחפש רוכש, אך זה לא הצליח במטלה. זה לא מנע מאחדים מראשיה להמשיך ולהפיץ ברבים את השקר, שאינני רוצה למכור את המועדון ולהשאירו בחזקתי.

הפעולות האלו של ראשי העמותה בתקופה הזו פגעו בראש ובראשונה בעמותה. בסוף העונה הקודמת הם נטשו והשאירו את העמותה במשבר עמוק. מספר חבריה הצטמק – מיותר מ-3000 חברים עד פחות מ-1000 חברים. כיום עומדים בראש העמותה אלי פסטמן ובארי בן זאב שעימם אני משתדל לשתף פעולה. אך לצערי, גם בתקופתם, אחדים מראשי חבורת הביריונים עדיין מכהנים במוסדות העמותה. לאחרונה, פנה אליי אלי ראש העמותה והציע למנות את בארי בן זאב ליו"ר המועדון. נעניתי בשמחה לפנייה ומיניתי את בארי בן זאב, שהוא איש עתיר ניסיון ובעל כישורים יוצאים מן הכלל ליו"ר המועדון ואני מאחל לו הצלחה מרובה. כאן המקום לציין, שבשנתיים וחצי האחרונות, העמותה העבירה סכום זניח כסיוע למועדון, אך למען כבודם של הטובים שבחברי העמותה אינני מציין את הסכום.

הבוררות עם טביב

בחודש דצמבר 2012 שולמו לטביב, על פי ההסכם איתו, 6 מיליון שקל תמורת 50% מהמניות על ידי רוכשים, כפי שפירטתי קודם לכן. כזכור, הקבוצה הייתה אמורה לעבור לידי הבעלים החדשים ללא חובות. אולם בבדיקה מעמיקה נחשפו שני דברים: האחד – החובות מתקופת טביב הם כ-20 מיליון שקלים, נכון להיום. השני – טביב, בניגוד להסכם, נטל סכומים, שהגיעו ל"הפועל תל אביב" בתקופתי, בסך של כ-3 מיליון ש"ח. תבענו מטביב, שיסלק את כל החובות ויחזיר את הכסף שנלקח מהפועל ת"א. לאחר שהוא סירב, הגשנו נגדו תביעה בהליך הבוררות המוסכם, וטביב מצידו הגיש תביעה נגדית לקבלת 6 מיליון ₪ על חשבון הרכישה. הבוררות מתנהלת כבר שנה וחצי, ומוקד המחלוקת הוא האם אני רשאי לקזז את תשלום ה-6 מיליון שתובע טביב מהחובות שלו להפועל ת"א. ראוי לציין שחובותיו של אלי טביב רק למס ההכנסה מתקופת בעלותו הצטברו לכדי כמעט 8 מיליוני ש"ח. סכום זה שווה לפחות לחוב שצריך לשלם לטביב בעבור המניות. אנו ממתינים לפסק הדין של הבורר.

למה הפסקתי לבוא למשחקי הפועל?

ביום שבו ביריונים התפרעו בקומת מגוריו של עידו חג'ג' והוא החליט לעזוב, החלטתי, שאני נשאר בכל מקרה. עם זאת, גמלה בליבי ההחלטה לא לבוא יותר למשחקים של הפועל ולהסתפק בצפייה בטלוויזיה במשחקי הקבוצה האהובה שלי. בחודש שעבר התפרסם בעיתון "גלובס" ריאיון שביטא בדיוק את תחושותיי. שמוליק הספרי, מגדולי המחזאים כיום בישראל, אוהד שרוף של הקבוצה שנים רבות, שנהג לשבת לא רחוק ממני בבלומפילד, הביע את רחשי ליבו. הוא הסביר מדוע איננו בא יותר למשחקי הקבוצה. "השנה החלטתי שמספיק", סיפר הספרי. "לא אוהב את השירים, לא אוהב את הקללות, לא אוהב את הרמה. אני לא רוצה להיות שותף לדבר הזה. תרמתי לעמותה ותודה רבה. ה'פואדים' האלה הם הסיבה שבגללה הפסקתי להגיע למגרש". הספרי ביטא כדרכו בצורה קולעת, את תחושותיי, ואני בטוח, שהוא היה פה לרבים שחושבים כמוהו.

סוף דבר

רשימה זאת היא רק אפס קצהו של כל מה שעבר על האגודה ועליי. בתנאים קשים וכמעט בלתי אפשריים הצלחתי בסיוע מועט לשמור בשנתיים הראשונות את הקבוצה בצמרת הכדורגל הישראלי. כל זאת נעשה מבלי שקיבלתי רוח גבית אלא להיפך, רוח נגדית עזה לא הפסיקה לנשוב נגד המועדון ונגדי. אני גאה מאוד על שהפועל ת"א, למרות הכל, חיה, נושמת ובעיקר בועטת – בעיקר בזכותי ובזכות מעטים מאוד שעמדו לצידי, למורת רוחם של רבים ורעים.

הפועל ת"א היא מותג גדול בכדורגל הישראלי ובעל מסורת מפוארת, אני משוכנע שבסופו של דבר, למרות הכל, נצליח להחזיק מעמד ויגיע רוכש רציני ואמיתי. לכן, אני פונה למאות אלפי אוהדי הפועל ברחבי הארץ, שאוהבים את הקבוצה, דואגים לה וחרדים לעתידה: עד שיבוא הבעלים החדש, התעוררו ואל תתנו לי להמשיך להתמודד לבדי עם מצוקות הקבוצה האהובה על כולנו, כי זו הופכת להיות משימה בלתי אפשרית גם עבורי.