יעקב חודורוב

יעקב חודורוב
יעקב חודורוב
כינוי
מספר בהפועל	1
תפקיד	שוער
תאריך לידה	16.6.1927
מועדוני נוער	הפועל ת"א
מועדונים כשחקן	מכבי ראשון לציון, הפועל ת"א, הפועל ר"ג, שמשון ת"א
מועדונים כמאמן	הפועל חולון
הופעות	171
שנים	16

יעקב חודרוב,נולד ב-16 ביוני 1927, נפטר ב-31 בדצמבר 2006. שוער הפועל ת"א בין השנים 1947-1962, עימה זכה באליפות בשנת 1957 וגביע המדינה בשנת 1961. לדעת רבים גדול שוערי ישראל בכל הזמנים. חתן פרס ישראל לשנת 2006. על שמו קרוי מתחם האימונים של הפועל ת"א.

שוער. שיחק בהפועל בשנים 1962-1947

"כשנולדתי, היה לי פגם ברגליים ועד גיל תשע לא יכולתי ללכת, אבל הורי לא ויתרו. הייתי בשבילם קרן אור יחידה בחיים מאוד קשים והם עשו הכל כדי שאגדל ככל הילדים. בין השאר נהגו לקחת אותי לעתים קרובות לשפת הים ושם היו נותנים לי כדור, שימשוך אותי ויגרה אותי להיות בתנועה. זה באמת פעל ולאט לאט הצלחתי להתגבר על הנכות.

בגיל 17 סיימתי את בית הספר התיכון. באותם ימים חויב כל בוגר תיכון ללכת לשנת שירות ואני התגייסתי לשורות הנוטרים, שפעלו במסגרת משטרת היישובים העבריים. מפקדי הגדודים היו בריטים, אבל כל שאר המפקדים והלוחמים היו יהודים. משטרת היישובים עסקה בשמירה על היישובים העבריים ועל מתקנים שונים ושימשה מסווה לפעולות ההגנה. במסגרת תפקידי עסקתי בהעברת נשק ותחמושת, באימונים ובפעילויות אחרות של ההגנה. באותו זמן נפצע השוער האנגלי בקבוצת הכדורגל של נוטרי ראשון לציון ומכיוון שהייתי שוער טוב, ביקשו ממני להחליף אותו. מפקד משטרת היישובים בראשון לציון, קצין אנגלי בשם טיילור, אמר: 'לא אכפת לי שחודורוב יתעסק עם נשק בלתי חוקי, העיקר שתביאו לי את גביע הנוטרות.' שיחקנו כמה משחקים במסגרת טורניר הגביע, עד שהגענו לגמר נגד קבוצת הנוטרים של העמק. משחק הגמר התקיים בהר הצופים בירושלים ואנחנו זכינו בגביע. טיילור היה מאושר. הוא הזמין אותי לשיחה ואמר לי: 'אני אמנם אידיוט, אבל לא עד כדי כך. אתה חושב שאני לא יודע שאתה מתעסק ב-bloody הגנה שלך עם נשק? לא אכפת לי שתתעסק עם רובים, אווירונים, אוניות, עם הכל. העיקר שהבאתם לי את הגביע. הוא שווה לי את כל האקדחים והתותחים שאתם מביאים.' זו היתה התחלת הקריירה שלי כשוער כדורגל.

שיחקתי במשך כשנה במכבי ראשון לציון. זו היתה הקבוצה הראשונה ששיחקתי בה עם מדי שוער ונעלי כדורגל. אחרי שהייתי שם כמה חודשים, החליטו לבנות טריבונה באיצטדיון. המצב הכלכלי של הורי היה קשה מאוד וביקשתי שאבא שלי, שהיה קבלן מחוסר עבודה, יבנה את הטריבונה. אמרו לי 'יהיה בסדר' ונתנו את העבודה לקרוב משפחה של אחד ממנהלי הקבוצה. התרגזתי ועברתי להפועל ראשון לציון. אחד המשחקים הראשונים שלי איתם היה במסגרת הגביע, נגד הפועל תל אביב. ניצחנו 0:1 ובהפועל החליטו שהם חייבים להעביר אותי לקבוצה שלהם. בראשון התנגדו, אבל ללא הועיל. מזכיר הפועל בארץ אמר שאותו מעניינת קודם כל הפועל תל אביב ובשנת 1947, כשהייתי בן 20, עברתי להפועל.

שחקנים בולטים בקבוצה היו הקיצונים דוקטור ומייטנר, החלוץ המרכזי פולי פריד, הקשר אייזק צ'צ'יק ושחקני ההגנה מלמד ובוצ'קה. משה מלמד היה שחקן יוצא מהכלל - חזק מאוד, לוחם ומלא התלהבות ונחישות. את אייזק צ'צ'יק כינו 'מיניון', כשמו של אחד השחקנים הגדולים בנבחרת אנגליה של הימים ההם. דוקטור ומיייטנר היו מעל ומעבר. אלה היו שחקנים שלא נראו כמותם בארץ - מהירים, טכניים ובעלי בעיטה חזקה. הם לבדם יכלו להכריע משחק. שניהם עלו לארץ מוינה והביאו איתם את סגנון המשחק האירופי, שהיה יפה יותר לעין, טכני ומתוכנן יותר. הם באו לא רק לנצח, אלא גם להנעים לקהל את המשחק, וזאת בתקופה שבה התאפיין הכדורגל בארץ במשחק של 'עליהום' - יותר לחימה מאשר טכניקה ויופי. בליגה הראשונה, ליגה א', היו קבוצות עבריות וגם קבוצות אנגליות מצוינות, כמו הסוללה ה-17 מחיפה והפרשים מרחובות. היתה אז בארץ גם קבוצה של שבויים איטלקים, שנפלו בשבי במלחמת העולם השנייה. הם לא שיחקו בליגה, אבל נהגו לקיים משחקים 'ידידותיים' במגרש במחנה שבויים בנתניה. המגרש היה מוקף זחל"מים בריטיים, כדי לשמור שהשבויים לא יברחו. המשחקים שלנו מולם היו ברמה גבוהה מאוד ומשכו קהל רב יותר מאשר במשחקי הליגה. כבר אז ליוו אותנו למשחקים אוהדים רבים. לכל משחק חוץ היו נוסעות 15 משאיות פתוחות עם האוהדים בארגז מאחור.

יעקב חודורוב

בשנת 1951 נסענו לשחק באנגליה. זו היתה הפעם הראשונה שבה פגשה קבוצה ישראלית קבוצות מהליגה האנגלית. הם היו ברמה אחרת לגמרי והפסדנו בכל המשחקים: 6:1 לארסנל, 6:0 למנצ'סטר יונייטד ו-2:0 ללידס. למרות שספגתי הרבה גולים, נהניתי מאוד לשחק נגדם. הייתי השחקן הפעיל ביותר במגרש. למדנו הרבה במשחקים האלה והרגשנו שעצם המשחק מול קבוצות ברמה כזו הוא כבוד גדול עבורנו.

נהגתי לשחק על כל הרחבה. לא פחדתי לספוג גולים, כי ידעתי מה החלוץ של היריב עומד לעשות וידעתי גם לכוון את עצמי ומתי לצאת לקראת הכדור. המאמן שלנו באותה תקופה היה מוסטה פוליאקוב, הראשון שהכניס את שיטת ה-WM (שיטת משחק שבה שחקני ההתקפה מסודרים בצורת W ושחקני ההגנה בצורת M). מוסטה הדריך אותי לשחק מחוץ לשער. הוא היה אישיות, מאמן יוצא מהכלל, שידע איך לגשת לשחקנים ומתי להיות קשוח. אחיו, שלמה פוליאקוב, אימן את קבוצת הנוער.

אחד המשחקים הטובים שלי היה גמר הגביע נגד הפועל פתח תקווה. הם היו פייבוריטים, זכו באליפות המדינה חמש פעמים ברציפות ולא ראינו סיכוי לעבור אותם. אחרי שספגנו את הגול הראשון, ידעתי שאם אני לא מעודד את החבר'ה הולך להיות כאן חורבן. תפסתי יום יוצא מהכלל וניצחנו 1:2.

שיחקתי בהפועל קרוב ל-17 שנים, עד 1963."

חודורוב ויאשין. ב-1956 הוגרלה ישראל לשחק בטורניר הקדם-אולימפי נגד ברית המועצות. במשחק הראשון, במוסקבה, ניצחו הסובייטים 0:5, ולמרות זאת נכתב בעיתונים שחודורוב, ביכולתו המזהירה, מנע תבוסה גדולה יותר. משחק הגומלין התקיים ברמת גן. על המשחק ועל מעלליו של חודורוב נכתב בחוברת מיוחדת, שהופיעה 12 שנים מאוחר יותר בהוצאת ההתאחדות לכדורגל:

"כשלושה שבועות חלפו ונבחרת ברית המועצות הגיעה למשחק הגומלין בישראל. הביקוש לכרטיסים היה הגדול ביותר מאז החלו בועטים בכדור בחבל ארץ זה ו'רק' 70 אלף מאושרים הצליחו להידחק בשיפולי האיצטדיון הרמת גני. קהל שיא זה חזה בהישג מרשים של הנבחרת הישראלית שנוצחה בהפרש זעיר (2:1) על ידי אותה נבחרת סובייטית מהוללת...

גם איצטדיון רמת גן לבש חג לכבוד המאורע. כרזה ברוסית קידמה את פני הכדורגלנים הסובייטים ו-11 שרי ממשלה הגיעו לאיצטדיון שעה ארוכה לפני שריקת הפתיחה.

במוסקבה ספגנו מהלומה בדמות שער ראשון כבר בדקה השנייה. ברמת גן היה הזעזוע גדול יותר: בדקה השלישית נפגע השוער חודורוב בצורה קשה ונאלץ לנטוש את המגרש. שקט השתרר באיצטדיון. דוד קרמר, המגן הימני, לבש את אפודת השוער ונכנס אל בין הקורות. אז כבר לא קיווה איש למשהו מיוחד. אולם דווקא פציעה זו הביאה להתעוררות גדולה בשורות הנבחרת הישראלית ובמשך 22 הדקות שבהן נעדר חודורוב מן השער לא ספגה הנבחרת שלנו שערים.

כאשר חזר חודורוב והופיע בשערי האיצטדיון, כשאצבעו חבושה, זכה למחיאות כפיים סוערות שאיש אינו יכול להיזכר בדומות להן. ואמנם חודורוב היה במלוא כושרו אף שאצבעו נקעה והוא שיחק תחת השפעת זריקת-ההרגעה. דקות אחדות לפני תום המחצית הראשונה הוא הצליח לזנק ולהדוף כדור אותו נגח המקשר הסובייטי איסייב ממרחק של... שני מטרים בלבד."

את השער לישראל במשחק הבלתי נשכח הזה הבקיע נחום סטלמך, שחקן הפועל פתח תקווה ואגדת כדורגל בזכות עצמו, ששיחק שנים רבות לצדו של חודורוב בנבחרת ישראל.

השוער הגדול ביותר שראיתי בחיי. 5.2.1958, קרדיף. וויילס – ישראל 0:2. "היה לי הכבוד הגדול לראות את השוער הגדול ביותר שראיתי בחיי." כך אמר אחרי המשחק בריאיון ל"חדשות הספורט" מלווין ג'נקינס, נשיא ההתאחדות הוולשית, שהוסיף: "היו רגעים שבהם שיחק השוער לבדו נגד כל חלוצי וויילס."

הפנתר מבלגרד. 11.4.1960, בלגרד. ישראל – יוגוסלביה 1:2. ניצחון היסטורי של הכדורגל הישראלי. דקה 55, התוצאה 1:1. שני החלוצים היוגוסלבים, קוסטיץ ומואיץ, בהתקפה מתפרצת, לבד מול חודורוב. מואיץ בועט מקרוב וחודורוב הודף. הכדור מגיע לקוסטיץ. חודורוב מזנק לרגלי החלוץ היוגוסלבי וקולט. דקה 80, קרן ליוגוסלבים. הכדור מסתובב ליד חיבורי הקורות. חודורוב מתעופף, הודף, נתקל בקורה ונופל על הדשא, נאנק מכאבים. אחרי טיפול הוא מתאושש וחוזר לעמוד בשער. היוגוסלבים ממשיכים לתקוף. הכשלה ליד הרחבה. קוסטיץ מרים כדור מסובב לפינה, חודורוב מזנק ומציל. השופט שורק. ישראל מנצחת את יוגוסלביה.

כולם נשארו פעורי פה. אשר בלוט: "יענקל'ה חודורוב היה שוער בתקופה שהיו בה כמה שוערים יוצאים מן הכלל, אבל הוא היה קלאסה בפני עצמה. ראית שזה משהו שונה מהרגיל. המשחק היה יפה לעין והביצועים על המגרש היו יוצאי דופן. במשחק נגד ארסנל, בעט אחד משחקני הקבוצה היריבה טיל לשער ממצב של כמעט שכיבה. הכדור הגיע קרוב לקורה, אבל יענקל'ה הוציא אותו וכולם נשארו פעורי פה. במנצ'סטר יונייטד היה שחקן קישור יוצא מהכלל בשם ראולי, ששיחק בנבחרת סקוטלנד. כששיחקנו מולם, אחד השחקנים מסר לו, הכדור קפץ לפניו וראולי בעט 'קיק אנגלי' מהקרקע. אני זזתי ברגע האחרון, כדי שהכדור לא יפגע בי בחזה או בראש. אם לא הייתי זז, מי יודע מה היה מצבי היום, אבל יענקל'ה תפס את הכדור, פלט אנחה ונשאר שרוע על הדשא. עברו כמה דקות עד ששפכו עליו מים כדי שיתעורר ויוכל להמשיך לשחק."

חלוץ צריך לפחד מהשוער. רחביה רוזנבוים: "היו הרבה שוערים גדולים בתקופתו של חודורוב: יענקל'ה ויסוקר, בוך, בנדורי ואחרים. מה שאפיין את חודורוב היתה קודם כל השליטה שלו ללא עוררין ברחבת ה-16. כשאני רואה היום בטלוויזיה איך מבקיעים שער בנגיחה מ-5 מטר, מיד מצלצל הטלפון ואני יודע שחודורוב על הקו: 'נו, רחביה, ראית, מה אתה אומר?' 'מה אני אגיד לך, מישהו היה מעז להתקרב אליך מחמישה מטר לתת לך גול עם הראש?' 'מה זה? חלוץ צריך לפחוד מהשוער.' למרות שהיה שוער, היתה לו בעיטה אדירה, הוא הביא אליפות להפועל רמת גן בבעיטת עונשין, שאם מישהו היה מנסה לעצור אותה הוא היה נהרג..."

---

מתוך הספר "אדום בנשמה"

ראה גם

• מתחם חודורוב

קישורים חיצוניים

• דוד מרואני, יעקב חודורוב. שוער, בלם, מנהיג ובעיקר סמל, 1.1.2007, הארץ
• ראיון עם חודורוב, אתר המכתש
• מאיר שניצר, יעקב חודורוב - השוער הראשון, 8.5.2008, מעריב