Banner_2011_3.jpg

åé÷éôåòì áôééñáå÷ Donations
שבי בן ברוך

מתוך ויקיפועל
ראשי > כדורגל > שחקנים > שבי בן ברוך
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Svg2raster.jpeg
שאר ישוב בן ברוך
כינוי שבי
מספר בהפועל 4
מספרים נוספים 9
תפקיד קשר
תאריך לידה 4/4/1944
מועדוני נוער הפועל ת"א
מועדונים כשחקן הפועל ת"א
מועדונים כמאמן -
הופעות -
שנים -



קשר. שיחק בהפועל בשנים 1970-1962

"השם שאר ישוב ניתן לי על ידי אמי, שהיתה ציונית גדולה. בשנת 1944, כשנולדתי, נודע על זוועות השואה והשם מסמל את שארית הפלטה שתשוב לארץ. הקיצור 'שבי' ניתן לי על ידי אחי. הרי אי אפשר לקרוא לילד קטן שאר ישוב...

גדלתי בבית ימני מאוד. אבי ואמי היו בית"רים ואמא היתה אפילו ב'ברית הבריונים', המחתרת האנטי-בריטית הראשונה שקמה בארץ.

בשנת 1956 נסעתי עם משפחתי לשליחות בשבדיה. הייתי שם אחד מהשחקנים הבולטים באליפות בתי הספר וכשבית הספר שלי זכה באליפות, אמרו כולם שהשחקן שחור השיער הביא את האליפות. אחר כך, כשהתחלתי לשחק בהפועל, קראו לי 'השבדי'. אני מניח שעד היום יש אנשים שחושבים שנולדתי בשבדיה.

כשחזרנו לארץ, אחרי שלוש שנות היעדרות, הסכים רק בית ספר אחד לקבל אותי. זה היה 'תיכון חדש', שנחשב בית ספר סוציאליסטי. ההורים שלי לא ממש אהבו את הרעיון, אבל לא היתה ברירה. בהשפעת האחים בורסוק, שלמדו איתי ב'תיכון חדש' ושיחקו בהפועל, התחלתי גם אני לשחק שם. במפלגה לא הבינו איך הבן של בן-ברוך משחק בהפועל, אבל אבא טען שאין קשר בין ספורט ופוליטיקה. המאמן הראשון שלי בקבוצת הנוער היה שלמה פוליאקוב, מאמן נוער למופת, שחינך דורות שלמים של שחקנים בהפועל. בין השחקנים שאיתם שיחקתי בנוער היו פרימו, חזום ודני בורסוק.

בתקופה שבה התגייסתי לצה"ל היה נהוג לקיים בכל שנה את אליפות צה"ל בכדורגל. במשך כמה שנים זכתה באליפות נבחרת חיל האוויר, עד שדדו (דוד אלעזר), שהיה מפקד השריון, החליט שהגיע הזמן שגם נבחרת השריון תהיה אלופת צה"ל. הוא קיווה שזה ישפיע על 'מיטב הנוער' להתגייס לשריון במקום לחיל האוויר. אני הייתי אחד מתוך שחקנים רבים שהגיעו באותה תקופה לשריון. תפקידי הרשמי בצבא היה פקיד אצל שאול ביבר, קצין החינוך של השריון. שים בן יהונתן היה הנהג שלו. הגענו לגמר ושיחקנו נגד נבחרת חיל האוויר, בנוכחותם של דדו ועזר וייצמן, שהיה באותם ימים מפקד חיל האוויר. ניצחנו 0:5 וזכינו באליפות 'היסטורית'.

לקבוצה הבוגרת של הפועל הגעתי בגיל 18. בקבוצת הנוער שיחקתי כחלוץ מרכזי, אבל בקבוצת הבוגרים הפכתי לשחקן קישור, מה שבאותם הימים נקרא 'רץ'. בשנה הראשונה אימן אותנו אלי פוקס ובשנה השנייה - הארי גיים, שהכניס להפועל סגנון משחק מודרני. שיחקנו כדורגל מהיר הרבה יותר מזה שהיה נהוג באותה תקופה, עם מגינים תוקפים. לדעת רבים, היינו הקבוצה האטרקטיבית ביותר בליגה.

מספר 4 היה מספר המזל שלי. נולדתי ב-4.4.44 ושיחקתי כשמספר 4 על חולצתי. הקריירה שלי היתה קצרה והסתיימה אחרי שמונה שנים, בשנת 1970. סיימתי לימודי ראיית חשבון, התחלתי לעבוד וקשה היה לשלב בין העבודה והכדורגל, גם בגלל שהייתי אחרי פציעה. עברתי לתקופה קצרה לשמשון, אבל שם כבר לא שיחקתי."

להשוות. "במסע של הפועל לאוסטרליה שיחקנו בסידני מיד אחרי הנחיתה. כשנפגשנו עם ראשי הקהילה היהודית, הם ביקשו מאיתנו שלא נבקיע הרבה שערים, כי זה עלול להיות 'לא נעים'. היינו תשושים מהטיסה הארוכה ולכן לא התקשינו למלא את בקשתם. ספגנו שביעייה ורק לקראת הסיום הבקענו גול. שים בן יהונתן רץ לכיוון האמצע וצעק לכולם: 'קדימה, להשוות!'"

עצבים. "חדשות הספורט", ריאיון ליעקב בר-און אחרי סיום הקריירה:

"במשחק נגד קבוצה הולנדית השופט פסק פתאום פנדל לא מוצדק נגדנו. אז החל סעיף העצבים לפעול. התרגזתי ובעטתי את הכדור לשער, במקום שחקן היריב. זו היתה ההרחקה הראשונה שלי. ההרחקות הבאות, שאין לי רישום לגבי מספרן, באו אחר כך בסדרות.

הייתי משתגע, עד היום אני לא יודע למה. לקחתי דברים בכדורגל יותר מדי ללב. אם היו פוגעים בשחקן שלנו, תמיד חשבתי שאני זה שצריך להחזיר במקומו, לא משנה אם בגלוי או לא בגלוי. לא היססתי לבעוט ברגליים מתי שרציתי."


מתוך הספר "אדום בנשמה"

קישורים חיצוניים

כלים אישיים
תרומות