הפועל תל אביב (כדורגל)

סמל הפועל מתוך צילום של חולצת שחקן משנות ה-70
מועדן הכדורגל הפועל תל אביב
כינוי	השדים האדומים, הפועל
תאריך ייסוד	1926
צבעים	אדום-לבן
אצטדיון	בלומפילד, יפו

הפועל תל אביב הוא מועדון כדורגל ישראלי, הנמנה על מועדוני הכדורגל המובילים והוותיקים בישראל. המועדון מתחרה בליגת העל, ליגת הכדורגל הבכירה בישראל. מגרשה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון בלומפילד שביפו.

במהלך שנות קיומה, זכתה הקבוצה בשלוש עשרה אליפויות ובשנים עשר גביעי מדינה. כמו כן למועדון זכייה יחידה בגביע הטוטו. במישור הבינלאומי רשמה הקבוצה זכייה באליפות אסיה לקבוצות (1966/67). בנוסף לכך רשמה הופעה ברבע גמר גביע אופ"א (עונת 2001/02), הישג השיא של קבוצה ישראלית כלשהי בגביעי אירופה.

היסטוריה

ייסוד הקבוצה

ב-1920 נוסדה ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, במטרה לאגד את כל העובדים החיים מיגיע כפיהם, לקדם את ענייניהם בהתיישבות, בכלכלה ובתרבות ולהקים "חברת עבודה עברית בארץ ישראל". שלוש שנים מאוחר יותר בשנת 1923 הוקם לראשונה מועדון הפועל תל אביב - קבוצת הספורט הראשונה של הפועל. קבוצה זו לא האריכה ימים והתפרקה לאחר זמן לא רב. שנה מאוחר יותר נוסד מועדון הספורט הפועל חיפה, שמטרתו הייתה לדאוג "להתפתחות הגופנית של הפועל והנוער העובד". באותה שנה, 1924, ייסד בתל אביב פועל בשם שלמה פוליאקוב את קבוצת "אלנבי", שהשתייכה לאגודת הספורט מכבי.

בשנת 1925 נעשה ניסיון נוסף להקים את אגודת הפועל תל אביב אך גם נסיון זה לא צלח וגלגול זה של הקבוצה, גם הוא, לא שרד זמן רב. שנה מאוחר יותר נעשה נסיון נוסף להקים את המועדון וכך בחודש מאי 1926, נוסדה על ידי ההסתדרות הכללית של העובדים העברים התאגדות הפועל בתל אביב, במסגרתו החלה לפעול גם קבוצת כדורגל. התאגדות זו שמרה על פעילות רצופה, עד עצם היום הזה.

בשנת 1927 פרשו ממכבי כמה מחברי קבוצת "אלנבי", ובראשם שלמה פוליאקוב. הסיבה לפרישתם הייתה אי שביעות רצון לנוכח האווירה המרעילה, לדעתם, של מקצוענות ומסחור ששררה במכבי. הפורשים הקימו קבוצה בשם "הגיבור", שהתאחדה לאחר זמן קצר עם הפועל תל אביב.

כסמלה של הפועל נבחר ציור המשלב דמות של ספורטאי עם סמל הפטיש והמגל. הפטיש והמגל היו סמלה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית וייצגו את מעמד הפועלים - האיכרים (מגל) ופועלי התעשייה (פטיש).

גם הצבע של הפועל, הצבע האדום, היה צבעה של תנועת הפועלים. הוא סימל את ההשקפה האומרת כי כל בני האדם שווים - אותו הדם זורם בעורקי כולם. הצבע האדום סימל גם את הדם הרב שנשפך תוך מאבקם של הפועלים על זכויותיהם, סמל להקרבה עצמית, אומץ לב, מרדנות וחופש. בארץ ישראל סימלו הצבע האדום ועמו הפטיש והמגל, את הפועל הבונה את הארץ ועובד בתעשייה ובחקלאות, הפועל הסולל כבישים, מייבש ביצות וחי על יגיע כפיו מבלי לנצל את עבודת זולתו.

יותר מ-20 שנה מאוחר יותר, בשנת 1950, פרצה מריבה גדולה בין מועדוני הפועל בארץ על הזכות להשתמש בצבע האדום. הוויכוח הסעיר את הארץ ובסופו הוחלט שהפועל תל אביב, בתור המועדון הגדול ביותר של הפועל, יהיה זה ששחקניו יוכלו ללבוש אדום בכל משחקיהם. בעקבות החלטה זו אימץ מועדון הפועל פתח תקווה את הצבע הכחול. הפועל חיפה בחרה לשחק בלבן או בכחול ורק 20 שנה אחר כך חזרה לצבע האדום.

1928 – הגביע הראשון בארץ ישראל – של הפועל!

נודלמן מבקיע, וילי ברגר ניצב כאריה על משמרתו. ב-1928 נערכו לראשונה משחקים על גביע ארץ ישראל. הקבוצות המובילות בארץ באותם ימים היו נבחרת המשטרה הבריטית, מכבי חשמונאי ירושלים, הפועל חיפה, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב. מכבי חשמונאי היתה המועמדת הבטוחה לזכייה בגביע. בשורותיה שיחקו כוכבים גדולים ובהם השוער האנגלי ג'נינגס, רץ מרכזי ענק בשם מוטקה ליננברג ושני החלוצים המצטיינים - יחיאל מרגובסקי ועקיבא צוובנר (בעל הכינוי "דוצי בעל הרגל האטומית").

באוקטובר 1967 סיפר מרגובסקי למאיר גבאי מ"חדשות הספורט": "אתה רוצה לשמוע על הגמר הראשון שלנו? אני דווקא זוכר את המשחק הזה... האמת היא שאיש לא תיאר לעצמו שנחזור לירושלים בלי הגביע. לפי מעמדנו, הפופולריות שלנו והמבצעים המוקדמים 'כשגמרנו' עם כל האריות, היה ברור שננצח. אבל מה שניסינו לעשות – הוא (וילי ברגר, שוער הפועל) ניצב כמו אריה על משמרתו. הברגר הזה הוא לבדו שגרם לניצחון של הפועל. האנגלים היו משתגעים על השוער הזה ומצד שני הצליח הקיצוני (של הפועל) נודלמן לכבוש את שערנו בשתי פריצות. ברגר הזה היה גדול מחודורוב. הוא היה כעין קפיץ ענק שסגר כל זווית ופינה בתגובות של פלאים. באמת שוער עצום."

הפועל זכתה בגביע, אבל מכבי חשמונאי הגישה ערעור על תוצאת המשחק, בטענה שהפועל שיתפה שחקן שלא כחוק. בסופו של דבר הוחלט לחלק את הגביע בין שתי הקבוצות.

1934 – אליפות ראשונה לקבוצה עברית וגם דאבל ראשון

אליפות. הפועל מנצחת בכל המשחקים, מבלי לאבד ולו נקודה אחת. הישג חד פעמי בתולדות הכדורגל בישראל.

גביע. משחק גמר הגביע, נגד מכבי תל אביב, מתקיים ב-2.6.1934 במגרש מכבי פתח תקווה. בדקה השנייה מבקיעה מכבי שער ראשון. הפועל משווה מגול של חרל"פ ובהמשך המשחק עולה ליתרון 1:2, מפנדל שמבקיע השוער ברגר. במחצית השנייה משווה ג'רי בית הלוי ממכבי וכמה דקות לסיום מבקיע משה זימון את שער הניצחון. הפועל מנצחת בתוצאה 2:3 וזוכה בגביע.

קול רינה ושירה בחוצות תל אביב. בעיתון "דבר" נכתב למחרת הניצחון הגדול בגביע: "אלפי אנשים נתכנסו על מגרש 'אבשלום' בפתח תקווה לראות בתחרות הכדורגל המכריעה בין שתי הפלוגות המועדות תמיד לזכות בגביע הא"י. האווירה היתה מתוחה, כרגיל, והמשחק היה גם משחק גביע טיפוסי, שלא הצטיין ביופיו, אם כי היה עשיר במומנטים דרמטיים. גרם מזלו של 'המכבי' לפתוח במשחק כשפניו לשמש ולרוח וכבר ברגע הראשון הובקע שערו. רק ברגע השנים עשר מצליח 'הפועל' להשוות את התוצאות. 'המכבי' תוקף בחזקה. במחצית השנייה עבר 'הפועל' להתקפה. עונש 'אחד עשר' זיכה את 'הפועל' בגול שני, אך חיש מהר משווה 'המכבי' והתוצאה – 2:2. לבסוף מצליח 'הפועל' להבקיע את השער השלישי. הידיעה, שגביע א"י קם ל'הפועל', תל אביב, נתקבלה בשמחה רבה בחוגי הפועלים. ממגרש 'אבשלום' נהרה תהלוכה עצומה, כשהגביע מתנוסס על ידי אחד המשחקים על כפי חבריו בראש הקהל. עד שעה מאוחרת בלילה נשמע בחוצות תל אביב קול רינה ושירה: 'לנו הגביע'."

את הזכייה בגביע חגגנו בדרך צנועה ומקורית. ב-1967 התראיין אמנון חרל"פ ל"חדשות הספורט" וסיפר על גמר הגביע: "אז זה היה הכל אחרת. המשחק היה אולי פחות מהיר, אך בוודאי יותר יפה. שחמט עם כדור. משחק הוגן, בלי פציעות ובלי ברוטליות. שחקן שפגע במזיד בחברו, חש להתנצל, ועזר לנפגע לקום על רגליו וללחוץ את ידיו... את הזכייה בגביע חגג הפועל תל אביב בדרך צנועה ומקורית: אגודת הפועל פתח תקווה הזמינה את המנצחים לבית קפה קטן במרכז פתח תקווה, שתינו תה או גזוז, אכלנו עוגות ואירוע זה היה עבורנו נשף ניצחון."

הפועל תל אביב זאת הנשמה שלי. כוכב אחר ששיחק בהפועל בשנות ה-30 היה דז'אמפה (זלמן פרידמן). ב-1966, לכבוד הזכייה באליפות השביעית, ראיין דני דבורין את דז'אמפה ל"חדשות הספורט":

"הגישה שלנו, שחקני העבר, והגישה של הדור הצעיר למשחק, שונה. בשנים ההן היה הכל חובבני, טהור. הלכנו ברגל למשחקים, ובמקרים הטובים ביותר הצלחנו לתפוס עגלה. השוער שלנו, ברגר, היה הולך ברגל מתל אביב עד לטול כרם. זה לקח, כמובן, מספר שעות, אבל היה סיפוק. היתה מטרה.

אני לא צריך לספר מי היה ברגר. זה שוער שקם פעם אחת לדורות. השוער הגדול ביותר בהיסטוריה שלנו. בכלל, אם אני צריך להתחיל לעשות השוואות בין שחקנים, זה ממש בלתי אפשרי...

המאמן שלנו היה מוסטה פוליאקוב. הוא לא הרוויח פרוטה מהעסק הזה. אבל בלי כל כסף, ורק עם רצון, היתה לו קבוצת מופלאים אמיתית, שהכדורגל אותו היא הציגה היה חלום. מי היו השחקנים? מליקה, פרידמן, דוקטור, מייטנר, רייך, שולמן, לוי, יוחנן, דורן, רבינוביץ', בקשי, פלמן, א. בית הלוי. שמות גדולים ונערצים בימים ההם...

היו לנו אוהדים בכל רחבי המדינה. העריצו אותנו, השתגעו אחרינו. זאת התקופה שלי ואנחנו יצרנו היסטוריה. היה לנו סגנון משחק מלהיב, 'פייטרים' אחד אחד. כשלקחנו את הגביע הארץ-ישראלי נשאו אותנו האוהדים על כפיים, מיפו עד לים של תל אביב, למעלה משני קילומטר...

גם היום, לשמחתי הרבה, השחקנים של הפועל תל אביב משחקים בנבחרת ואני יכול לומר לך, לסיום, שיחסית לרמה של התקופה הנוכחית, הם לא מביישים את הפירמה, הם צועדים במסורת שלנו. כששמעתי שהפועל תל אביב לקח השנה את האליפות, התרגשתי כמו ילד קטן. מה אתה יודע, הפועל תל אביב זאת הנשמה שלי."

1943-1935– שלושה גביעים וארבע אליפויות

בשנים 1939-1937 זוכה הפועל בגביע שלוש פעמים ברציפות ובשנים 1935, 1938, 1940 ו-1943 היא זוכה באליפות ארבע פעמים.

ניצחון על המשטרה הבריטית בהר הצופים.

במוצ"ש, 9.4.1938, הופיעה בהוצאת עיתון "דבר" מהדורה של "ספורט לעם – במה לתרבות הגוף". כותרת הידיעה הראשית בישרה: "הפועל תל אביב בראש ליגה א'", וכותרת המשנה: "הפועל א' תל אביב - המשטרה הבריטית ירושלים 1:2". בגוף הידיעה נכתב: "ביום ד' היתה על מגרש המשטרה הבריטית שעל הר הצופים בירושלים תחרות ליגה בין המשטרה הבריטית ובין 'הפועל' א' תל אביב. הקהל שבא לחזות בתחרות היה ברובו קצינים ושוטרים ואוהדי כדורגל מירושלים. קבוצת 'הפועל' הופיעה בהרכב זה: מליקה – זלמן, דורן – פרידמן, יוחנן, רבינוביץ – בקשי, בוצ'קה, מאיר, פוקס ונודלמן... המחצית הראשונה נגמרה בתיקו אף על פי שלשני הצדדים היו אפשרויות רבות. בסוף המחצית תקפה המשטרה ו'הפועל' הסתפק רק בהגנה. בתחילת המחצית השנייה הבקיעה המשטרה את שער 'הפועל'. קבוצת 'הפועל' המעוררת התחילה להתקיף; על ידי משחק נמוך ומחושב הצליחו להבקיע שני שערים ולהגיע לניצחון. השופט, אשרי, לא עמד על הגובה."

לסיכום המחזור מביא "ספורט לעם" את טבלת ליגה א', שבה תשע קבוצות: - במקום הראשון - הפועל תל אביב, עם חמישה ניצחונות מחמישה משחקים. - במקום השני - מכבי תל אביב, עם ארבעה ניצחונות והפסד אחד. - במקום השלישי - המשטרה הבריטית, ששיחקה משחק אחד יותר, עם ארבעה ניצחונות ושני הפסדים. עוד בליגה א': הכוח תל אביב, הפועל הרצליה, הפועל חיפה, המעופפים רמלה, מכבי פתח תקווה ומכבי נס ציונה.

1938, דרבי בגמר הגביע. הגמר, נגד מכבי תל אביב, מתקיים ב-28.5.1938, במגרשה של מכבי, הנמצא בדרך לשכונת התקווה. הפועל מנצחת 1:2 וזוכה בגביע.

בעיתון "דבר" סיקר את המשחק זאב, תחת הכותרת: "הגביע הארצישראלי ל'הפועל'!". בגוף הידיעה נכתב: "קהל אלפים מילא היום את מגרש 'המכבי' בהיפגש 'הפועל' תל אביב ו'המכבי' תל אביב, בתחרות הגמר לגביע הארצישראלי. הבמה קושטה בדגלי 'הפועל', 'המכבי' וההתאחדות הארצישראלית לכדורגל. המשחק היה ער ונאה. בצדק זכתה קבוצת 'הפועל' בגביע. משחקה עלה בהרבה על משחקה של 'המכבי'. הופעתו של נויפלד בקבוצת 'המכבי', שרק לפני שלושה-ארבעה שבועות נשללה ממנו זכותו להופיע במשחקים במשך ארבעה חודשים – התמיהה את הקהל. חנינה זו ניתנה לנויפלד יומיים לפני תחרות-הגמר לגביע. קבוצת 'המכבי' הופיעה במלוא הרכבה, אבל משחקה היה חלש ובמחצית השנייה של המשחק עלתה עליה קבוצת 'הפועל' במחלקה שלמה.

הרכב 'הפועל': מליקה, דורן, גבאי, רבינוביץ, דז'אמפה, נודלמן, זימון, פוכס, בוצ'קה ושלמה.

קבוצת 'הפועל' התחילה במשחק כשהיא מסתערת על שער 'המכבי' - אך ללא תוצאות. כבר בדקה ה-7 פרץ נודלמן את הגנת 'המכבי' ובעט לשער. הכדור נטה הצדה אך שלמה לא טמן רגלו בצלחת – בעט, ולכד את השער הראשון לזכות 'הפועל'. משהבקיע 'הפועל' את השער הראשון גברה המתיחות במגרש. המשחק נעשה עקשני. חלוצי 'המכבי' התחילו מתקיפים את שער 'הפועל', מליקה נפל לרגלי שלום, המתקיף, ותפס את הכדור שסיכן את שער 'הפועל'. שלום פגע פגיעה גסה במליקה בבעטו בראשו של האחרון. אבל גם 'צירוף' זה לא הצליח להעביר את הכדור דרך השער. בדקה ה-25 פסק השופט מכת עונש לזכות 'המכבי' ונויפלד בעט ולכד את השער הראשון לזכות 'המכבי'. בהמשך המחצית הראשונה התקיפו חלוצי 'הפועל' – אך לשוא. במחצית השנייה שלטה קבוצת 'הפועל' במגרש. חלוצי 'הפועל' המשיכו את התקפתם במרץ רב. בזכות מסירה נאה של זימון פרץ נודלמן את הגנת 'המכבי' והבקיע את השער השני לזכות 'הפועל'. עוד שער כבש נודלמן, אך השופט פסלו משום-מה. משחקה הנאה של קבוצת 'הפועל' זיכה אותה בגביע הארצישראלי לשנת 1938. יחס הקרנות 3:10 לזכות הפועל. שפט ישמסקי."

בשנת 1967 התראיין השוער מאיר מליקה, שהצטיין בגמר, ל"חדשות הספורט": "אני זוכר שבשבת היה הגמר וביום שישי עבדתי יחד עם נודלמן בחפירה להנחת כבל תת קרקעי ברחוב יהודה הלוי. עבדנו עד אחרי כניסת השבת. רק בשבת בערב גמרנו את העבודה. חזרתי הביתה וידעתי שלמחרת עלי לשחק בגמר. (למחרת) הייתי עייף מאוד. ראיתי במשחק שגם נודלמן היה עייף, אבל אז לא היה גמר כמו היום. לא עשו נשפים ולא עשו טראסק, ולא היתה התרגשות כמו היום. התאספנו בשכונת אבו-חדירה (פלורנטין) ולקחו אותנו במשאית למגרש. כשהגענו ראינו שאלפי חובבים תפסו את מקומם בטריבונות... הייתי מצוין. היו לי הרבה פוזות, והיתה הרבה עבודה בשער. תפסתי הרבה כדורים קשים והצלתי הרבה שערים. אבל מה? אז היה רק צלם ספורט אחד בתל אביב, ודווקא למשחק הזה הוא לא בא לצלם. אין לי שום תמונה מהגמר."

תחת ניהול ההסתדרות

משנות ה-30 ואילך הראיתה הפועל תל אביב נוכחות קבועה בצמרת הכדורגל הישראלי, וגרפה מספר רב של אליפויות וגביעים. הקבוצה שקעה בתרדמה במהלך שנות ה-70, כאשר היא זכתה רק בתואר אחד במהלך עשר שנים. פריחתה המחודשת של הקבוצה החלה בעונת 1980/81, עונה בה זכתה באליפות. במהלך שנות ה-80 כשאת מחלקת הכדורגל ניהל רן לרון, זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות ובגביע אחד,הצמיחה שורה של כדורגלנים צעירים ומוכשרים והראתה נוכחות קבועה בצמרת הטבלה של הליגה הבכירה בישראל.

עונת 1988/89 הייתה העונה הגרועה ביותר בתולדות הקבוצה. שילוב של ניהול כושל בראשות מחזיק תיק הפועל במועצת פועלי ת"א יפו אלי מילר ויו"ר מחלקת הכדורגל חיים צימר, תוך אי סדרים כספיים, ובלגאן בשורות ארגון האב של המועדון, ההסתדרות, הובילו לצבירת חובות. החובות הכלכליים לוו בצניחה ביכולתה של הקבוצה במגרשים בשל הרחקת 8 משחקניה הבכירים ל-8 משחקים והורדת 6 נקודות ליגה שהביאו בסוף העונה לירידה, ראשונה בתולדות המועדון, לליגת המשנה הישראלית.

הפועל הצליחה לעלות בחזרה לליגה הבכירה בסוף עונת 1989/90, אולם היא לא הצליחה לשחזר את תהילתה עד להעברת הקבוצה לידיים פרטיות בשלהי שנות ה-90.

הפרטת הקבוצה והישגיה בשנים האחרונות

בשנת 1997 נמכרה הקבוצה מההסתדרות לקבוצת משקיעים פרטיים בראשות משה תאומים, מוטי אורנשטיין וסמי סגול, מספר חודשים מאוחר יותר הצטרף גם רפי עגיב לקבוצת הניהול. שינוי בעלות זו הביא לשינוי מהותי ביכולתה ובתפקודה של הקבוצה וכבר ב-1999 זכתה הפועל בגביע המדינה, תוארה הראשון מזה 10 שנים.

בין השנים 1999-2002 הגיעה הפועל תל אביב, תחת ניצוחו של המאמן דרור קשטן, להישגים נכבדים. הקבוצה זכתה בשנת 2000 בדאבל (אליפות וגביע המדינה), הישג מרשים נוסף היה העפלתה של הפועל בחורף 2001 לרבע גמר גביע אופ"א. כמו כן, בשנת 2002 זכתה הקבוצה בגביע הטוטו, ובשני גביעי מדינה נוספים בשנים 2006 ו-2007 (את גביע המדינה בשנת 2007 הביא המאמן ניר לוין ולא דרור קשטן, שעזב לנבחרת).

שנות ה-2000

בעונת 1999/00, זכתה הקבוצה בדאבל השלישי בתולדותיה, תוך שהיא מקדימה את מכבי חיפה בטבלת הליגה, וזוכה בגביע המדינה לאחר ניצחון שני רצוף בגמר על בית"ר ירושלים בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים. עונה זו מכונה "עונת התינוקות של קשטן", משום שארבעה מהשחקנים המובילים של הקבוצה, שהובילו אותה להישג המרשים, היו שחקנים בגילאים 18-20; סלים טועמה, פיני בלילי, כפיר אודי ועמרי אפק.

בעונת 2000/01 ועונת 2001/02, נאבקה הקבוצה על האליפות יחד עם מכבי חיפה. בשנת 2001 זכתה האחרונה בתואר הנכסף לאחר שבמשחק בין שתי הקבוצות במחזורי סיום העונה, כבש אדורם קייסי, שחקנה של חיפה, שער מכריע בתוספת הזמן ושלח את האליפות לכרמל. בשנת 2002 שוב יצאו החיפאים כשידם על העליונה, לאחר שניצלו את עייפותם של שחקני הפועל שנבעה מהמאמץ שהקדישו במסעם המופלא בגביע אופ"א.

בעונת 2004/05 עברה הקבוצה תקופה קשה, עת נאבקה על חייה בליגת העל. בתחילת העונה מונה גילי לנדאו, שחקן עבר של הקבוצה הנחשב לסמל בעיני האוהדים, כמאמן. לנדאו, שאימן עונה לפני כן את מכבי נתניה, הבטיח להתמודד על אליפות הליגה אלא שכבר לאחר חמישה מחזורים הוא פוטר על ידי ההנהלה, בעקבות סכסוך עם יוסי אבוקסיס. ההנהלה מינתה זמנית את שמוליק חנין, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, למאמן. לאחר שהלה נכשל והקבוצה דשדשה בתחתית הליגה, ההנהלה מינתה את שייע פייגנבוים, שחקן עבר של המועדון אשר נחשב למוטיבטור ומאמן טוב לקבוצות תחתית, לתפקיד. פייגנבוים הצליח ליצור רצף של 11 משחקים ללא הפסד יחד עם עוזרו שלום תקווה (גם הוא שחקן עבר של המועדון) כולל שני ניצחונות בדרבי על מכבי בתוך חודש. במחזורי הסיום של העונה השכילה הקבוצה להבטיח עונה נוספת בליגה הבכירה על חשבון יריבותיה לתחתית, הפועל חיפה והפועל באר שבע.

הקיץ שלאחר עונה זו לא היה שקט יותר. זכויות הניהול של הקבוצה הועברו לקבוצת אנשי עסקים בראשות מוני הראל, שמעון ציטרון ושחר בן-עמי כשהראל הופך ליו"ר הקבוצה בעוד שסמי סגול נותר הבעלים המחזיק ב-80% ממניות הקבוצה [1]. להראל זוהי קדנציה שנייה בקבוצה לאחר שעמד בראשה במהלך שנות ה-90, טרם מכירתה לקבוצת סגול.

בתחילת 2006, לאחר מגעים ממושכים עם איש העסקים לב לבייב ולאחר שהצהיר כי הוא מעוניין לרכוש את המועדון, חזר בו לבייב בגלל הסחבת שהייתה בהנהלה, הרעש התקשורתי שנוצר סביבו והבעיות עם רפי עגיב - שהחזיק כ-16% ממניות הקבוצה [2].

את עונת 2005/06 סיימה הקבוצה במקום השני לאחר שהקדימה במאבק על הסגנות את בית"ר ירושלים, זכתה בגביע לאחר ניצחון בגמר על בני-יהודה משער של איליה יבוריאן בדקות הסיום והשתתפה בעונת 2006/07 בגביע אופ"א.

לקראת עונת 2006/07 התמנה יצחק שום למאמן הקבוצה במקום דרור קשטן, שמונה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. באותה עונה העפילה הקבוצה לשלב הבתים של גביע אופ"א לאחר ניצחון על דומז'אלה. במחזור השלישי של הטורניר, נתנה הפועל תצוגה מרשימה כשניצחה 4-2 את פריס סן ז'רמן בפארק דה פרינס. לאחר המשחק התחוללו מהומות מצד אוהדי הקבוצה הצרפתית ואחד מאוהדיהם אף נורה למוות בידי שוטר צרפתי, לאחר שניסה לתקוף אוהד הפועל. [3] לאחר שהסתכסך עם ההנהלה, פוטר שום ובמקומו מונה ניר לוין לתפקיד המאמן כשמראש סוכם שיאמן 4 חודשים בלבד. במשחקו השני של לוין בתפקיד, השיגה הקבוצה ניצחון ביתי על גלזגו ריינג'רס 1-2 במסגרת שלב 32 האחרונות בגביע אופ"א, אך לבסוף לא העפילה לשמינית הגמר לאחר שהפסידה בסקוטלנד. בסוף אותה עונה זכתה הפועל בגביע המדינה לאחר ניצחון בפנדלים על הפועל אשקלון מההליגה הלאומית.

בתחילת עונת 2007/08 מונה גיא לוזון למאמן הקבוצה. ב-25 בנובמבר 2007, עשרה מחזורים מפתיחת העונה כאשר הפועל נמצאת אחרונה בטבלה עם ניצחון יחיד ו-6 נקודות ליגה בלבד, זומן לוזון לישיבה עם ההנהלה בעקבותיה הכריז על התפטרותו. באותו שבוע מונו הסקאוט יוסי אבוקסיס ומאמן הכושר רון ציבלין כמאמניה הזמניים של הקבוצה. השניים הדריכו את הקבוצה במשחק גביע אופ"א מול חטאפה שהסתיים בניצחון הפועל ובמשחק הליגה העוקב בבלומפילד מול הפועל קריית שמונה בו נחלה הקבוצה הפסד. בעקבות ההפסד, החליטה ההנהלה למנות את אלי גוטמן, שהתפטר מקבוצתו הקפריסאית לימסול, למאמנה הקבוע של הקבוצה בעוד שאבוקסיס הפך לעוזר המאמן וציבלין חזר לתפקידו כמאמן הכושר.

סמל הקבוצה

לפירוט הסמל לאורך השנים ראו סמל הפועל תל אביב.

הסמל שנבחר ע"י ההנהלה

סמל הקבוצה הנוכחי מציין את שנת הקמת המועדון בתוספת של 2 כוכבים, כאשר כל כוכב מייצג 5 אליפויות (בסה"כ 10 אליפויות מתוך 13 האליפויות של הקבוצה). בתוכו שולב הסמל ההיסטורי המועדף ע"י רבים מהאוהדים. הסמל הנוכחי נבחר לאחר הצבעה פתוחה לכל בין שתי אפשרויות באתר הקבוצה.

תארים

אליפויות: 12 1934, 1935, 1938, 1940, 1943, 1957, 1966, 1969, 1981, 1986, 1988, 2000.
גביעי מדינה: 12 1928, 1934, 1937, 1938, 1939, 1961, 1972, 1983, 1999, 2000, 2006, 2007.
גביע הטוטו: 1 2002.
גביע אלוף האלופים (הסופרקאפ הישראלי) : 1 1981.
אליפות אסיה לקבוצות: 1 1967.
גביע אופ"א: הגעה לרבע גמר בעונת 2002.

הפועל תל אביב באליפות אסיה לקבוצות

מועדון הכדורגל של הפועל תל אביב הייתה לקבוצה האסייתית הראשונה להניף את אליפות אסיה לקבוצות שנוסד באותה עונה, 1966/67. היא גברה בגמר על אלופת מלזיה, סלניור 2-1 משערים של דני בורסוק ויעקב רחמינוביץ'. את שער היתרון לזכות המלזים הבקיע אסלים בגמר שנערך לעיני 12,000 צופים בבנקוק, תאילנד. שתי עונות מאוחר יותר רשמה הפועל הופעה נוספת בגמר המפעל, אך הפעם הפסידה הקבוצה 2-1 לטאג' האיראנית.

הפועל תל אביב בגביעי אירופה השונים

עם התקבלות ישראל לאופ"א החלה הפועל תל אביב להתחרות במפעלי האיגוד האירופי בהתאם להצלחותיה בתחרויות המקומיות של ישראל. עיקר הישגיה של הפועל היו בגביע אופ"א, בו הרבתה לשחק. לעומת זאת, הפועל מעולם לא הצליחה לצלוח את שלבי המוקדמות של המפעל הראשי באירופה, ליגת האלופות, ולהעפיל לשלב הבתים של הטורניר.

גביע אופ"א

נסיונה הראשון של הפועל תל אביב להיכנס לגביע אופ"א היה בשנת 1995 והסתיים בכשלון לאחר הפסד חוץ ותיקו ביתי בסיבוב המוקדמות הראשון. נסיונה הבא, בעונת 1998/99, היה מוצלח יותר והחל בשני ניצחונות בתוצאה 3-1 על קבוצה הפינית פינפא הלסינקי. בסיבוב המוקדמות השני השיגה הפועל ניצחון ביתי בתוצאה 1-0 נגד סטרומסגודסט הנורבגית, אך הפסידה בתוצאה זהה במשחק השני. בקרב הפנדלים המותח הפסידה הפועל 4-2. בעונת 1999/2000 הצליחה הפועל לעלות לראשונה לסיבוב הראשון במפעל, אך בו ספגה הפסד כפול מסלטיק הסקוטית.

הישג השיא - רבע הגמר

הישג השיא של הפועל תל אביב באירופה הגיע בעונת 2001/02. הפועל, בהדרכתו של דרור קשטן, עלתה לסיבוב הראשון לאחר ניצחון כפול על אררט ירבאן במוקדמות. במסגרת המפעל עצמו השיגה הקבוצה שורה של ניצחונות כנגד קבוצות הנחשבות לשם דבר באירופה, בראשן צ'לסי האנגלית, אותה פגשה הפועל לפני תקופת הזוהר הנוכחית שלה, לוקומוטיב מוסקבה ופארמה האיטלקית. במסגרת מסע הישגים זה כיכב בהפועל מילאן אוסטרץ', אשר הפליא בשעריו. אוסטרץ' כבש עבור הפועל את שער היתרון של הפועל מול צ'לסי באנגליה במשחק אשר הסתיים בתוצאה 1-1, שער זה הבטיח את עלייתה בסיבוב השני, את שער הניצחון מול לוקומוטיב מוסקבה במשחק הגומלין ברוסיה בסיבוב השלישי ואת שערה הראשון בגומלין נגד פארמה בשמינית הגמר, בו ניצחה הפועל 2-1.

על מסע ניצחונות זה העיבה התגברות פיגועי הטרור בישראל במסגרת אינתיפאדת אל אקצה. הפיגועים הרבים בהם נרצחו אזרחים ישראלים היכו גם בתל אביב וגרמו לשחקני יריבות הפועל לחשוש לביטחונם. כך, לדוגמה, מספר משחקני צ'לסי לא הגיעו למשחקם נגד הפועל במסגרת הסיבוב השני, והאנגלים נאלצו לשחק בהרכב חסר במשחק זה, בו ניצחה הפועל 2-0.

כשבוע לפני משחקה הביתי של הפועל נגד קבוצת הפאר האיטלקית מילאן ברבע הגמר בוצע פיגוע ירי במסעדת "סי פוד מרקט" שבתל אביב, מעט לאחר שמספר משחקני הפועל יצאו מהמסעדה [4]. הפיגוע עורר את הקבוצה האיטלקית לדרוש מאופ"א להעביר את המשחק שמארחת הפועל אל מחוץ לגבולות ישראל, זאת מחשש לביטחונם של שחקניה, והפועל נאלצה להעביר את משחקה לאצטדיון GSP שבקפריסין. במשחק זה, אשר היה הראשון במפגש הכפול בין מילאן להפועל, הצליחה הפועל לנצח את יריבתה, אשר נחשבה לעדיפה במיוחד, בזכות שערו של סרגיי קלשצ'נקו אשר קבע 1-0. עם זאת, אכזבת האוהדים הייתה רבה לאחר שהפועל הפסידה באיטליה 2-0, כאשר את אחד השערים הבקיע שמעון גרשון בשער עצמי. הפסד זה הוביל להדחתה של הפועל מגביע אופ"א ולסוף מסעה האירופי באותה עונה.

לאחר השיא

לאחר אותה עונת שיא הצליחה הפועל להעפיל מסיבובי המוקדמות בכל אחד מנסיונותיה, אך לא הצליחה לשחזר את אותה עונה מוצלחת שהסתיימה ברבע הגמר (יש לציין שבעונת 2006/07 הקבוצה התקרבה לכך). בעונת 2002/03 שוב התחילה הפועל ברגל ימין את משחקיה, אך לבסוף הודחה מהמפעל בסיבוב השני על ידי הקבוצה האנגלית לידס יונייטד. הפועל חזרה לשחק שוב במפעל בעונה הבאה אז הודחה כבר בסיבוב הראשון על ידי גזיאנטספור, אותה הקבוצה הטורקית אותה הדיחה בעונת השיא.

לאחר שלוש שנים של הפסקה חזרה הפועל למפעל בעונת 2006/07. בעונה זו פעל גביע אופ"א במתכונת שונה, ולאחר סיבובי המוקדמות וסיבוב ראשון רגיל המשחקים התנהלו במסגרת בתים בני חמש קבוצות כאשר שלוש הקבוצות שמסיימות בראשות הבית ממשיכות לשלבים הבאים, אשר ממשיכים להתנהל כמשחקי גביע. הפועל העפילה לשלב הבתים שם השיגה ניצחון חוץ יוקרתי על פריס סן ז'רמן הצרפתית, לצד תוצאות תיקו עם ראפיד בוקרשט ומלאדה בולסלאב והפסד לפנאתינייקוס היוונית. התוצאות האלה העלו את הפועל לשלב הבא.

הפועל הוגרלה לשחק כנגד גלזגו ריינג'רס הסקוטית, אף היא קבוצה בעלת שם ומוניטין רב באירופה. סלים טועמה וברוך דגו הבקיעו בדרך לניצחון ביתי על ריינג'רס בתוצאה 1-2. בגומלין, באצטדיון אייברוקס שבגלזגו, הובסה הפועל 4-0 והודחה מהמפעל.

הפועל העפילה לשלב הבתים גם בעונת 2007/08, שם שיחקה כנגד טוטנהאם הוטספר האנגלית, אנדרלכט הבלגית, חטאפה הספרדית ואלבורג הדנית. הפועל ניצחה אמנם את חטאפה, אשר סיימה לבסוף ראשונה בבית, בספרד, אך הפסידה לכל שאר הקבוצות וסיימה במקום האחרון.

ליגת האלופות

הפועל תל אביב השתתפה פעם אחת בלבד במוקדמות ליגת האלופות, בעונת 2000/01, לאחר שזכתה באליפות הליגה הישראלית בעונה הקודמת. הפועל הוגרלה בסיבוב המוקדמות השני כנגד שטורם גראץ האוסטרית, הפסידה לה פעמיים והודחה.

שחקני ומאמני עבר מפורסמים

בין שחקניה של הפועל תל אביב במהלך השנים ניתן למנות את:

• שוערים: וילי ברגר, יעקב חודורוב, אריה בז'רנו, משה מרקוביץ', ירוסלאב באקו, שביט אלימלך, וינסנט אניימה
• שחקני הגנה: משה מלמד, אהרון גבאי,דוד שוייצר, שלמה ספוז'ניקוב, אמציה לבקוביץ', דוד פרימו, שמעון (שים) בן יהונתן, יעקב (ינקה) אקהויז, יעקב הלל, פליקס חלפון, אייל בן עמי, אסי דומב, יגאל אנטבי
• שחקני קישור: שלמה פוליאקוב, אשר בלוט, גדעון טיש, רחביה רוזנבוים, אהרן (רוני) קלדרון, שאר ישוב (שבי) בן ברוך, רפעת (ג'ימי) טורק, משה סיני, אלי (קוקוס) כהן, שלום תקווה, קז'מיש מוסקאל, גיאורגי דרסיליה, דאבור רופניק, גאבור הולמאי, אישטוון פישונט, דיאן רצ'וניצ'ה, יוסי מדר, אבי אזולאי, יוסי אבוקסיס, וואליד באדיר, סלים טועמה
• חלוצים: מייטנר, צבי (דוקטור) ארליך, ג'ורג' בורבה, יחזקאל חזום, שייע פייגנבוים, מוריס ז'אנו, גילי לנדאו, מילאן אוסטרץ, סרגיי קלשצ'נקו, רונן חרזי, אליניב ברדה, פיני בלילי

מאמני עבר בולטים בקבוצה:

• דוד שוייצר - הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות בשנים 1966, 1981 ו-1986.
• רחביה רוזנבוים - הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות בשנת 1969.
• יצחק שניאור - הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות בשנת 1988.
• אלי כהן - התחרה על האליפות עד למחזור הסיום נגד בית"ר ירושלים, אך הפסיד את האליפות בקרב הנודע בעקבות משחק השרוכים בין הפועל בית שאן לבית"ר ירושלים. בעונה לאחר מכן זכה כהן עם הקבוצה בגביע המדינה.
• דרור קשטן - השאיר את הקבוצה ליגה בקדנציה הראשונה שלו כמאמן הקבוצה (שלהי עונת 1996/97). בקדנציה השנייה שלו הוביל את הקבוצה להישגים רבים, ביניהם זכייה בדאבל (עונת 1999/2000), הגעה לרבע גמר גביע אופ"א (2001/2002), זכייה בגביע הטוטו (2001/2002). במהלך הקדנציה השלישית שלו במועדון הביא לזכייה נוספת בגביע המדינה (עונת 2005/2006).
• שייע פייגנבוים - הציל את הקבוצה מירידה לליגה הלאומית בעונת 2004/05.

יריבותה של הפועל תל אביב עם מכבי תל אביב

קיומן של שלוש קבוצות כדורגל בכירות בעיר תל אביב; בני יהודה תל אביב, מכבי תל אביב והפועל תל אביב, בהתאם למסורת הכדורגל העולמית ולאור המתח המסורתי בין אגודת הספורט של הפועל לאגודת הספורט של מכבי, הוביל להתפתחותה של יריבות ספורטיבית בין הקבוצות השונות. היריבות בין הפועל תל אביב למכבי תל אביב התפתחה במהלך השנים לאחת מהיריבויות הספורטיביות הגדולות בספורט הישראלי, יריבות שלא מוגבלת למועדוני הכדורגל בלבד אלא נפוצה גם בקרב ענפים אחרים כמו ענף הכדורסל. הרקע האידאולוגי של הפועל תל אביב, קבוצה שהוקמה על ידי ההסתדרות וזוהתה בדרך כלל עם מחנה השמאל בישראל, הוסיף מימד פוליטי לטבע היריבות בין שתי הקבוצות.

העימות הספורטיבי בין שתי הקבוצות חורג ממגרשי הכדורגל והאצטדיונים ונגרר לעתים קרובות לאלימות פיזית ומילולית. אוהדי שתי הקבוצות היריבות פונים זה לזה ולשחקנים במילות גנאי כמו ושירים מלאי קללות ושנאה המופצים הן באינטרנט והן בעת המשחקים. בעוד אלימות מילולית מסוג זה נחשבת לרוב כחלק מתרבות המשחק, היריבות מתבטאת לפעמים בפסים אלימים יותר כגון כתובות נאצה, השחתת רכבים ותקיפת שחקנים ואוהדים יריבים. למרות זאת, הקהל משני מחנות האוהדים מתנגד ברובו לאלימות מסוג זה ומגנה אותה בחריפות.
הדוגמה הקלאסית ליריבות הבלתי ספורטיבית היא מקרה דרבי 1966 שבו הפועל תל אביב ניצחה את משחק הדרבי כנגד מכבי תל אביב בחוץ עקב טעות שיפוט מכוונת של השופט עמירם זכריה, אשר הושעה מתפקידו לאחר המשחק, שהולידה עימות אלים בין אוהדי הקבוצות. דרבי זה הוציא את מכבי תל אביב ממאבק האליפות ולמעשה הכתיר את הפועל תל אביב כאלופת המדינה בשנה זו.

פוליטיקה

במשך שנים רבות הייתה מזוהה הקבוצה, כמו גם אוהדיה, מבחינה פוליטית עם מחנה השמאל בישראל ועם האידאולוגיה הסוציאליסטית של ההסתדרות. כיום, למרות מכירתה לידי משקיעים פרטיים, הפועל ת"א נחשבת לאחת משתי הקבוצות הבודדות בישראל שנותרו מזוהות פוליטית (השניה היא בית"ר ירושלים). למרות זאת בשנים האחרונות נעלמה קצת הפוליטיקה מן הכדורגל אך היריבות הפוליטית בין הפועל תל אביב לבית"ר ירושלים אשר מזוהה עם מחנה הימין נמשכה. בנוסף לזיהויה הפוליטי קיימת יריבות רבת שנים בין הפועל תל אביב ואוהדיה לבין מכבי תל אביב, יריבתה העירונית.

סטטיסטיקה

• הפועל תל אביב נצחה בכל משחקי הליגה בעונת 1934 והיא היחידה שעשתה זאת בליגת הבכירה בישראל.
• שייע פייגנבוים הוא מלך השערים במשחקי הליגה של הפועל תל אביב עם 132 שערים.
• יעקב אקהויז מחזיק בשיא ההופעות במשחקי הליגה הבכירה במדי הפועל תל אביב עם 454 משחקים.
• הפועל תל אביב השתתפה ב-8 עונות בגביעי אירופה השונים ושיחקה 48 משחקים. שנייה רק למכבי חיפה.
• הפועל תל אביב לא ספגה שער 633 דקות ברציפות בעונת 1971/1972 - שיא מועדון (מקום 12 בכל הזמנים).
• הפועל תל אביב לא הפסידה במשחק ביתי לאורך עונה שלמה פעמיים בהיסטוריה: בעונת 1934 ובעונת 2001/02. פירוט עבור עונת 2001/02: 17 משחקים ; 13 ניצחונות ; 4 תוצאות תיקו ; יחס שערים : 10:34 (24+).
• רצף הניצחונות הרב ביותר שהפועל תל אביב השיגה בעונה אחת בהיסטוריה הוא ששה ניצחונות בעונת 2000/2001, הפועל נצחה ברצף ממחזור 26 ועד מחזור 32 כולל.
• הניצחון הגבוה ביותר בהיסטוריית המועדון היה 0:8 (פעמיים). הפעם הראשונה הייתה בעונת 1952/1953 ב-28/3/1953 באצטדיון "באסה" נגד הפועל רמת גן. כבשו לזכות הפועל ת"א : פריצנר רביעייה, חיים גלזר שלושער ורץ שער אחד. הפעם השנייה בה הפועל ניצחה 0:8 הייתה בעונת 1969/1970 ב-3/1/1970 נגד הפועל באר שבע, כבשו להפועל ת"א : ג'ורג' בורבה (12, 34, 83), יחזקאל חזום (7, 89), מאיר ברנר (2), אברהם כהן (75) ושייע פייגנבוים (82).
• ההפסד הגבוה ביותר בתולדות הפועל תל אביב הוא 5:0 והוא התרחש פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בעונת 1961/1962 ב-7/4/1962 מול מכבי נתניה במשחק חוץ. הפעם השנייה הייתה בדרבי מול היריבה מכבי ת"א. זה קרה בעונת 1969/1970.

קישורים חיצוניים

• אדום עולה - אתר אוהדי הפועל תל אביב
• האתר הרשמי של הפועל תל אביב
• אולטראס הפועל - אתר ארגון האולטראס של הפועל תל אביב
• פועלים באדום - פורום אוהדי הפועל תל אביב החדש
• השדים האדומים - פורום אוהדי הפועל תל אביב
• Hapoel For Ever - פורום האוהדים החדש של הפועל תל אביב

• יצחק שדה- אלפים או אלופים? מכתב לביטאון תנועת "הפועל" על ההבדלים האידיאולוגיים בין "הפועל" ל"מכבי", 1933 מתוך "באסה", עיתון אוהדי הפועל תל אביב.
• רון עמיקם, "הפטיש, המגל והחלטורה", 14.7.2008, מעריב